השקייה

היום באמבטיה, אמה לקחה כוס, מילאה אותה במים מהברז ושפכה לסופי על הראש. הופתעתי לראות שסופי לא מתעצבנת, כשהיא הסבירה: "אני פרח."

ולפני שסבא ראובן הלך, אמה ביקשה ממנו כמה פעמים שישאר. "סבא לא הולך. אתה נשאר איתנו." ככה היא גררה אותו עוד איזה עשרים דקות, עד שהוא היה כבר חייב ללכת.
סבא ראובן: "אני צריך ללכת. למי אני הולך?"
סופי: "מי קוראת לך?"
סבא: "דל-"
סופי: "יה!"
אמה: אבל - אבל אין לך מפתחות!"
סבא: "יש לי מפתחות."
אמה: "אבל - אבל... מה?"
סופי: "אבל מה?!"
סבא הלך, בטח מלא ברגשות אשמה. עד שהוא יצא מהדלת הן כבר שרו שיר מהגוגונים.