היינו אתמול, סוף כל סוף, בגנרלית של 'מומנטיטו' שרקחו לנו לחג אבא אמירי ועידו, יחד עם הקאסט המקסים שלהם. היה מעולה, אם כי לא לגמרי גמור, והילדים והמבוגרים שבקהל יצאו מגדרם מהתלהבות והתקשו להשאר לשבת, בעיקר כשהפציצו אותם בטבעות עשן, בועות סבון והתקרבו אליהם עם מצלמות וידיאו שמולבשות על גבי כובעים.
סופי חלתה כמה שעות לפני ההופעה והקיאה בגן פעמיים. פחדתי שהיא תקיא באמצע ההופעה, אבל היא החזיקה מעמד. היתה חיוורת משהו וקצת שפוכה, אבל החזיקה.
אמה היתה ברקיע השביעי. לפני ההופעה אבא אמירי דיבר אל הקהל והודה לכל מי שעסק במלאכה, ואמה נעמדה עלי, וצעקה בקול גדול: "אבא!!! אבא, שלום!!! אבא!!" אבא לא שמע אותה, אבל כל מי שבסביבה כן, ועשה לה ששששש! אני הבהרתי בגאווה שזה אבא שלה, ושיקפצו לנו לעת עתה. כשאמיר סיים לדבר הוא עבר לידינו והיא אמרה לו "קראתי לך מהכיסאות! אבא! תראה!" במשך ההצגה היא היתה מרותקת, והשתתפה מאוד יפה. תפסה בועות וטבעות עשן, שאלה שאלות ומחאה כפיים.
אחרי המופע אני הלכתי עם אמה למשרדים של מיומנה וסופי יצאה עם סבתא מורי החוצה, שם, כנראה מכורח כך שלא מצאה לה כלי קיבול אחר קרוב יותר, סופי הקיאה לה ישר לתוך מחשוף השמלה החגיגית והיפה שהיא לבשה.
מעניין מה משני האירועים יזכר לזמן ארוך יותר.
כשחזרנו ניקיתי את סופי והיא נרדמה מהר. רינתי ולני, שבאו מהקיבוץ והביאו איתן מטבח מהמם, שמיד נכנס לשימוש, עזרו לי בבית, ואמה היתה כל כך מרוצה מהקהל שקיבלה, ומתשומת הלב שמופנית רק אליה וסיפרה להן את 'האריה שאהב תות' מהתחלה ועד הסוף, בדרמטיות מופלאה. כשהיא אמרה, והחוותה עם כף היד: "זאת היתה פשוט טעות כל העניין הזה עם התות," או איך שזה לא הולך, כולנו נקרענו מצחוק. כשאמרתי לאמה שהולכים לישון, היא אמרה לי שיש בעיה, כי היא צריכה לבשל עוד משהו. מפולניה באהבה.
