אמה, בדרך הביתה מהגן, רק אני והיא (כי היא לא נשארה למועדונית,) בשיחות הגות.
אמה: "את יודעת שאני מכניסה את כל המילים שאני אוהבת לתוך המח ואז אני הופכת אותן לחלומות?"
אני: "באמת? איזה מילים למשל?"
אמה: "מילים שאמרנו, כמו שמספרים את החלומות הרעים."
אני: "אה. ואז הם כבר לא מפחידים כי מוציאים אותם לאוויר, נכון?"
אמה: "נכון! ואז הם נדבקים לאנשים מעצבנים!"
היינו שוב באיקאה, והבנות בחרו אהיל נייר לבן לחדר השינה.
אמיר: "אתן לא מעדיפות אהיל צבעוני? נגיד ירוק?"
סופי: "אנחנו לא אוהבים ירוק, כי ירוק זה צבע של צבא כזה."
אמה: "את יודעת שאני מכניסה את כל המילים שאני אוהבת לתוך המח ואז אני הופכת אותן לחלומות?"
אני: "באמת? איזה מילים למשל?"
אמה: "מילים שאמרנו, כמו שמספרים את החלומות הרעים."
אני: "אה. ואז הם כבר לא מפחידים כי מוציאים אותם לאוויר, נכון?"
אמה: "נכון! ואז הם נדבקים לאנשים מעצבנים!"
היינו שוב באיקאה, והבנות בחרו אהיל נייר לבן לחדר השינה.
אמיר: "אתן לא מעדיפות אהיל צבעוני? נגיד ירוק?"
סופי: "אנחנו לא אוהבים ירוק, כי ירוק זה צבע של צבא כזה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה