תעודות ראשונות

ט״ו בשבט הגיע, חג לתעודות. אחרי שביקרנו אצל ניבה וראינו את התעודה שלה יום לפני שהבנות קיבלו את שלהן, היתה התרגשות גדולה, וגם חשש. אצל ניבה היו עמודות עם ציוניום שונים, כשבכל מקצוע סומן ׳וי׳. במקרה של ניבה כל הסימונים היו בעמודה המצטיינת. אמה הביעה חשש מה אם אצלה זה יהיה אחרת, ואמיר כבר שלף את נאום ה׳תעודות זה שטויות׳ שלו, כך ששמחנו נורא לגלות שהתעודה הראשונה באמנויות היא מכתב אישי ומפורט מהמורה לילד, אותו קראו המורות בפרטיות לכל ילד וילד. המכתבים המרגשים תויקו ונסרקו:

התעודה של סופי

התעודה של אמה

 חוץ מזה סופי התחילה לכתוב סיפורים במחברת. הם עוסקים בילדה שהיא לא היא ובבעיות אוניברסליות. יש שם סיפור על ילדה שמקבלת אח חדש ומעפן שלא עושה כלום וסיפור על ילדה שיש לה חברה שמרביצה ואמא שלה לא מאמינה לזה, והפאנץ׳ ליין הוא שבסוף הילדה אומרת לאמא: אני לא בוחרת לך את החברות אז את אל תבחרי לי. חוץ מזה היא קורעת בהפסקות את החברות בדמקה, גם את אלה מכיתה ב׳, ומסבירה: ״היא מסתכלת רק על מה שהיא מזיזה במקום להסתכל על כל הלוח! ואמרה שעכשיו כשהיא מסתכלת על בלטות על הרצפה היא רואה לוח דמקה וחושבת על מהלכים.

אמוש מציירת המון ואפילו קיבלה הזמנה מיוחדת לצייר את הליצן אפצ׳י שהיינו בהופעה מהממת שלו לאחרונה, לכבוד פלאייר חדש.

בבית הספר אסרו על חגיגות ימי הולדת אישיות, וכדי שהכל יהיה יותר שוויוני עורכים יום הולדת כל פעם לכמה ילדים שנולדו בחודשים קרובים. אמה התבאסה כשחברה שלה רוני צוף סיפרה לה שהיא ערכה יום הולדת בבית אבל לא יכולה היתה להזמין אותה. דיברנו על זה והסברנו למה עושים את זה. סיפרתי שעד היום אני זוכרת כמה זה היה לא נעים כשמישהו עשה יום הולדת ולא הזמין את כולם.
אמיר: ״אז עד איזה גיל עושים את זה?״
אמה: ״אולי עד הגיל שילדים מפסיקים להיעלב.״