חתונה כפולה

היום הגעתי לאסוף אותן והבנות סיפרו לי שמחר יש חתונה בגן. של מי? אז ככה: אמה מתחתנת עם יהלי, ועידודו עם סופי. הבנים אישרו. הבנות הודיעו שהן יזדקקו להינומות ושמלות לבנות, ושתניה תכין להן את התלבושות. בהצלחה לתניה, וריספקט גדול לבנות שתפסו את שני הבנים הכי מבוגרים בגן, שגבוהים מהן בשני ראשים בערך.

המצויינת

אמה: "אמא, יש לי קקי."
אני: "אז בואי נרוץ לשירותים. קדימה."
אמה: (רצה, מתישבת.) "אני מקווה שלא עשיתי בתחתונים... (בודקת.) איזה מצויינת אני!"

היום הן חזרו מהגן עם שעועיות מונבטיות בצלוחיות וצמר גפן. סופי הסבירה לי מה זה, ושצריך לשים את זה על "עדר החלון." בערב סיפרתי את זה לאמיר, והיא אמרה: "תכתבי את זה בבלוג. ואז תקראי לנו את זה, טוב?"

יצאתי איתן לטיול לילה עם המטריות ומעילי פוך, (זאת למרות שבחוץ 18 מעלות.) הן עשו הצגות ושרו. עברו שני אנשים מבוגרים, והאישה פחדה שהאיש יתנגש בבנות ואמרה: "תיזהר, יש פה ילדים."
סופי: "היא אמרה ילדים במקום ילדות!!! זה מאוד מעצבן אותי שהיא אמרה את זה!!!"
אמה: "אבל סופי, זאת היתה בדיחה!"
סופי: "היא לא הצחיקה אותי."

טלנובלה

למרות שלא הרשיתי, אמה הכניסה לתוך האמבטיה ברבור מתנפח.
אני:"אמה אני מאוד כועסת עליך."
אמה (מחבקת את הברבור, שמה עלי קצוץ ומדברת בשיא האדישות האפשרית): "אז את לא אוהבת אותי יותר?"

אחרי שהתאוששנו, היא יצאה בקריאות נמרצות של ססמה שהיא המציאה והיתה נורא גאה בה: "מ-או-חר! צריך לקום מחר!" שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אשלח את זה לסבתא ולאבא.  התשובה: "כן. בפייסבוק."

גשם

בלילה ירד גשם. סיפרתי לסופי, שקמה ראשונה, הורדנו שקי בגדים ארוכים ובחרנו לה ולאמה מכנסיים ארוכים וסווטשירטים. היא התלבשה ואז ביקשה רשות להעיר את אמה. כשהאישור התקבל היא רצה אליה וצרחה לה בתוך האוזן: "אממממההה! קומיייי! יש גשששששםםם!!!!" אמה הזדעפה לרגע, אבל כשהיא ראתה שיש פה ענייני בגדים שהיא לא מכירה, היא ניתרה החוצה והתלבשה גם. אמרתי שאולי עוד יהיו שלוליות, וסופי: "לא. אין שלוליות. הן כבר נמסו."

משפחה

אמה: "פיטר הוא ממשפחת פן."
אני: "נכון. איזה עוד משפחות יש?"
אמה: "משפחת דארלינג, ומשפחת שור, ומשפחת גבירץ."
אני: "ואיך קוראים למשפחה של דרור ואופירה?"
אמה: "לוי."
אני: "ולאופירה?"
אמה: "שור לוי!"
אני: "ולברייני ולחני ויוני ודוידי?"
אמה: "פיסטרבנג!"
אני: "פירסטנברג."
אמה: "פיסטרבנג!"
אני: "סופי, תגידי פירסטנברג."
סופי: "פיסטרבנג!"
בנג בנג.

אמה: "אני אוהבת אותך."
סופי: "בשביל מה?"
אמה: "בשביל זה שאת אחות שלי."

סופי: "אני אוהבת אותך."
אמה (בכריית אוזן אובר-דרמטית ועיניים פעורות): "מה? לא שמעתי."
סופי: "אני אוהבת אותך!"
אמה: "מה???? לא שמעתי!!!!"
וכו' וכו'.

הלכנו אחרי הגן לבית אריאלה, לשעת סיפור על הדייג ודג הזהב, וסופי לא רצתה לשבת ולאכול ענבים ברחבת המוזיאון, היא רק רצתה שנכנס כבר לספריה, או במילותיה: "נו כבר, בואו לבית הספר!"

חזרנו, ואחרי ארוחת הערב הן קיבלו ביצי הפתעה, מהסוג שמוכרים בחורף, עם הכפית. ההפתעה היתה ערכה לבניית סירה. את הסירות השטנו באמבטיה, אבל הן לא עמדו בציפיות, והתפרקו די מהר. סופי מאוד התרגזה. "סירות לא שטות זה הדבר הכי מעצבן שיש בעולם! זה לגמרי לא כיף לי."

סתיו

הבנות החליטו לקחת לגן תפוחים. אמה רצתה תפוח שלם, עם הקליפה. סופי פרצה ביבבות.
אני: "מה קרה?!"
סופי: "אני... אני לא רוצה תפוח עם קליפה, אני רוצה תפוח קירח!"

בגן מלמדים על הנחליאלי, ובדרך הבנות תהו אם זה הסתיו, ואם השמש היא שמש חמה או שמש של סתיו. סופי טענה שיש המון שמש חמה, ואמה אמרה שזאת שמש חלשה. "זה סתיו, אז יש שלוליות של שמש! אפשר לקפץ בשלוליות של שמש!"

טלפון שבור

אמיר הביא היום את הבנות מהגן, וכשהן הגיעו, הוא העיד שהן מיד ביקשו ממנו לאפות פיצות, כי 'אתה הטבח הראשי'. ניסיתי שיספרו לי את הסיפור במילותיהן, כדי שאדייק כשאני רושמת.
אני: "מה אמרתן לאבא כשחזרתן הביתה?"
אמה: "שהוא יפה."
אני: "ומה עוד?"
אמה: "שצריך להכין המבורגר. רק המבורגר."

באמבטיה הן ניהלו ביניהן שיחה ערה מאוד. החלק הזה הצחיק אותי במיוחד:
סופי: "אני הולכת."
אמה: "לאן את הולכת?"
סופי: "למחזמר."
אמה: "איזה?"
סופי: "למחזמר פיטר פן."
אמה: "יש שם שירים?"
סופי: "לא. זה מחזמר בלי שירים."
אמה: "זה בטח מבאס."
סופי: "לא. זה לא מבאס אותי."

מיץ גזר

אמה: "אני רוצה משהו לאכול."
אני: "עוד חצי שעה."
אמה: "עוד חצי שניה?" (ועפה על עצמה בצחוקים.)

וברגעים אלה:

סופי: "יש לי קקי. תחכו לי עם הבלוג!!!"
אמה: "חחח. חמודה."
אני: "נחכה לך, אל תדאגי."
אמה: "תראי! לוקה דהרה לפה. גם אני רוצה לדהור."
אני: "יאללה, תדהרי."
(דוהרת.)
אני: "דהרי נא, מנדרינה."
סופי (מהשירותים): "דהרי נא, מרגרינה!"
אמה: "חחח. היא קראה לי מרגרינה..."

חוץ מזה הן הגשימו חלום וטעמו מיץ גזר משוק הכרמל. (זה חלום צעיר, בן יומיים, ועדיין חלום.)

רפונזל ופיטר הלכו לגן

רפונזל אפילו חבשה כתר והכל, ופיטר לקחה תה, כי כאבה לה הבטן. הן עצרו להצטלם, והתחבקו. כשנגמר החיבוק והצילום, סופי (פיטר) הסבירה: "זה נורא טוב לנוח על מישהו שמחבק אותך. נורא טוב. זה אפילו בריא לגוף."

ואתמול בלילה, כשסיפרנו על פיטר פן, והבנות עזרו בתפקידי פיטר וטינקרבל, בקטע שפיטר הולך והוק חוטף את הילדים מהבית לספינה, טינקר (אמה) פנתה לפיטר ואמרה: "פיטר, אתה פספסת מהומה חשובה לך! אתה הולך להציל את כולם!"

טרמינולוגיה

אני: "אוי, סופי, איזה שיעול!"
סופי: "כמובן שזה לא שיעול, זה גרעפס."

מחנק

אחרי האמבטיה בבית של אופירה, סופי (בתפקיד פיטר פן) סירבה ללבוש בגדים. הטיעון המנצח: "פיטר לא רוצה בגדים כי צפוף לו בגוף."

somewhere

בשעה 8 בבוקר הבנות שרו לי יחד את somewhere מעבר לקשת. זה היה מצחיק ומחריש אוזניים, וכך זה נראה:

היינו אצל סבא ודליה, ואז עברנו לסבתא, שם אכלנו עם ברייני דוידי וסבא פיסקה, והבנות נשארו ללון. לפני שהלכתי, והן כבר היו רחוצות וצנופות במיטה של סבתא, אמה אמרה לי: "אמא, אני אתגעגע אליך יותר מכל!" הסתובבה ולא זרקה בי מבט נוסף.

הדגל הרשמי

אמה, אוחזת ברעשן צהוב ומסתובב של פורים: "זה דגל של אפריקה, נכון?"

רופאה

אני: "סופי, כשתהיי גדולה את תתחתני ויהיה לך בעל?"
סופי: "לא. אני רוצה להיות רופאה כשאני אהיה גדולה."
אני: "מה זה קשור? את יכולה להיות רופאה ולהתחתן."
סופי: "לא. רופאות לא מתחתנות."
אני: "כן נכון. וגם יש להן ילדים."
סופי: "ילדים חולים?"
אני: "גם חולים וגם בריאים."
סופי: "לא! רק ילדים חולים!"

קח את החופש וברח

אני: "בוקר טוב סופי."
סופי: "בוקר טוב אמא."
אני: "חופש שמח לך, סופי."
סופי: "חופש שמח נטעלי."
אני: "חופש שמח גם לאבא."
סופי: "הוא לקח את החופש שלו הרחק למדריד."

חגיגית בתחתית

אמיר נסע למדריד, ניתאי נסע לאיטליה, ואנחנו וסבתא מורי באנו לאכול ארוחת חג אצל טליה בתחתית. טליוש אמנם עבדה אבל בילתה איתנו לא מעט, והיה ממש כיף. הלכנו לשירותים, וכשנכנסנו אמה אמרה: "איש לא ימצא אותנו פה!" הן מאוד התלהבו מהמקום והשירות (מלצריות שמשחקות איתן ברפונזל, קינוח בצורת פרצוף, עשוי פירות וכדורי שוקולד, כלבלב במתנה מפינת האבידות והמציאות) וסיכמו שזאת המסעדה הכי יפה.

היפהפיה והסופקן

שם המשפחה של אמה מתחרז עם של גב' טליה דור. ומהו השם הזה?

תודה טליוש. אנחנו אוהבות אותך.

ריפוי בעיסוק

אמה: "באתי עם התיבת ריפוי! את מי צריך לרפא עכשיו?"
סופי: "צריך לרפא את ונדי. היא חלתה במשך שנתיים עד שהיא עפה."
אמה: "אוקיי. יש לי מספריים לריפוי. אני אגזור אותה אולי."

טינקרבל זוהרת

סופי התעקשה לקחת את המאורה של אליס לגן. ההסבר היה: "אני חייבת להראות לגננות את הדבר היפהפה הזה."
בדרך הן היו פיטר וטינקרבל ועופפו במורד גאולה.
אמה (טינק): "טינקרבל היא עושה אור. היא ממש זוהרת. הלב שלה זוהר."
סופי: "וגם הטוסיק שלה זוהר!!!"
אמה: "אל תעליבו את טינקרבל, היא מאוד נעלבת שאומרים לה בדיחות כאלה."
אני: "צחקנו מהבדיחה של פיטר, לא עליך, טינק."
סופי: "נכון! כי זאת בדיחה מאוד מצחיקה, נכון?"
אמה: "אה, הבנתי. צחקתם על פיטר."

לבד

הבנות קלטו שאמא תעשה עבורן כל דבר שיעלה על רוחן מהלבד שנקנה בהכל בדולר, ומאז הן משאירות בקשות בבוקר, ומקבלות אחר הצהרים מתנה. לשמחתי את הלבד הן לא משמידות, כמו שהן עשו לבובת הפלסטיק משלשום.
אתמול בבוקר הן ביקשו סרטן ואקווריום, והיום את אליס עם עוגה ושתיה. בדרך לגן אמה ביקשה שנעשה לאליס גם חור באדמה, אז הצעתי קופסה עם דשא למעלה וחור שאפשר להכניס אותה לתוכו. סופי התלהבה ואמרה שנעשה בקופסה גם דלת ומפתח. צודקת, ופייר, אחלה רעיון.

סופי עם הצעצוע החדש, שהזכיר לה מאוד סוכה.

חייה הקצרים של בובה תוצרת בית

לפני שהבנות חזרו הביתה החלטתי להכין להן משחק תוצרת בית של בובה שמלבישים אותה עם דבק ולקרו בבגדי לבד.

 

כשהן חזרו הראיתי להן אותה והן מאוד התרגשו. עד כדי כך שהן מיד לקחו את הבובה לסוכה שבחצר, נתנו לה את תפקיד טייגר לילי, והעבירו אותה מסכת ייסורים שנגמרה בכך שסופי תלשה לה ידיים, רגליים ואת הראש, וגם קראה לה 'מעצבנת'. לפחות צילמתי. שתנוח על משכבה בשלום.

סופי והבובה, ברגעים הטובים

never say never

הבנות ישנו שוב אצל סבתא מורי. הפעם עבר חלק לגמרי וקמו רק בשמונה. כשבאתי בבוקר הן בכו שהן לא רוצות ללכת עדין. והנה שיחה שהתנהלה שם בשירותים -

סופי: "סבתא, גם לך יש אמא?"
סבתא: "לא."
סופי: "לא נורא, אולי עוד תהיה לך."

ביאליק

נקלענו במקרה לאירוע סוכות לילדים בבית ביאליק. היתה שעת סיפור נחמדה, ואז סיור בבית המשורר הלאומי, בו שלושה שחקנים הדגימו איך כותב ח.נ. ספר ילדים, על כל שלביו, בכל חדרי הבית המקסים,(כולל פגישה עם שחקן בתפקיד נחום גוטמן, שהשתיק את הסלולרי שלו באמצע ההדגמה) עד שהספר יוצא לאור, או כמו שאמה אמרה: "יוצא לשמש."

השחקנית רינת מטטוב בתפקיד חמוטל, ילדה שהיתה שכנה של ביאליק

 הבנות מיד החליטו שנכתוב גם אנחנו סיפור, ורשמתי את כל מה שהן אמרו.

צילי וגילי משחקות / סופי ואמה שור.

אמה: "צילי וגילי משחקות ברכבות"
סופי: "ואז הן נכנסות לסרט של פיטר פן."
אמה: "הן אף פעם לא ראו סרט על פיטר פן. הן רואות את פיטר מעיר את וונדי והן רוקדות בשיר 'הלילה הוא חייב להגיע הוא חייב לבוא' והוא רואה אותן רוקדו והוא אומר להן שהן נורא נורא יפות. זה מאוד מרגש להגיד את זה. ואז כל העולם מתחיל להסתחרר כי הן רוקדות בסיבובים."
סופי: "לא! הוא לא מסתחרר! הן עושות ככה עם הידיים מחוברות."
אמה: "עד ש-פופ! הן נופלות לפה של הסרט. הפה של הסרט זה משהו שיש הצגה נורא פראית ובגלל זה אומרים."
סופי: "אז הן שותות מילקשייק עם אבקת מדוזות!"
אמה: "והן יורדות מהכסא ומתחילות להשתולל וכל מני צרות ולהתרוצץ בין שתי האוזניים של האח הקטן שלהן. הן מסתובבות לו בין האוזניים."
סופי: "האח זה יונתן הקטן. ואז הן פלופ נופלות לפה של אריה. הן לא נבהלות. הן נלחמות בו."
אמה: "ואז הוא אומר סליחה."
סופי: "והוא נהיה חבר שלהן, אריה קטן. והן מתרוצצות לו בין האוזניים לבין הרעמה שלו."
אמה: "ואז בדיוק הן הולכות ואוכלות ספגטי."
סופי: "עם האריה והאח הטוב שלהן. הן עושות כיף חיים ומכינות חביתה ופנקייק וכדורי שוקולד, וזה, ומיץ שוקולד. הוא טעים המיץ שאמרתי, אה?"
אמה: "ואז הן נופלות על הרצפה."
סופי: "והן מקבלות מכה חזקה והן בוכות."
אמה: "ואז הן שוכבות ונרדמות אצל סבתא שלהן."

ג'יז לואיז

אמה (לסופי בתפקיד פיטר פן): "פיטר, בשם אלוהים, תפסיק להתנהג לא יפה."

וככה הן הלכו להופעה של "מומנטום" היום בבוקר.

מאסטר שף

הלכנו לתרגל דיווש בככר ביאליק.
פחחחחחח.
הבנות עברו מהר מאוד למשחק המלצריות והתרוצצו שוב ושוב עם שאלות מתוך הספר על נינה שאוכלת בארמון בקינגהם: "את רוצה שבלולים ברביכה? אתה רוצה יין נתזים ורוד?" מצאתי דפים בתיק וכל אחת הכתיבה לי את התפריט במסעדה שלה, כולל מחירים.

מסעדת אמה. האופניים האומללים מוטלים ברקע.

ובמסעדת סופי

שיער קצר

שיחת אמבטיה בין הבנות:
אמה: "אמא של פטר היא הרימה אותי באוויר וסובבה אותי עם השיר של וונדי. ואני לימדתי אותה את המילים. היא ממש מקסימה עם השיער הקצר שלה."
סופי: "השיער הקצר שלה ממש מגניב."
אמה: "ממש."

אני אוהב

אמה, בדרך לגן: "אני אוהבת את הגננות בגן, ואני אוהבת אותך. אני אוהבת את אבא, ואני אוהבת את עצמי. אני אוהבת את אחות שלי סופי, אני אוהבת את סבתא מורי ואת סבתא ריטה. אני אוהבת את האופניים החדשים שלי. ואני אוהבת את האוטו שלי. אני אוהבת את סבא ראובן. ואת דוד ניתאי וגם את טליה אני אוהבת. ואת דליה. ואת דודה אופירה ואת הבני דודים שלי."
אה, כן. קנינו אתמול אופניים. בינתים הן יודעות לצלצל בפעמון ולבקש שנסור מהדרך, למרות שהן עוד לא קלטו איך זזים מהמקום.

יאדה-יאדה-יאדה

אמה ממלצרת בסלון. "אז כולכם אוכלים, או מה?"
אני לאמיר: "שמעת אותה?"
אמיר: "לא, מה היא אמרה?"
אני: "כולכם אוכלים, או מה?"
אמה: "הי, אני אמרתי שלא מדברים בזמן הארוחה. נכון שאני אמרתי את זה?"

וסופי מחלקת הוראות תפעוליות במסעדה ומכנה את אמה פיטר: "פיטר, זה לא יפה מה שעשית. צריך לנקות את הכוסות, ובלה בלה בלה, וזה... אתה לא יכול ללכת עכשיו!"

יום כיפור

שתי הבנות התרגשו מאוד מיום כיפור. שתיהן יצאו לרחובות עם עגלות בובה, ולא הפסיקו להגיד כמה זה 'נפלא', 'נהדר' ו'מאוד מיוחד' שאין מכוניות וכולם מטיילים ורוכבים. אני וסופי הלכנו בבוקר עם לוקה לטיול עד הים ונהנינו מאוד. כשחזרנו הגיע הזמן ללכת לארוחת צהריים עם ניתאי, טליה נינה ושחר אצל סבא ודליה. אמיר קשר כיסא פלסטיק לאחורי האופניים שלו, והסיע ככה את סופי, שהיתה קצת עייפה כבר, אחרי הים. אחר כך הוא חזר, ואמה הרשתה לו להסיע גם אותה טיפה.

אחרי האוכל סופי 'נחה' בחדר של סבא ודליה והתקשרה מהטלפון שעל השידה, בעזרתי האדיבה, לכל יושבי הבית ולסבתא מורי. לכולם היא סיפרה שהיא נחה עכשיו, ולסבתא היא גם הודיעה שתבוא אליה מחר.
באותו הזמן בסלון, אמה ישבה ליד טליה והביטה בה בעיון.
טליה: "מה את עושה?"
אמה: "אני מסתכלת עליך."
טליה: "ומה את רואה?"
אמה: "שאת יפהפיה."
טליה התרגשה ואמרה לאמה שהיא הכי חמודה בעולם.
אמה: "לא."
טליה: "אז מי הכי חמודה בעולם?"
אמה: "אמא שלי."

גמישות

אמה (ונדי) לסופי (פיטר): "פיטר, אתה לא מאמין! ונדי מצאה שרביט שנשר מידי פיה!"
אני: "למה הוא צריך שרביט?"
אמה: "כי עכשיו ונדי עושה את ההצגה על הקוסם, ופיטר משחק את גלינדה הפיה."

וסופי, מגניבה שכמותה, התחילה לקרוא לספגטי בשם החיבה 'ספגט'. בינינו, ה-י' שם בסוף לגמרי מיותרת.

כישוף

אמה, ידיים באוויר, מפזרות אבקת קסמים דמיונית: "אני אשפיל את כוחותיך, ואז את תעלמי!"

חוץ מזה היא גם כיכבה היום בהצגה של הקוסם בגן מול כל ההורים וקיבלה מלא מחמאות למרות שלא הפגינה אפילו שבריר מיכולות המשחק הידועות, שלא לדבר על אחותה. כך או כך, היה מצחיק והן מאוד נהנו.

רוע מוחלט

הבנות התעוררו בתפקידים. נכנסתי ושרתי להן: "כבר צריך להתעורר," ואמה צעקה: "לא! אני וונדי, ותיכף פיטר יעיר אותי."
אני: "אה, אני פיטר?"
אמה: "מה פתאום. סופי פיטר."
לפיטר לקח קצת זמן, אבל בסוף הוא הואיל להקיץ ולשנע את הגברת וונדי אל הסלון. בזמן שהן התארגנו ושיחקו, גם אבאמיר קם וחצה את החדר לכיוון השירותים.
אמה: "מה קפטן הוק הלך לעשות?"
אני: "פיפי נראה לי."
אמה: "פיפי מרושע!"

יש לה קמח מים

אחרי הגן הבנות ביקשו לראות תוכנית בישול. זפזפתי והייתי צריכה לבחור בין צחי בוקששתר לבין פותנה ג'אבר. הלכנו על פותנה. היא אפתה עוגיות עם ריבה, וסופי שאלה: "איך קוראים לה?"
אני: "פותנה."
סופי: "אז צריך לשיר לה: פותנהל'ה אופה קטנה, יש לה קמח מים, נכון?"


קצת אחר כך אמה קראה לי מהשירותים: "אמא! בואי להרים לי את התחתונים, הם במצוקה!"

אהרוני מחלטר

הלכנו אחרי הגן לגן מאיר, שם עשינו מיני פיקניק (שוקו ועוגיה). סופי נזכרה בערגה בפיקניקים שלנו בצרפת, וסיפרה: "את יודעת שפעם קראנו לתיק שלנו תיקניק, ואז התחיל לרדת גשם זלעפות כשניסינו לעשות פיקניק, אז נסענו משם בגשם." אמת צרופה. אמה, מצידה, אחרי שדיברה לעצמה כל מיני דברים שלא עקבתי אחריהם, אמרה בצחוק גדול: "התבלבלתי! כל השטויות שלי בתוך המח ואני מבולבלת. כולי מבולבלת!"

הן עשו בתורות את תפקיד וונדי בפיטר פן, והנה סופי, נהנית מהתור שלה עד תום.

לפני כמה ימים נתקענו, כל בני המשפחה, על תוכנית בישול של אהרוני. הבנות היו מרותקות בעוד השף זקור הגבות הכין מין ביף וולינגטון כזה - נתח בשר עטוף בצק (סופי: "זאת נקניקיה! הוא מבשל נקניקיה!") וגם קינוח עם פטל וקצפת.
היום, אחרי שמשחת השיניים של ברבי הסתיימה, קניתי משחה חדשה עם ציור של דייגו.
אני: "אתן לא מאמינות, קניתי לכן משחת שיניים חדשה!"
אמה: "כן?"
אני: "כן! ויש עליה ציור של מישהו שאתן מאוד אוהבות."
סופי: "מי?"
אני: "אני אתן לכן רמז. זה מישהו מהטלביזיה."
סופי: "זה האיש הזה שבישל את הנקניקיה?"

מאפיית האחיות

הבנות עזרו לי להכין לחמניות, וקיבלו חותכן בצורת ברווז. בעזרתה האדיבה של סבתא מורי נוצרו להן לחמניות ברווז שסופי כינתה אותן ברוב הוד והדר: "הברווזון המפואר!!!"

לפני כל זה, בדרך הביתה מהגן, עצרנו לשטויות, צרחות, שירים וצילומים. שם סופי המציאה את השדרוג הקולינרי לשיר 'בואו עננים' בהשראת מה שהיה בתיק של סבתא מורי. מהיום אמרו: 'בואו ענבים'.

פיקניק

עשינו היום פיקניק ספונטני ונורא מקסים בגן מאיר עם סבתא מורי, ניתאי וטליה ואפילו סבא ודוידי הזדמנו אל המקום אחרי שסיימנו לאכול ועברנו לרבוץ. אני והבנות, ניתא וטליה נשארנו עד ארבע בערך, והיה ממש כיף לכולם. טליה צילמה קצת, אני עוד קצת, והיה מצחיק, אבל אני לא זוכרת שום דבר יותא מגדר הרגיל. בעיקר ביצועים של פיטר פן, והתרוצצות של הבנות יד ביד על הדשא, בעודן נקרעות מצחוק.

כשחזרנו הביתה הפאן המשיך, וסופי, שמשתלטת לי בשיטתיות על כל מטליות המטבח, ביקשה ממני שאני אשיר איתה שוב ושוב את 'זיפידידודה', כי יש חלק שהיא טוענת שהיא 'לא יודעת'. אחרי עוד שלושים פעם כאלה היא הוסיפה בסוף "אולה!" ספרדי.