אנחנו נודדים בין בתים מוגנים יותר משלנו בעקבות המצב הבטחוני. שלושה לילות ישנו אצל אופירה ועכשיו שני לילות העברנו אצל סבתא מורי. האזעקה של ראשון בבוקר תפסה אותנו בדרך, עם לוקה, בכביש ראשי. מזל שהיינו ליד גשר גדול. אמיר עצר את האוטו בצד הכביש ורצנו להסתתר באדמה הלחה שמתחת לגשר. לוקה נשארה באוטו, הביטה בנו מאוד מבולבלת. את סופי זה הצליח לשעשע קצת.
מאתמול הבנות הולכות לגן כי העבירו את הגנים שלהן, שהיו בקומה השלישית, למרחבים בטוחים יותר. חוץ מכל זה, החיים כרגיל.
סופי, שקוראת בגן את דוקטור דוליטל בהמשכים, התחילה את הבוקר בכך שהיא סיפרה לי שהיא יודעת לדבר עם כיסאות. "באמת! אני יודעת את השפה שלהם. אתמול דיברתי עם הכיסא האדום עם הלבבות, כי הוא טוב לב."
אחר כך היא נזכרה שבזמנו פרצו לנו לאוטו. "אמא, נכון שיש גנבים בעיר? ושפעם מישהו ניסה לקחת לנו את הרדיו?"
אני: "אבל הוא לא הצליח."
סופי: "נכון! אז הוא לקח את החלון!"
מאתמול הבנות הולכות לגן כי העבירו את הגנים שלהן, שהיו בקומה השלישית, למרחבים בטוחים יותר. חוץ מכל זה, החיים כרגיל.
סופי, שקוראת בגן את דוקטור דוליטל בהמשכים, התחילה את הבוקר בכך שהיא סיפרה לי שהיא יודעת לדבר עם כיסאות. "באמת! אני יודעת את השפה שלהם. אתמול דיברתי עם הכיסא האדום עם הלבבות, כי הוא טוב לב."
אחר כך היא נזכרה שבזמנו פרצו לנו לאוטו. "אמא, נכון שיש גנבים בעיר? ושפעם מישהו ניסה לקחת לנו את הרדיו?"
אני: "אבל הוא לא הצליח."
סופי: "נכון! אז הוא לקח את החלון!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה