ברומו של עולם

באמצע משחק תמים התפתחה לה שיחה מקאברית על המוות.
אמה: "אנחנו תמיד נהיה ביחד, אפילו כשנמות."
סופי: "אנחנו אף פעם לא נמות."
אמה: "מה, כשיהיה לך בן אז אני אעבור לגור איתך? או שאת תבואי לגור אצלי."

הגשם הרציני הראשון של אתמול הוציא אותנו לטיול מטריות לארוחת שישי אצל סבתא מורי. אמה שרה כל הדרך שירים ב"יפנית ואנגלית", ואז היא עברה לעברית ושרה עם כל הלב שיר על העולם:
"הלואי שהשמיים היו צהובים
ולב גדול ורך כמו כרית
יום ולילה, איך שהייתי אוהבת את העולם.
אבל העולם מסרב לשנות את חייו היפים
ואני עדיין אוהבת את העולם."

לפני השינה היא סיפרה לסופי ולי סיפור על דובי-דב, אבל הרחיבה משלה. חלק נחמד במיוחד סיפר על תרנגולות שאוכלות רק צמר ואסור לתת להן להכנס לשדה הכותנה.

אמה: "תראי את הציור של מוריס סנדק, ילדתי!"