שתי הבנות התרגשו מאוד מיום כיפור. שתיהן יצאו לרחובות עם עגלות בובה, ולא הפסיקו להגיד כמה זה 'נפלא', 'נהדר' ו'מאוד מיוחד' שאין מכוניות וכולם מטיילים ורוכבים. אני וסופי הלכנו בבוקר עם לוקה לטיול עד הים ונהנינו מאוד. כשחזרנו הגיע הזמן ללכת לארוחת צהריים עם ניתאי, טליה נינה ושחר אצל סבא ודליה. אמיר קשר כיסא פלסטיק לאחורי האופניים שלו, והסיע ככה את סופי, שהיתה קצת עייפה כבר, אחרי הים. אחר כך הוא חזר, ואמה הרשתה לו להסיע גם אותה טיפה.
אחרי האוכל סופי 'נחה' בחדר של סבא ודליה והתקשרה מהטלפון שעל השידה, בעזרתי האדיבה, לכל יושבי הבית ולסבתא מורי. לכולם היא סיפרה שהיא נחה עכשיו, ולסבתא היא גם הודיעה שתבוא אליה מחר.
באותו הזמן בסלון, אמה ישבה ליד טליה והביטה בה בעיון.
טליה: "מה את עושה?"
אמה: "אני מסתכלת עליך."
טליה: "ומה את רואה?"
אמה: "שאת יפהפיה."
טליה התרגשה ואמרה לאמה שהיא הכי חמודה בעולם.
אמה: "לא."
טליה: "אז מי הכי חמודה בעולם?"
אמה: "אמא שלי."
אחרי האוכל סופי 'נחה' בחדר של סבא ודליה והתקשרה מהטלפון שעל השידה, בעזרתי האדיבה, לכל יושבי הבית ולסבתא מורי. לכולם היא סיפרה שהיא נחה עכשיו, ולסבתא היא גם הודיעה שתבוא אליה מחר.
באותו הזמן בסלון, אמה ישבה ליד טליה והביטה בה בעיון.
טליה: "מה את עושה?"
אמה: "אני מסתכלת עליך."
טליה: "ומה את רואה?"
אמה: "שאת יפהפיה."
טליה התרגשה ואמרה לאמה שהיא הכי חמודה בעולם.
אמה: "לא."
טליה: "אז מי הכי חמודה בעולם?"
אמה: "אמא שלי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה