מספרת פריסטייל מתוך ספר על הנסיכות של דיסני.
"אריאל הנסיכה התרוצצה לה בחוץ על החול והשאירה עקבות. אריק השאיר פתק קטן: 'לא להשאיר עקבות בחול!' אריק חיבק אותה מאחור. אתה יודע שתמיד אומרים לי להשאיר עקבות בחול! אז הוא השאיר פתק קטן שאומר שמותר להשאיר עקבות מאחור. ואז הם ראו את חבריה של אריאל והם השיבו מאמץ לראות איזה בודקה. מה זה בודקה? אני לא יודעת. ואז אריאל אמרה: בואו נלך ללגונה הזאתי, היא יותר חמודה ונחמדה! ואז, במעמקי הלילה, אריאל חיכתה לדולפין, אבל הוא נעלם לה מהעין. והם ברחו בסופת טורנדו שנמהרה בצדדים. אריאל הסתכלה בעיניו של הנסיך שלה, והיא אמרה: אני אזכור אותך, נכון? אל תדאגי, הוא אמר. אני אזכור אותך בסופת הרוח.
חיות הבר! חיות המים! כולם, קראו מיד לאבא שלי! ווה ווה!!! והיא בכתה בכי גדול מאושר מזה שהם ימצאו אותו. ואז אריק הבחין בקלשון, ואז אבא של אריאל לקח את הקלשון, ואמר: אהא! אתה אריק? אולי אתה הנסיך המתאים? ואריאל שתתה מהמים של הים. הם היו מתוקים וקרירים, אבל היא לא יכלה להגיד ספק, אז היא הניפה את שערה המתוק למים, והדולפינים החזיקו אותו ושקשקו אותו לאחור. ואז הם הלכו הביתה והתחתנו. זהו. זה כל המשפטים."
וגם
"שלגיה חיה בארמון. הנסיך שלה שב ממירמרות-עירמרות. זה מקום. עיר ששם מוכרים ספרים, והוא הביא לשלגיה ספר, ששמו 'שילגיה והגמדים'. או! לא חשבתי שלספר יקראו על השם שלי! והמקום הזה, מימרות-עירמרות, היו שם ערוגות של פרחים וורדים. שלגיה הסתכלה עם שטיא ורגזני גם, והם אמרו: מירמרות-עירמרות זה מקום מבחין באופן כללי. הספרים לא היו כל כך ממרמרים.
ואז הם קיבלו עוגיות ששלגיה קנתה במירמרות עירמרות. הנסיך נשאר, והיא הלכה. כתוב פה שהיא היתה מאוד עצובה כי היא הבחינה במשמרי כביסה קטנטנים. זה העציב אותה, בגלל שהנסיך לא היה."
"אריאל הנסיכה התרוצצה לה בחוץ על החול והשאירה עקבות. אריק השאיר פתק קטן: 'לא להשאיר עקבות בחול!' אריק חיבק אותה מאחור. אתה יודע שתמיד אומרים לי להשאיר עקבות בחול! אז הוא השאיר פתק קטן שאומר שמותר להשאיר עקבות מאחור. ואז הם ראו את חבריה של אריאל והם השיבו מאמץ לראות איזה בודקה. מה זה בודקה? אני לא יודעת. ואז אריאל אמרה: בואו נלך ללגונה הזאתי, היא יותר חמודה ונחמדה! ואז, במעמקי הלילה, אריאל חיכתה לדולפין, אבל הוא נעלם לה מהעין. והם ברחו בסופת טורנדו שנמהרה בצדדים. אריאל הסתכלה בעיניו של הנסיך שלה, והיא אמרה: אני אזכור אותך, נכון? אל תדאגי, הוא אמר. אני אזכור אותך בסופת הרוח.
חיות הבר! חיות המים! כולם, קראו מיד לאבא שלי! ווה ווה!!! והיא בכתה בכי גדול מאושר מזה שהם ימצאו אותו. ואז אריק הבחין בקלשון, ואז אבא של אריאל לקח את הקלשון, ואמר: אהא! אתה אריק? אולי אתה הנסיך המתאים? ואריאל שתתה מהמים של הים. הם היו מתוקים וקרירים, אבל היא לא יכלה להגיד ספק, אז היא הניפה את שערה המתוק למים, והדולפינים החזיקו אותו ושקשקו אותו לאחור. ואז הם הלכו הביתה והתחתנו. זהו. זה כל המשפטים."
וגם
"שלגיה חיה בארמון. הנסיך שלה שב ממירמרות-עירמרות. זה מקום. עיר ששם מוכרים ספרים, והוא הביא לשלגיה ספר, ששמו 'שילגיה והגמדים'. או! לא חשבתי שלספר יקראו על השם שלי! והמקום הזה, מימרות-עירמרות, היו שם ערוגות של פרחים וורדים. שלגיה הסתכלה עם שטיא ורגזני גם, והם אמרו: מירמרות-עירמרות זה מקום מבחין באופן כללי. הספרים לא היו כל כך ממרמרים.
ואז הם קיבלו עוגיות ששלגיה קנתה במירמרות עירמרות. הנסיך נשאר, והיא הלכה. כתוב פה שהיא היתה מאוד עצובה כי היא הבחינה במשמרי כביסה קטנטנים. זה העציב אותה, בגלל שהנסיך לא היה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה