פסטה

אלה ימים של שינויים גדולים. כל יום הבנות מגלות עוד דברים על הגנים שלהן, עוד ילדים, מנהגים, חוויות. חוץ מזה הבית כבר מתחיל להכיל לא מעט ארגזים כי נשאר לנו עוד שבוע בדיוק עד שנעבור דירה. בינתיים אמיר החליט להכין איתן פעם ראשונה פסטה עם מכונת הפסטה.

איטריה ארוכה ועבה. היה גם ספגטיני דקיק, והכל טבל ברוטב עגבניות אמיתי

 זה יצא כל כך מדהים ומרשים, שאמה שאלה: "איך איש אחד מצליח לעשות פסטה כל כך טעימה? פשוט איך?! אני לא מבינה את זה!"
כששאלתי אותה אם היום בגן היא בכתה, היא ענתה: "חשבתי שאני עלולה לבכות, אבל רק השתעלתי."
הן מאייתות נורא יפה כל מילה שמבקשים, ובאמבטיה הן כותבות מילים על הקיר בעזרת האותיות הספוגיות שסבא ראובן קנה. בעיקר הן נהנות לכתוב אמיר ו-שמיר.

היוש אשכול גנים

שנה חדשה נפתחה הבוקר, והבנות נכנסו לראשונה יחד בשערי האשכול. שמנו שלושתנו רגל ימין בשער, ואז התפצלנו. סופי הלכה עם אמיר, אמה איתי. אחרי איזה חצי שעה הלכנו ובאנו לקחת אותן אחרי 11. נראה שלסופי היה קצת יותר קל, ואמה אמרה לי שכשלא היה לה עם מי לשחק היא התגעגעה אלי. שלושתנו היינו מחוקות מכל ההתרגשויות, והן נרדמו בשבע. מחר יום חדש.

הן רוחצות כלים באדיקות אחרי כל ארוחה עכשיו, וממש טובות גם בדברים עדינים ושבירים, טפו טפו וכו'.
אמה הצחיקה אותי בשני דברים:

היא שלחה אותי מאוד בנימוס ובאדיבות לחפש לה משהו בחדר ואפילו אמרה לי תודה, ואז כשהלכתי היא צעקה אחרי: "ואל תחזרי לפה עד שאת מוצאת את זה!"

והיום הן סיפרו לי על משחקים שהיו בגן תניה.
אמה: "פעם שיחקנו בתופסת עכברים."
סופי: "נכון, זה המשחק הזה שעוצמים עיניים ומנסים לתפוס מישהו!"
אמה: "לא, זה פרה חיוורת!"

ביוש לסאמה סאמה

נפרדנו הערב מסאמה סאמה. עצוב ושמח זה היה. הבנות עלו להעביר עם שרונה סדנת זומבה על הבמה המרכזית (בפעם השלישית), והיו מלאות ביטחון, רקדו לצדדיה ובאמת ניסו לעקוב אחרי התנועות.

אמה סיפרה לפי ציור שציירתי לה. סיפור על עצמה. זה נקרא: תעלומת אמה שור והבלון המפונצ'ר.
"יום אחד אמה הלכה עם הבלון שלה ופתאום היא ראתה שיח ורדים קוצני. הבלון נגע בו והתפוצץ. הוא התפנצ׳ר, כמו שראיתם. ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות. וגם - הבלון המפונצ׳ר שלי הוא לא היה באמת מפונצ׳ר. הוא רק היה באופן חיצוני. הוא התבלבל. אז התחילו רוחות רפאים להעיף אותו והחזקתי אותו והיתה סופת רפאים ממש ענקית. מזל שאני לא עפתי."

 סופי ציירה ליהל ברכה נורא מצחיקה. היא ציירה אותו תינוק, מחזיק אבן וחוט, חתמה את שמה והכתיבה לי ברכה שהיא הכי סופי בעולם.

אצל אופירה, ביומולדת של יהל, הן קיבלו בתוך שקית ההפתעה תוספות שיער. ככה זה נראה.

חוץ מזה, משחק חדש הומצא היום - קופצים מהטרמפולינה לתוך הבריכה דרך חישוק.קוראים לזה "כדור-מישהי" כי במקום כדור משתמשים במישהי. צריך לקפוץ 'בעליזות', זה חשוב, וכשמישהי עושה את זה, השניה צועקת לה: "את קלועה!!!ֿ"

ניסים ונפלאות

אתמול היינו לראשונה בגן לילך, הגן של אמה. יש לו יציאה לחצר הענקית של האשכול, שם, מתחת סככת עץ, יש כסאות ושולחנות ושלט: 'קפה לילך'. חמוד. פגשנו את הגננת מתי, את הגננת של ימי רביעי, שירלי, ואת הסייעת. אמה היתה נרגשת, וסופי הסתובבה עם אמיר בחצר. אחר כך נעמי של תניה באה אלינו, והן השתוללו בבריכה בחצר.

כמה קטנים מטעם אמה.

על מתמודד ב'כוכב נולד'. "הוא הורס, נכון אמא?"

על עצמה, אחרי שהרכיבה לעצמה תלבושת: "אמא, זה לוק?"

על לוקה, אחרי שאכלה לה סלט מהצלחת. "לוקה, זה לא בריא לך! יש לי גם סיגריה, רוצה?"

מעלה זכרונות מהנסיעה לירושלים לבר-מצווה של תום: "היה לי מאוד משעמם באוטובוס וכבר רציתי להגיע. זה היה לפני כל הניסים ונפלאות."

וסופי בינתיים למדה לכתוב את השם שלה.

מסמיקה

היום הבנות נסעו עם אמיר לנמל בבוקר. הצטרפתי אליהם והן נהנו המזרקה שמתרוצצים בה. אחר כך הלכנו לאכול, ועל המפית סופי ציירה כתמים ורודים במרץ.
סופי: "תראי, אני עושה מישהי מסמיקה!"
אני: "אבל איפה המישהי?"
סופי: "אני עושה רק את המסמיקה."

ציירתי לה ילדה, והיא הסמיקה לה את הלחיים. אמה גם רצתה, וביקשה: "תציירי ילדה שאמא שלה מדברת עם שחקנית אחרי הצגה." ואז היא הוסיפה את ההסמקה. דוקומנטרי.

בארוחת הערב הן ביקשו להקליט סרטון תודה לאליזבת, על החבילה עם הסינורים שהיא שלחה להן מטקסס. זה לגמרי הגיע מהן ולא אמרתי להן מה להגיד, נשבעת.

אם אין אקמול יאכלו עוגות

הבנות תמיד משחקות יחד, לרוב במשחקי תפקידים. נדיר מאוד שהן משחקות בדברים שונים. היום לסופי פתאום התחשק לשחק לבד. היא רקדה עם מטאטא והלכה לחדר. אמה דלקה אחריה ואחרי דקה יצאה משם בבכי קורע לב.
אני: "מה קרה?"
אמה: "סופי אמרה לי מילה ממש לא יפה!"
אמה: "איזו מילה?"
אמה: "היא אמרה לי: אני רוצה לשחק בלעדייך!"

כשהיא התאוששה (אחרי עשר דקות סופי, שאמרה לה שהיא עדיין אוהבת אותה אבל היא פשוט רוצה עכשיו לשחק לבד, השתעממה,) הן עברו להיות רופאה ופציינטית. סופי היתה בהריון ואמה הניחה את הסטטוסקופ על הבטן והאזינה, חמורת סבר. "אני אבדוק אותך. מצבה של התינוקת לא טוב. מצב הרוח לא טוב. התינוקת פשוט נפגעה. אנחנו לא יודעים מה קרה לה. אני אעשה לתינוקת עוגה כי זה מאוד טוב למישהו שנפגע."

ואם כבר עוגות, הבנות קיבלו, בחבילה ורודה ויפהפיה מאוסטין טקסס, שני סינרי שף רציניים, ויצאו בעזרתו של אבא-שף ליומיים של נצחונות קולינריים מתחום הקונדיטוריה. עוגת טורט דו קומתית קצפתית מפוארת ועוגיות בצק עלים עם שוקולד וקינמון. טעים.

הגונב מגנב

הבנות ממשיכות להלחם באויבים דימיוניים. היום היו אלה חבורת גנבים סיניים. אמה התקשרה למשטרה. "שלום משטרה, תבואו, יש פה גנבים שצריך לקחת אותם למשטרת סין. כן, משטרת סין זה פה בישראל. טוב, בסדר. תודה."
בינתיים היא צעקה עליהם: "אני הופכת אותכם למים ואני שופכת אותכם לבריכת הרעים!" וסופי איימה בלוחמה ביולוגית: "אני אשפוך עליכם את כל האוכל, שיהיו לכם חיידקים!"
כשהמשחק הזה מוצה אמה עברה למשחק חדש: "אני גנבת שגונבת גנבים רעים!"
זה קצת מזכיר את מה שהיא אמרה על המראות הענקיות במספרה שאליה ליוינו את אמיר היום: "זה בשביל שהמסופרים יראו איך הם מסופרים!"

הלוחמות בחותלות

אחר כך הן היו נורא עייפות והמשחק הפך לשאגות, בכי ועצבים. הן נכנסו צ'יק צ'ק למיטות.
אמה: "אני רוצה להגיד לסופי משהו. סופי, פשוט אנחנו נורא עייפות אז אנחנו בוכות."
סופי: "נכון. בגלל זה אני רציתי להתרחק ממך."

לאחר יישור ההדורים המרגש הן התעקשו לקרוא ספר על האותיות. בשבוע ומשהו הן הפכו לחובבות אותיות מאוד רציניות. הן מזהות ויזואלית מעט מאוד מהן, א', ס', י' (התינוקת של סופי), ש ו-צ', אבל יודעות להגיד במה מתחילה כל מילה ואפילו מאייתות לי מילים בנות שלוש אותיות. כיף!

עם התיקים החדשים לגן החדש

רוקי

התכרבלות בוקר לצדי במיטה.
אמה: "את תהיי רוקי ואני אהיה טליה. רוקי - אתה כזה חמוד שאין לתאר! פשוט אין לתאר!"
סופי: "מיאו!"

הן הכינו לחמניות ולחם עם אמיר מהבוקר, וכשהכל היה בתנור הכינו איתי פירה שסופי המציאה: תפוחי אדמה, בטטה וגם אפונה, אותה מוסיפים בסוף, כדי שהכל יהיה צבעוני ומנוקד בירוק. אמה קראה לזה 'פירה ג'ינג'י עם נמשים'

הן משחקות לאחרונה בכל מיני קרבות מוזרים. הן מרימות את מוטות המיקרופונים כמו חניתות וצועקות: "אתם תהיו מתים!" וכאלה. היום אמה הפליאה בקללה יותר מעניינת ומורכבת ושאגה: "אתם פרעושים מיוחדים עם ארבע רגליים ואתם צריכים להקשיב למנגינה הרעה של החיים!!!"

פרגון

בפוקס מקרי אני והבנות נתקלנו בפרק של 'כוח הקצב' שכתבתי לו את התסריט.
אני: "איך היה?"
אמה: "היה מצחיק. ממש הצליח לך."

כמו טליה

אני: "אתן אוכלות את הביצים?"
אמה: "פשוט עכשיו אנחנו טבעוניות כמו טליה. אנחנו אוכלות רק את הפסטרמה."

מעולה

הבוקר אמיר התארח בתוכנית הבוקר של אברי גלעד ודיבר על סאמה סאמה. הערתי את הבנות והושבתי אותן בסלון. הוא הגיע ודיבר נורא יפה. היינו ממש גאות. אמה אמרה: "איזה מגניב שאבא בטלביזיה!" וסופי: "אני ממש מתרגשת!" כשהוא סיים הוא התקשר ודיבר איתנו. אמה אמרה לו: "היית מעולה, מעולה מעולה! אתה חמודי שלנו ודיברת ממש מדהים!" כשהוא נכנס הביתה סופי התנפלה עליו בקריאות 'אולה!' והן חיבקו אותו בהתלהבות. בארוחת הערב אמה אמרה לניתאי וטליה: "אוי, לא סיפרתי לכם שאבא שלנו היה בבוקר בתוכנית בוקר בטלביזיה! הוא דיבר על סאמה סאמה ואז הוא חזר ואמרנו לו שהוא גדול ושאנחנו אוהבות אותו וחיבוקים ונשיקות!"

אינטימיות קוסמית

בארוחת הערב עמוסת המשתתפים לכבוד סיום הביקור של חני ועידו, שכלל 25 איש, כולל המשפחה של עידו כולה, הן עשו מיליון הופעות לא לפני שהן דרשו מכווווולם שיהיו בשקט. סופי: "כי זה לא מנומס לדבר כשהילדות המתוקות עושות הופעות, מה זה?!"

ובקטנה, אמה בתוך משחק מסעדה עם סופי, מגישה לי מנה ואומרת: "זה ממש איכס. אל תטעמי. זה היה רעיון גרוע של חברה שלי."

dinner theater אצל ברייני

קורי

במהלך ספונטני ומפתיע אימצו אמש ניתאי וטליה גור חתולים נוסף, אח לרוקי, ושמו קורי. על הבוקר הראיתי לבנות תמונה שלו. היו דיונים אם הם תאומים, ואולי עכשיו רוקי הוא הבכור אבל בהמשך הם יהיו תאומים, וסופי אמרה: "איזה חמודי! הוא נראה כמו אח שלו!!! אנחנו צריכות לראות אותו אמיתי כי צריך להרגיש אותו."

אמה: "בואי נשחק שאני האמא ואת התינוקת."
סופי: "אני לא רוצה להיות התינוקת, כי זה משהו שלא מתחתן ואני רוצה להתחתן."

היום היום האחרון של גן תניה. שנתיים עברו חלפו. הבוקר הבנות היו מאוד נרגשות ועשו לי פוזות למכביר. אל הגן הן נכנסו בשירת 'אולי עוד קיץ ניפגש' אדירה שסחפה את הגננות.

סאמה-סאמה היי

סופי: "אמא, תנגני לי על הגיטרה."
אני: "אני מעדיפה לנגן על היוקלהלה."
סופי: "אבל יש לה סאונד כזה... עייף!"

ואמה פתחה מתקן חדש בפארק סאמה-סאמה הפרטי שלה שבסלון, התהלכה בזהירות ובקפיצות הלוך ושוב ואמרה: "פה זה הליכה על קורנפלור."

שקרים

לפני השינה היום הבנות היו פטפטניות במיוחד. הן לא הפסיקו לספר לי סיפורים ולהתווכח. הן דיברו על בנים (אמה: "יהלי הוא נורא מתוק. הוא כל הזמן צוחק. לירון מצחיקה אותו. היא ממש הליצנית שלו. לא דיברתי איתו, אבל פעם הוא פתח לי את השער כשחזרתי מפגישת פיפי! דיברתי רק עם עידו פעם אחת על מוצרי חלב.") ועל שקרים.
סופי: "פעם אחת היינו בחצר ודיברנו על שקרים, ואז ראינו דבורה,"
אמה: "זה היה דבור."
סופי: "ואני אמרתי אמאל'ה, ואמה אמרה לגלי שאני משקרת, אבל אני לא שיקרתי!!! אני לא נגעתי בה או הכאבתי לה בכנף, רק אמרתי אמאל'ה, וזה מאוד העליב אותי, אמה!"
אמה: "ואז סופי אמרה לי שאני משקרת וזה היה לי מאוד לא נעים."
סופי: "אבל אני אמרתי רק כי היא אמרה לי קודם."

הן יישרו את ההדורים, ביקשתי שלא יעליבו אחת את השניה יותר, ואז הן נזכרו במשחק שהן שיחקו פעם, מזמן, עם תניה.
סופי: "את זוכרת ששיחקנו ואת היית מרילה ואני הייתי אן?"
אמה: "סופי, זה שקר גמור. אני הייתי דיאנה ואת היית אן."

והיום בזמן שהן שיחקו במסעדה והכינו לי פירה גזר וחלב בטעם בננה, סופי הבדרנית אמרה פתאום: "יש פה ריח של פיל! מה עושה פיל במסעדה שלנו?!"

יפן זה כאן

להילית שפר המאיירת יש מדור של צלחות מקושטות לילדים. השבוע היא העלתה לאינסטגרם צילום של צלחת יפנית ממש במקביל לתמונה של סופי בבגדי יפנית שהעליתי אני, ואמרה שתקדיש להן את הפוסט, כשיעלה. הבטיחה וקיימה.

"יש ילדות שאוהבות ללכת לגן בשמלה פרחונית, יש ילדות שאוהבות חולצת פסים - והפוסט הזה מוקדש לזוג תאומות מיוחדות במינן שאוהבות מאוד להתחפש."

חושבנית

היה היום אירוע סיום הגן של הבנות, בים. הבנות קיבלו מדליות, ברכות ועפיפונים. כשאמרו את השם של אמה היא ביקשה שלא ימחאו לה כפיים וארק אז הסכימה לקום ולקבל את המדליה. הטסנו את העפיפונים והיה מאוד מקסים ומרגש. אחר כך, בארוחת ערב אצל סבתא מורי, שאלתי אותה על זה.
אני: "למה לא רצית שימחאו לך כפיים?"
אמה: "כי פשוט לא צריך למחוא כפיים כי אני לא כזאת מיוחדת."
אני: "בטח שאת מיוחדת. את הכי מיוחדת!"
אמה: "הראש שלי כל הזמן מלא במחשבות. די כבר מחשבות! אני ילדה חשבנית."

מיתוג מחדש

אמה: "סופפפייי..."
סופי: "אני לא סופי, אני גברת טופי. אולי את תהיי גברת במבה שרוקדת כל היום סמבה?"

מסעדנית

סבתא ריטה ביקרה אצלנו ואמה מיד פתחה מסעדה. היא הגיעה עם נייר ועט וביקשה לרשום הזמנה.
אמה: "מה את רוצה לאכול?"
ריטה: "אני רוצה קפה ועוגת שקדים."
אמה: "קפה... ועוגת... שקדים... בסדר. אני אביא לאבא קפה ולסופי שוקו, ואתם תתחלקו בעוגה."

כששאלתי איך קוראים למסעדה שלה, היא ענתה בהחלטיות: "מכתבים מהעולם."

אחר כך אמה עשתה לנו תרגילי אולימפיאדה שונים וסופי ארגנה לעצמה עמדה עם קלידים ומיקרופון ושרה וניגנה לעצמה נורא יפה. אמה הצטרפה, קצת התקשתה להתארגן לצידה ואמרה: "חכי רגע, לי מכובים הסאבים!"