היום היתה לנו ארוחת פסח של צהרים אצל סבתא מורי. אני והבנות יצאנו מהבית בסביבות 11:15 והגענו למזאה בשיא שלילי של כל הזמנים, לקראת אחת. זו היתה היתה הליכה מתישה בשמש קופחת עם מיליון הצגות, דיונים ותחנונים מצדי. (בושה. רק השבוע ניתאי לקחת אותן מהגן והיה בתחתית, בלינקולן, תוך חצי שעה.) בכל זאת היה כיף גדול, השתוללויות היסטריות עם טליה, ברייני, ניתאי ויוני, הופעות וכיף חיים.
כשחזרנו הביתה ראינו קצת מהסדרה הקנדית המצולמת על האסופית. כשאן צובעת לעצמה את השיער בשחור, ויוצא לה ירוק, למרילה אין ברירה אלא לעשות לה קארה. אמה אמרה: "את יודעת למה היא עוד סיפרה אותה קצר?"
אני: "למה?"
אמה: "בגלל שהיא רצתה שהיא תהיה בן."
אני: "מעניין. אולי גם קצת בגלל זה."
אמה: "לא אולייי! זה כן נכווון!!!!"
(בקיצור, נעלבה ובכתה והיתה נורא עייפה וקוועצ', אבל תכלס, ניתוח ספרותי מעניין.)
כשחזרנו הביתה ראינו קצת מהסדרה הקנדית המצולמת על האסופית. כשאן צובעת לעצמה את השיער בשחור, ויוצא לה ירוק, למרילה אין ברירה אלא לעשות לה קארה. אמה אמרה: "את יודעת למה היא עוד סיפרה אותה קצר?"
אני: "למה?"
אמה: "בגלל שהיא רצתה שהיא תהיה בן."
אני: "מעניין. אולי גם קצת בגלל זה."
אמה: "לא אולייי! זה כן נכווון!!!!"
(בקיצור, נעלבה ובכתה והיתה נורא עייפה וקוועצ', אבל תכלס, ניתוח ספרותי מעניין.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה