כיוונים

אני: איפה אבא עובד?
אמה: בתל אביב.
אני: מה הוא עושה?
סופי: הוא משחק עם אנשים.
אני: ואיך קוראים למקום שהוא עובד בו?
אמה: אני לא יודעת.
אני: מ...
סופי: ...ניה. גרמניה.
אני: לא... מיו---
סופי: מנה!
אמה: ברחוב גרמניה.

אמה קלטה כבר את העניין הזה של רחובות שגרים בהם. היום היא הפכה את הטרקטור הזנוח שלהן למונית, וכששאלתי לאן המונית נוסעת, היא אמרה: לרחוב הס!

והיום לראשונה הן הודיעו לי שהאוכל "מגעיל!". זה היה דני שוקולד שהבאתי מהמכולת, ואחרי כמה כפיות הן הודיעו ש"מעדני שוקולדי מגעיל!" ואחר כך פשוט צעקו "זה מאוד מגעיל" איזה 17 פעם בהנאה רבה.

קונגרס

השקייה

היום באמבטיה, אמה לקחה כוס, מילאה אותה במים מהברז ושפכה לסופי על הראש. הופתעתי לראות שסופי לא מתעצבנת, כשהיא הסבירה: "אני פרח."

ולפני שסבא ראובן הלך, אמה ביקשה ממנו כמה פעמים שישאר. "סבא לא הולך. אתה נשאר איתנו." ככה היא גררה אותו עוד איזה עשרים דקות, עד שהוא היה כבר חייב ללכת.
סבא ראובן: "אני צריך ללכת. למי אני הולך?"
סופי: "מי קוראת לך?"
סבא: "דל-"
סופי: "יה!"
אמה: אבל - אבל אין לך מפתחות!"
סבא: "יש לי מפתחות."
אמה: "אבל - אבל... מה?"
סופי: "אבל מה?!"
סבא הלך, בטח מלא ברגשות אשמה. עד שהוא יצא מהדלת הן כבר שרו שיר מהגוגונים.

מסכימות לא להסכים

שוב הבנות היו עם קארין בסלון ואני הייתי בחדר. הן כל הזמן רצו שאני אצטרף למשחקים, וקארין אמרה: אמא עובדת על המחשב הורוד שלה!אמה: המחשב של אמא לא ורוד! הוא לבן!
סופי: הוא כן ורוד!
אמה: הוא לא ורוד! הוא לבן!
סופי: הוא ורוד!
(ויכוח, ויכוח, ויכוח, ואז:)
אמה: הוא לבן, רק המכסה ורוד!
סופי: נכון.

לבנות יש נאמבר חדש

זה נקרא "יופי של כובע", מתוך להיט הבית התורן, הגוגונים. הן עושות את זה בליווי כובעים אה-לה- שורת המקהלה. וידיאו בקרוב. בינתיים היום נעלם אחד הכובעים והגזרה במתח.

סופי מצווה על כולנו ציוויים. רוב הזמן זה: "אסור לכם לדבר פה! סטופ! NO!" ואז מגיע ההסבר: "אני אוכלת פה כבר!" או "אני מציירת עכשיו!" או "אנחנו עסוקות מדי!" היום בצהריים הן היו פה עם קארין בזמן שאני עבדתי והיא הגיעה אלי לחדר עם בובת שלגייה ועשתה איתה כאילו היא עפה ונופלת על המיטה כמו בפיטר פן, וזימזמה לעצמה "ווי קן פליי, ווי קן פליי". קארין קראה לה לסלון, שם ההכנות למסיבת יום ההולדת הגדולה של הברביות היו בעיצומן, והיא רצה, אבל שכחה את הבובה על המיטה. אחרי כמה שניות היא חזרה, אמרה: "סליחה, לא התכוונתי. התבלבלתי." לקחה את הבובה, ויצאה שוב.

הן רואות עכשיו פרק בדורה, ואמה הסתובבה לאמיר ואמרה: "למר מפה יש כובע של כדור-בסיס!" הוא כמעט התעלף.

ברביטיים

הברביות פרצו לחיינו בסערה. אמיר נסע לגרמניה ליום אחד, וחזר עם ארבע ברביות חדשות. שתיים שהן שלגיה וסינדרלה, ושתיים שהן "ברבי-פאשניסטה", ומציגות שתי אופנות שונות. אחת בסגנון הרג'וקו חמוד כזה עם תיק כלבלב, והשני בסגנון רוק סבנטיז גלאם עם תיק גיטרה. הריב על שלגיה מתמשך עד רגעים אלה. הוריי. ניצחון 1:0 לברונטית נגד הבלונדה.
הדבר הראשון שסופי אמרה היום כשהיא התעוררה בשש וחצי בבוקר: "אני רוצה ללכת לסלון כבר לשחק עם הברביות שאבא קנה לנו אבל!" ואז, כשהיא הגיעה למחוז חפצה: "אני התגעגעתי אליכם כל כך!"

עם ניתאי וטליה

אמה וסופי היו היום בקייטנת ניתאי וטליה, במסגרתה הם ביקרו בגן מאיר, פגשו את הצב בבריכה, הלכו לדיזנגוף סנטר, התגלשו בפיל וחיבקו בובת דייגו חמודי שלי ענקית בטויס אר אס.
כשהן חזרו הביתה אמה סיכמה: היה הכי כיף!
אחרי יום שלם במחיצת טליה, בארוחת הצהריים סופי אמרה: או מיי גאד!
בהמשך הבנות צרחו עלינו בשאגות רמות ש:אסור לדבר! ו-אסור לצעוק! ואז מיד, בראש מורכן ומתיקות: סליחה. לא התכוונתי. ואז חיוך זדוני.
אחר כך סופי הוציאה את הקש מהאקטימל שלה והפכה את טליה בכח הקסם שלה לתפוח אדמה. אמה הפכה את כולנו לפיות. גם את ניתאי. היא אמרה שהוא פיו.

כאילו דה

סופי במיטה: המוצץ שלי! אני לא מוצאת אותו!
אני: מה קרה לו?
סופי: אני לא יודעת! אני לא רוצה אותו אבל.
אני: אז למצוא לך או לא למצוא לך?
סופי: למצוא! ברור!

לדורה יומולדת

והשמחה רבה
http://www.youtube.com/watch?v=hM-XGoq9AWU

קיבוצניק

בדרך לקיבוץ הבנות נקרעו מצחוק. זה היה אחרי שסופי כמעט נרדמה ואבא אמירי ניסה להעיר אותה בקריאות סוווופי! נמרצות. היא עצמה את העיניים בכל הכח וצעקה לו בחזרה: אתה לא קורא לי!!! אסור לקרוא לי!!!

וכשקמנו בבוקר שבת בשבע וחצי בבוקר ויצאנו אל הסלון של רינתי, לא היה אף אחד ער. הבנות פצחו בשרשרת ארוכה של חקירות: "איפה אנחנו? מה זה המקום הזה? של מי הבית הזה? איפה רינתי ולני???"

שירלי טמבל

ברייני שלחה לנו לינק לשיר של שירלי טמפל ביוטיוב. הבנות הסתכלו.
סופי: מה אמה עושה? היא שרה!
אני: זאת אמה?ֿ
סופי: כן. היא שרה את השיר שלה.
אני: אמה, את יודעת לשיר ככה?
אמה: (רוקדת מצד לצד) כן.
העברתי לקטע אחר. זה היה סרט שבו שירלי טמפל היא ילדה ענייה שמוצאת בובה בזבל וילדה עשירה לוקחת לה את הבובה ותולשת לה את הידיים והרגליים.
סופי: מה היא עושה לבובה של אמה?!
העברתי מהר לשיר אחר של אותה שירלי, הפעם בצבע.
אמה: זה סופי שרה! כשהיא היתה קטנה!

סבתא בטלביזיה

התיישבנו לצפות בסבתא מתארחת בתוכנית אקטואליה בערוץ 2. הבנות מאוד שמחו לראות אותה, וסופי שאלה: מה סבתא עושה? אמרתי לה שתיכף היא תדבר, והרי זה פלא - סבתא מיד התחילה לדבר. סופי ניסתה גם: עכשיו היא תרקוד!
לא הלך.

לטס מייק א דיל

אמה עשתה איתי היום את העסקה הראשונה בחייה, ולכן אפשר לומר שהיתה זאת גם עסקת חייה:
אחרנו מאוד לגן הבוקר, וארגנתי אותן מול הטלביזיה, כשפתאום התחיל פרק של דורה, דבר שלא קורה בד"כ, כי ברבע לתשע הן תמיד בגן.
אני: יאללה. הולכים לגן.
אמה: קודם רואים דורה. אחר כך הולכים לגן.

אני מתביישת לומר שהצליח לה, כי אבא אמירי נכנס בדיוק לסלון, והיא מיד אמרה לו שהיא רואה עכשיו דורה. הוא ביקש ממנה חיבוק, והיא הסכימה 'לראות דורה על הרגליים של אבא'. וכך חיכינו עד הקטע של 'מאיזה חלק אתם הכי נהניתם' עד שיצאנו מהדלת.

נגה חמודה

נגה היתה אצלנו אתמול לביקור אחרון לפני שהיא נוסעת בחזרה לארה"ב. אמה וסופי, כמו תמיד, מאוד נהנו להפעיל אותה, וכשהן ישבו לאכול ארוחת ערב, סופי אמרה לה: נגה חמודה מאוד!
נגה: את יודעת מי הכי חמודות? אמה וסופי!
סופי: לא!!
נגה: אז מי?
סופי: אמא!

כשהגיע הזמן להפרד, הסברנו שנגה נוסעת רחוק רחוק במטוס. אמה מיד התעוררה: "כמו חני!"

היום כשבאתי לקחת אותן מהגן, אמה באה לחבק אותי. "הנה אמא שלנו באה!" היא אמרה, ואז הוסיפה: "אנחנו חשבנו שאת בדרך!"

היינו אצל סבתא מורי, וברייני, שאומרת שסופי נראית בדיוק כמו שירלי טמפל (וגם חלמה פעם שהיא עולה על שולחן ארוחת הערב ועושה נאמבר), ביקרה אותנו, ולא הפסיקה לקרוא לסופי שירלי טמפל.
סופי בתגובה: לא! אני סופי!
אחר כך ברייני לימדה גם את אמה, ואמה רצה אחריה בצעקות: שירלי טמבל! שירלי טמבל!

שיואו

קיבלתי דיווח שאתמול בערב, בזמן ההשכבה, אמיר שאל אם הן רוצות שהוא ישיר את אחד הלהיטים הגדולים שכתב להן כשהיו קטנות. אמה, בתשובה, ענתה: לא, אני לא רוצה. זה ממש לא מגניב.

זמר זמר לך

אני ואמה היום עשינו ראפ. זה הלך ככה:
אמה מחזיקה בובה קטנה, אומרת: הנה אחות והנה אחות!
אני: של מי האחות?
אמה: של כל המשפחות!

עכשיו כשאספתי אותן אמה הסתובבה אל כל יושבי הגן, ואמרה: "להתראות! היה לי מאוד כיף לשחק איתכם."
אוריאנה אמרה לי שהיא מקווה שברור לי ש'אין דברים כאלה', ואמה הוסיפה: "נפגש מחר." ויצאה מהדלת.

בוקר טוב

הבנות ראו "סינדרלי" במיטה עם אבא ובו בעת הכינו פודינג שוקולד לכולם עם כלי פלסטיק.
אח"כ עשינו בריכה בחצר וסופי עשתה עם הידיים משקפת ואמרה שהיא מחפשת את לינדה הלאמה (משהו מדייגו). אמה הצטרפה לחיפושים, ובמשך רבע שעה הן קראו לה בצעקות: "לינדהההה! לינדה הלאמה! בואי! אנחנו פה! בבריכה של נטע ומיקה!"

זה מה שיש!

http://www.youtube.com/watch?v=gtecMnOqYv8

המתבגרות

היום אמה וסופי שיחקו לראשונה ביחד-ביחד ובלי אף אחד אחר במשך חצי שעה בערך.
היינו אצל סבתא מורי, שיש אצלה חדר שמוקדש במיוחד לאמה וסופי. חדר עם צעצועים, ספרים, בצק וצבעים. כמובן שכשהן עזבו את החדר הזה ומצאו את חדר האיכסון, אז התחילו המשחקים האמיתיים. אמה ביקשה שולחן ומשהו לשבת עליו, והיו להן צלחות פלסטיק ומחדד בצורת פיצה שהיה פעם של ניתאי, והן שיחקו ב'ארוחת בוקר'. סופי אמרה שהיא רוצה לאכול ארוחת בוקר, ואמה שמה את הפיצה בתוך צלחת, והניחה אותה על תנור ספירלה ישן ששימש כ'תנור' (כיריים, בעצם.) ואז היא אמרה: "האוכל עוד לא מוכן!". אחר כך הן הניחו כפית על השולחן, וכל העסק חזר על עצמו עשרות פעמים. מפעם לפעם אמה רצה לחדר השני, וסופי מיד הלכה לתנור וחטפה את ארוחת הבוקר שלה. ניתאי אמר לה לקרוא לאמה, והיא התחילה לצעוק לה: אמה! האוכל מוכן! כשהיא קלטה שאמה תקח ממנה את הצלחת ותחזיר אותה לתנור, אז במקום זה היא צעקה: אמה! האוכל לא מוכן!! אבל זה היה מאוחר מדי. אמה חזרה והתקינה סדר בבית.
הן המשיכו לשחק ככה המון זמן ואמרו דברים שהשכיבו אותי, את ניתאי ואת טליה על הרצפה מצחוק, אבל אני כבר לא זוכרת בדיוק. זכור לי שאמה אמרה שהיא רוצה עגבניות, וסופי הכריזה שהיום אין עגבניות, יש רק פיצה.
אחר כך הצטרף ארנב קטן לשולחן וסופי רצתה להאכיל גם אותו. אמה אמרה : הוא לא ממש רעב. הוא לא רוצה לאכול. אין לו פה.
סופי הודיעה לי שאסור לי לשבת איפה שישבתי והורתה לי לשבת על השטיח, ואחרי כמה דקות אמה צעקה עלי ש: אסווווור! זה לא שטיח שלך! זה שטיח של החדר!!! חוץ מזה הן כל הזמןן צועקות 'סטופ!' ו'אטנשן!'
אחר כך, כשסופי יצאה מהאמבטיה, טליה אמרה לה שיש לה ריח מעולה, ושאלה אותה של מה הריח הזה.
התשובה המשכילה: קקי!

ציפורת נחמדת 2

הסתכלנו על תמונות של שלגייה בספר גדול על וולט דיסני.
סופי מאוד מתעניינת בציפור הכחולה הקטנה ששלגייה מחזיקה. ראינו את הסרט כבר שלוש או ארבע פעמים, והסצינה הקצרה בה שלגיה עוזרת לציפור מאוד דיברה לליבה.
סופי: "מה שלגייה אומרת לציפורת?"
אמה: "זה לא ציפורת זאת ציפור."
סופי: "איפה אמא ואבא שלה? אוי ואבוי! היא לא מוצאת אותם! מה שלגיה אומרת?"
אני: "מה היא אומרת?"
סופי: "אמא ואבא ודאי בסביבה!!!"

מונולוג

אמה יושבת עם הבובה דורה ומאכילה אותה בכפית. היא מאוד חמורת סבר, ומדברת נחרצות. התקרבתי לצותת:
"אין חלומות מתוקות, דורה. את שומעת אותי? אין. " (מסתכלת על השיער של דורה שהמברשת שאיתה הגיעה נעלמה זה מכבר.) "את פרועה. את צריכה תרופה." (מאכילה את דורה בכפית נוספת.) "הםםםם! את אוכלת גבינה?" (מסתכלת למעלה, קולטת שאני מתבוננת בה.) "בואי. רוצה לראות דורה, דורה?"
אני: "אין דורה עכשיו. רק אחרי האמבטיה."
אמה: (מקבלת את הגזרה. ממשיכה הלאה) "יש לי BOOBIES." (באדיבות חני וברייני פירסטנברג) "נכון! רואים את הBOOBIES שלי? לדורה אין BOOBIES! דורה, תחכי פה עם אמא. אני אלך להביא את גורי." (יורדת מהספה, לוקחת את גורי ושוכחת מאיתנו. מתיישבת עם גורי במקום אחר עם ספר. "נספר לגורי סיפור! 'היכן מסתתר בוטס'."
וכו' וכו' וכו'.

ישנוני

אמיר חטף דלקת חריפה בגיד של הרגל. היינו אצל אופירה, והכדורים שנתנו לו ממש מפילים, אז הוא צנח לשעתיים שינה במיטה של תום. אמה שיחקה עם כלב קטן מפלסטיק ודיברה איתו. נראה לי שמה שקרה עם אמיר השפיע עליה, כי כשצותתי לה, זה הלך ככה:
"אתה מרגיש ישנוני? כן?" (משכיבה את הכלב על הגב.) "שקט ודממה. יש לו כאבים ברגליים. הוא רוצה לראות דורה."

אההמממ...

סופי הסתובבה עם הבקבוק שלה בבית והוא נפל לה. היא מיד התכופפה להרים אותו, ואמרה לעצמה: "אוי, שיט!"
מעניין. זה בדיוק מה שאני חשבתי.(וזאת אמה במראה ההיפי.)

ועוד משהו - בבקר, בגן, סופי אמרה לתמי: "אסור! את שובבונת!"
אמה, שחשבה שמדברים אליה, מיד התרעמה: "אני לא שובבונת!
בארוחת הערב (סופי: "זאת ארוחה מקסימה כל כך!") אמה רצתה לומר לאמיר שהוא שובבונת, וכשניסתה להטות את זה, יצא לה: "אתה שובבונו!"
אני: "לבן אומרים שובבון."
סופי: "אבא שובבון!"
(אבא מסתכל בטלפון שלו)
אמה: "אבא! סטוווווווווווופ!!!!"
אמיר:"?"
אמה: "אתה שובבון!"

הגן של אוריאנה

לקראת סיום, ואני התנדבתי לאייר את כריכת ספרון המחזור שנגיש לאוריאנה בליווי חותמות ידיים והקדשות אישיות. והרי התוצאה:(מימין לשמאל: סופי, הלל, תהל, אמה, אוריאנה.)

13

אמה אמרה היום, בזמן שהיא מציירת ומתפעלת מיצירתה האבסטרקטית:
"וואו! זה ממש מדליק! כשהייתי קטנה אהבתי את הדף הזה!"

ובנימה זו, אני אשים פה לינק לוידיאו שאמיר ערך לפני כמה חודשים.

13 שנים שאנחנו ביחד היום.
שנתיים מתוכן עם אמה וסופי.
♥

קוצים - המשך

אז לא מספיק שאמה חוזרת ומספרת שלאוריאנה יש קוצים בבית השחי, היום התקבל דיווח שהיא אמרה לה:
"לאוריאנה יש קוצים כמו שמוליק קיפוד!"

נוער הגבעות

נסענו לחתונה בירושלים. החתונה ה"רגילה" הראשונה של הבנות.

הסברתי בדרך שתהייה אישה עם שמלה לבנה ענקית, וגם איש, והם יעמדו מתחת למין סוכה ויגידו שהם אוהבים, ואז יתנשקו ויהיו נורא שמחים וכולם ימחאו כפיים.
סופי: והם יאכלו ארטיק מטרה!
אמה: וחלה של יום שישי!

הן כל הזמן פטפטו מאחור. הנה גזיר ממה שהלך שם:
אמה: "יש פה הרבה גבעות בחלון הזה! סטווווופ!!!!!!!!!"
סופי: "לא סטופ. עכשיו אוכלים סוכריה!"
אמה: "גם גורי אוכל סוכריה. אתה רוצה סוכריה גורי? כן? אתה רוצה? תבקש מאמא."

אה, ויש גם וידיאו שתום צילם.

צ'יפורי לילה

הכנתי ארוחת ערב. שום דבר יוצא דופן. תירס, פסטה, זיתים, כאלה. הבנות החליפו ביניהן רשמים.
סופי: "מממ! ארוחה מגניבה כל כך!"
אמה: "זה אמא עשתה!"

הבנות היום צ'יפרו את אבא אמירי בהתלהבות גורפת כשהוא נכנס הביתה. שתיהן קראו: אבא אמירי! אבא אמירי בא אלינו מהעבודה שלו! וכאלה, וכשהן ירדו מכיסאות האוכל שלהן, כל אחת באה אליו לחיבוק, ואמרה לו, בתורה, דברי אהבה:
אמה: "זה אבא אמירי. אני אוהבת אותו. הוא שלי."
סופי: (אחרי שגירשה את אמה מאבא אמירי במילים: לא, אמה! אסור! וטיפסה עליו -) "אני אוהבת אותך!"

אמה: (משחקת עם בובה, מדברת איתה.) "את חושבת!"
אני: "על מה היא חושבת?"
אמה: "היא חושבת על משהו טעים! על חמאה וחלה של יום שישי היא חושבת!"

סופי מושפעת מפיטר פן, (למרות שהיא קוראת לו טינקרבל. גם לטינקרבל היא קוראת טינקרבל, ולוונדי - וונדי.), וכל הזמן היא אמרת: "אוי ואבוי! ברח לי הצל שלי! אויאויאוי! כמו טינקרבל!"

הגברת שוחחה היום לראשונה בטלפון כמו בנאדם מבוגר. היא אמרה: "אהלן סבא ראובן! שלום!"
סבא שאל: "מה את עושה, סופי?"
והיא ענתה: "אני משחקת כבר. בייביי סבא!"

הבנות לימדו את כל ילדי הגן לצעוק "סטוווווופ!!!!" ולשלוח שתי ידיים קדימה בתנועת עצור כפולה. כשכולם עושים את זה ביחד זה ממש רועש.