צ'יפורי לילה

הכנתי ארוחת ערב. שום דבר יוצא דופן. תירס, פסטה, זיתים, כאלה. הבנות החליפו ביניהן רשמים.
סופי: "מממ! ארוחה מגניבה כל כך!"
אמה: "זה אמא עשתה!"

הבנות היום צ'יפרו את אבא אמירי בהתלהבות גורפת כשהוא נכנס הביתה. שתיהן קראו: אבא אמירי! אבא אמירי בא אלינו מהעבודה שלו! וכאלה, וכשהן ירדו מכיסאות האוכל שלהן, כל אחת באה אליו לחיבוק, ואמרה לו, בתורה, דברי אהבה:
אמה: "זה אבא אמירי. אני אוהבת אותו. הוא שלי."
סופי: (אחרי שגירשה את אמה מאבא אמירי במילים: לא, אמה! אסור! וטיפסה עליו -) "אני אוהבת אותך!"

אמה: (משחקת עם בובה, מדברת איתה.) "את חושבת!"
אני: "על מה היא חושבת?"
אמה: "היא חושבת על משהו טעים! על חמאה וחלה של יום שישי היא חושבת!"

סופי מושפעת מפיטר פן, (למרות שהיא קוראת לו טינקרבל. גם לטינקרבל היא קוראת טינקרבל, ולוונדי - וונדי.), וכל הזמן היא אמרת: "אוי ואבוי! ברח לי הצל שלי! אויאויאוי! כמו טינקרבל!"

הגברת שוחחה היום לראשונה בטלפון כמו בנאדם מבוגר. היא אמרה: "אהלן סבא ראובן! שלום!"
סבא שאל: "מה את עושה, סופי?"
והיא ענתה: "אני משחקת כבר. בייביי סבא!"

הבנות לימדו את כל ילדי הגן לצעוק "סטוווווופ!!!!" ולשלוח שתי ידיים קדימה בתנועת עצור כפולה. כשכולם עושים את זה ביחד זה ממש רועש.