משפחה

אמה: "פיטר הוא ממשפחת פן."
אני: "נכון. איזה עוד משפחות יש?"
אמה: "משפחת דארלינג, ומשפחת שור, ומשפחת גבירץ."
אני: "ואיך קוראים למשפחה של דרור ואופירה?"
אמה: "לוי."
אני: "ולאופירה?"
אמה: "שור לוי!"
אני: "ולברייני ולחני ויוני ודוידי?"
אמה: "פיסטרבנג!"
אני: "פירסטנברג."
אמה: "פיסטרבנג!"
אני: "סופי, תגידי פירסטנברג."
סופי: "פיסטרבנג!"
בנג בנג.

אמה: "אני אוהבת אותך."
סופי: "בשביל מה?"
אמה: "בשביל זה שאת אחות שלי."

סופי: "אני אוהבת אותך."
אמה (בכריית אוזן אובר-דרמטית ועיניים פעורות): "מה? לא שמעתי."
סופי: "אני אוהבת אותך!"
אמה: "מה???? לא שמעתי!!!!"
וכו' וכו'.

הלכנו אחרי הגן לבית אריאלה, לשעת סיפור על הדייג ודג הזהב, וסופי לא רצתה לשבת ולאכול ענבים ברחבת המוזיאון, היא רק רצתה שנכנס כבר לספריה, או במילותיה: "נו כבר, בואו לבית הספר!"

חזרנו, ואחרי ארוחת הערב הן קיבלו ביצי הפתעה, מהסוג שמוכרים בחורף, עם הכפית. ההפתעה היתה ערכה לבניית סירה. את הסירות השטנו באמבטיה, אבל הן לא עמדו בציפיות, והתפרקו די מהר. סופי מאוד התרגזה. "סירות לא שטות זה הדבר הכי מעצבן שיש בעולם! זה לגמרי לא כיף לי."