היפה והחיה

אמה הודיעה שהיא נכנסת לאמבטיה בתור בל מהיפה והחיה, וחילקה גם לי ולסופי תפקידים. מעולם לא ראינו את הסרט, אבל יש לנו סיפור קצר על זה בספר על נסיכות דיסני.
"אני אהיה בל והגוף שלי יהיה השמלה, ואת תהיי הציפור וסופי תהיה צ'יפ," היא אמרה כשהפשטתי אותה והכנסתי אותה למים. אח"כ היא המשיכה עם משחק התפקידים, ולא משנה מה אני וסופי עשינו, זה לא הזיז אותה מהתפקיד. ממש דניאל דיי לואיס.
כשהבאתי את המחשב והתיישבתי ליד האמבטיה לבדוק מיילים, שמעתי אותה אומרת: "הציפור יושבת עם כנף שבורה ומחזיקה את המחשב בכנפיה. הציפור מצייצת אל בל. את רוצה להפתיע אותי?! אומרת הציפור אל בל, ובל לא מאמינה לחברים שלה. אני בכלל לא עשיתי את זה בכוונה אמרה בל! אני רק רציתי לקרוא ספר ואז להפתיע את כולם." סופי מנסה שוב ושוב לסגור את ספרון האמבטיה שאמה מחזיקה פתוח, אבל גם זה לא מבלבל אותה. "פתאום צ'יפ סגר לבל את הספר ואז בל אמרה אוי! לא לגעת בסיפור של בל. ואז הוא עשה את זה עוד פעם."

ביאליק

היום באתי לקחת את הבנות מהגן, ויואב כיסח את סופי בלי כוונה עם חיפושית גדולה מפלסטיק. היא נפלה ובכתה. אמה מיד הגיעה בריצה, ושאלה: למה סופי מתבאסת?
אחר כך הלכנו לכיכר ביאליק ובילינו בגן האחורי המדהים של בית העיריה הישן (ששש! אל תגלו, זה סוד צבאי.) כשיצאנו ישבנו על המזרקה להביט בדגי הזהב, ואמה עברה מדיבור רחוב לדיבור שמתאים יותר לכיכר שנקראת ע"ש המשורר הלאומי, ואמרה בדאגה: "אינני רואה את הדגים."

טיימינג

סופי הגיעה אלינו ראשונה למיטה הבוקר, מלאת מרץ. אחרי כמה דקות היא הלכה להביא את הבובות של זהבה ושלושת הדובים מהסלון, חזרה והתחילה לעשות הצגה, אבל משהו לא הסתדר לה. "אני צריכה שהחברה הטובה שלי אמה תבוא לעשות איתי הצגה," היא אמרה, ואז דפקה צרחה: "אמה ממוש!!!!" ניסיתי להשתיק אותה, להגיד לה שאמה עוד ישנה, כשלפתע נכנסה הגברת ממוש בכבודה ובעצמה לחדר בסערה, וקראה בקול גדול: "אני פהההה!"

טורנדו

היינו היום אצל סבתא ריטה. הבנות התקלחו, ואז, כשהן יצאו ושכבו על מגבות על המיטה של סבתא, הן ביקשו שהיא תבוא ותעשה להן "טורנדו". ריטה הגיעה, והגיבה לבקשה המשונה כפי שכל אדם אחר עם רצון טוב היה מגיב: היא עשתה תנועות סיבוביות עם הזרועות והאצבעות, נשפה על הבנות, והוציאה קולות משונים. סופי הסתכלה עליה קצת עקום, ואז הביאה אותה לסדר: "לא! תעשי לנו טורנדו כמו כשהתקלחנו בפעם הראשונה. עם חשמל."
סבתא ריטה מיד אמרה "אה!!!" התפוצצה מצחוק, יצאה מהחדר וחזרה עם מייבש שיער. היא חיברה אותו ואז ייבשה לבנות את הצורה. הן התגלגלו במיטה ונהנו מהטורנדו עד בלי די.

קצת קודם לכן ירדו כל הילדים לשחק בגן-סיפור-פלוטו שמתחת לבית. כל הילדים זה אמה, סופי, תום, בר, יהל וקרן, הבת של אביבה. הבנים וקרן דפקו רייסים מטורפים במעלה ובמורד הגן, וסופי רצה אחריהם עם אצבע ה'נו-נו-נו' שלופה, וצעקה בקול חמור סבר: "אני לא מרשה לכם לרוץ! זה אסור! מה זה השטויות האלה? תתנהגו יפה!"

אמה פנתה אלי היום, ואמרה: "לך קוראים נטעלי גבירץ, ולי קוראים אמה שור."
העיקר שהכל ברור.

בובה זהבה

היום אני וחני לקחנו את הבנות מהגן, ואז הן עשו לה הצגה של זהבה ושלושת הדובים לפני שהיא הלכה. אמה היתה זהבה והדוב הקטן, וסופי היתה אמא ואבא דוב. היא חיכתה נורא בסבלנות עד שאמה תסיים לספר ותגיע כבר לחלק בהשתתפות ההורים הדובים, אבל אמה פסחה על זה פשוט, וזהבה והדובון ויתרו על ההתערבות ההורית, ופתרו הכל בין שניהם. סופי לא נשארה חייבת.
"אבל לא סיפרת את החלק שהדובים חוזרים הביתה! זה החלק שאני הכי אוהבת, את יודעת, אמה?"
והעוול, כמובן, תוקן מיד.

בימים האחרונים אני מספרת לבנות סיפור ויוצאת מהחדר והן די נרדמות בעצמן. ביומיים האחרונים אמה עוד קראה לאמיר פעם אחת, שישיר את הלהיט 'כי אותה אני ממש ממש אוהב'.
כך היה גם היום. סיפרתי את 'סינדרלה', יצאתי, אמה קראה לעצמה ספרים במיטה, ואז התחילה לקרוא לאמיר. אחרי כמה פעמים הוא נכנס לחדר.
"אבא, אבא, אני לא מוצאת את הבובה שלי. היא היתה פה. אני חיפשתי אותה בכל מקום במיטה שלי ולא מצאתי אותה!"
(אמיר מצא את הבובה.)
"בהתחלה רציתי שתשיר לי שיר, אבל אז לוקה באה במקום אתה."
הוא שר בכל זאת.

שישו וסחטו

אמה, הבוקר: "אני רוצה מיץ תפוזים שיהיה לי שמח בפה!"

זהבה

הבנות קיבלו מסבתא מורי במתנה סטנד עם מיקרופון שאפשר לשיר איתו ויש אפקטים של מחיאות כפיים וקהל מריע. הן נהנו מזה עד בלי די, אממה - המיקרופון היה דפקטיבי, ולא עבד, אז נאלצנו להחליף. חבל שלא צילמתי את הביצועים שלהן עם המיקרופון, כי כמובן שבחנות לא נשאר כזה להחלפה.
במקום המתנה המלבבת, לקחנו בובות של זהבה ושלושת הדובים שסופי שמה עליהן עין כבר בביקור הקודם בחנות, וסיפרה לי עליהן שוב ושוב, וראש סוס ורדרד עם קרן וסרטים צבעוניים עם מקל, כזה שרוכבים עליו, לו הן התעקשו לקרואי "בעל-קרן" ולא חד קרן.
צילמתי אותן עושות קצת הצגות ליד שולחן האוכל.

גורי של אבא

אתמול בערב הבנות גילו לראשונה את הקעקוע שעל זרועו של אבאמירי. מוזר, אבל נכון. הן היו באמבטיה כשהסבתי את תשומת ליבן לציור של הכלב ריף ראף שהיה אחר כך ללוגו של הלייבל האלמותי פאסט מיוזיק. בקיצור, כל מיני דברים שלבנות אין מושג מהם ולא מעניינים להן אפילו את הנחמות בראש.
הן מיד זיהו את ריף ראף הקשיש כגורי, הכלב האהוב של אמה, והתחילו לרחוץ אותו במי אמבטיה וסבון. הבוקר סופי כיסתה את גורי שעל הזרוע בשמיכה, נתנה לו נשיקה ושרה לו את פזמון ליקינטון.

גיחי למיניהם

הבנות היו הבוקר עם סבתא מורי באירועי פורים בבית תמי, שם הן ראו מישהי עם קביים, ליצן ועוד כמה דברים, ואכלו צמר גפן מתוק. כשהן חזרו, אמה סיפרה שהסוכריה היתה טעימה מאוד אבל דביקה. אמיר הסביר שזה דביק כי זה עשוי מסוכר, וסוכר הוא דביק. אמה אמרה שלא. זה עשוי מענן. סופי אמרה לה שלא תבלבל את המח.

*** אמה וסופי הקשיבו עכשיו למה שכתבתי על מעללי הבוקר שלהן, ולא היו מרוצות. ***


אמה: "את לא סיימת! ואז אני נפלתי על הרצפה של בית תמי והיה ליצן עם קביים שאמר אני אוהב אותכם, אני אוהב אותכם. תכתבי שהוא אמר אני אוהב אותכם. ואז באה מישהי עם קביים שהיתה גבוהה מאוד."
סופי: "תכתבי שהיא הפכה לעץ פורח."
אמה: "היא אמרה לנו משהו."
סופי: "היא אמרה לנו שלא נפחד מההצגה שלה, שהיא קופצת והולכת על קביים."
אני: "היא אמרה שלא תפחדו?"
סופי:"ממש."
אמה: "ואז עצרנו בחנות צעצועים וחזרנו הביתה."
אני: "זאת היתה חנות ספרים."
אמה: "היו שם צעצועים וספרים. הלכתי וקראתי ספרים, על סינדרלי."
סופי: "אני קראתי סיפור על ילד שיש לו שיער צהוב והוא רואה במראה איך הוא יפה והוא הולך להסתפר והילד הזה מזמן לא היה בבית הזה הגדול שלנו."
אני: "ואז מה קרה?"
סופי: "זה סתם ספר הילד הזה, נו כבר."


באמבטיה הן סירקו אחת את השניה בעזרת מברשות שיניים, ואז סירקו גם את כל הצעצועים, כשלבסוף הן פנו לעבר האריחים המצויירים, מהן למדו לפני כמעט שנתיים לומר את המילים 'פרה' ו'כבשה'.
אמה: "אני מסרקת את הפרה."
סופי: "זאת לא פרה. זה שור. יש לו קרניים. את בולבולולו."
וואללה.

בהמשך אמה שפכה על הפנים שלה מים עם כלי פלסטיק שוב ושוב, ואז שפכה גם על שתי האוזניים, ואמרה: "זה מחריש אוזניים!"

לקינוח, סופי, שלמדה היום שלסבא ראובן קוראים ראובן גבירץ, נפרדה ממנו בברכת: "ביי סבא גבירץ!"

פורים שלא נגמר

אתמול, למסיבה אצל אופירה, הן שוב היו דורותי, והצטלמנו כל המשפחה לפרוייקט השורשים שתום מכין לבית ספר. היה נורא כיף. הבנות המחיזו שוב ושוב את סיפור סינדרלה להדרי, אופירה וריטה, תום התחפש לשרלוק הולמס, יהל לספיידרמן ובר הגאון, לכורה צ'יליאני ששרד את התופת.

פורים שני

כבר קבענו שביום שישי הבנות יתחפשו לשלגיה (אמה) וגלינדה המכשפה הטובה מהקוסם מארץ עוץ (סופי), אבל אחרי שהתחפושות נלבשו והכל היה מוכן, היה לאמה משבר זהות קל, והיא נורא רצתה להיות שוב דורותי. אני נורא רציתי משום מה שהיא תשאר בתחפושת שלה, והיא פתרה את העניין די בקלות. היא לקחה את טוטו והסל, והסבירה לאמיר שהיא "דורותי שהתחפשה לשלגיה." הצטלמנו מחוץ לבית.  היה מצחיקי.

פה יש עוד.

חגדולילדים

היה פורים מקסים בגן. דוד ניתאי בא איתי. יצאנו מהגן בצעדה שמחה, המון ילדים מחופשים ואלה שרוצים ביקרם, לכיוון כיכר ביאליק, שם חיכתה מפעילה מחופשת לפייה בשם גל. היו בועות סבון אכילות, שמיכת בלון ענקית, צמידי סרגל מתקפלים, אוזני המן וכל מיני הפעלות. המפעילה אפילו פנתה אל אמה, מתוך כל הילדים, ביקשה שתקום ושתבדוק אם יש משהו בשק השחור שהיא מחזיקה. אמה בדקה והודיעה לכולם שלא. אחר כך השק הפך לגלימה אדומה. פלא. היו גם איפורים עם נצנצים, וקארין שהגיעה עם פראנס, אמא שלה הצרפתיה שנמצאת פה בביקור מארה"ב. היה ממש ממש כיף. חזרנו הביתה עם קארין ופראנס ובלי ניתק'ה, והבנות קיבלו בובות אצבע של נסיכים ונסיכות, ורעשנים. הן היו בעננים. אחר כך הן גילו שקית של קארין, מלאה באביזרים לתחפושת המיני מאוס שלה למסיבה הערב. הן הלאימו אותם במהירות. קארין הוציאה שרשרת חרוזים אדומה ויפה, והראתה לנו, כשאמה אמרה: "השרשרת הזאת לא מתאימה לך!"
קארין: "לא?"
אמה: "לא! היא קצרה מדי. את מבולבלת. היא לא מתאימה לך."
קארין: "אה. אז למי היא מתאימה?"
אמה: "לי!"

תמונות נוספות פה.

עדכון

אמה התעקשה להישאר עם הגבס, איתו היא רצה כמו מטורפת, רקדה, שיחקה ואפילו נכנסה לארגז החול בגן, אבל לא הסכימה לדרוך על הרגל החשופה. עשינו את המעבר בהדרגה, בהבזק גאוניות של אמיר, שחבש לה את הרגל הבוקר בתחבושת, שם גרב, ומעל זה נעל קרוקס גדולה. אחרי כמה דקות של סרבנות היא הסכימה לדרוך, והלכה ככה לגן. אחר הצהריים הלכנו שוב עם סבתא מורי לבית אריאלה, והורדתי לה לפני שיצאנו את התחבושת. היא הולכת קצת עקום, אבל הולכת, ובלי להתלונן.
היתה הצגה נוראית. יותר כמו הפעלה. זוועה. היינו בספריה, ואז אמיר אסף אותנו. בדרך הבנות כבר גוועו ברעב, ואמרו שהן רעבות. אמיר שאל, בצחוק, אם הן רוצות סביח, והן ענו שלא. אז מה אתן רוצות לאכול, שאלנו.
אמה: "אני רוצה פלאפל. עם פיתה ועגבניה ומלפפון וגם צ'יפס. יש לכם?"
אמיר: "כן. אפשר לקנות. את רוצה גם טחינה?"
אמה: "כן. גם טחינה וגם קטשופ וגם פלאפל וגם צ'יפס וגם עגבניה וגם מלפפון. המון דברים!"

ואם אנחנו בנושא, לפני כמה ימים כשאמיר הביא את הבנות בבוקר לגן, סופי שאלה אותו, מול כל ההורים האחרים: "אבא, אתה רעב? אתה רוצה סביח?" הוא סיפר שההורים האחרים נקרעו מצחוק, בעוד שהוא החליף צבעים מרוב מבוכה מההצעה הקולינרית הפומבית בשמונה בבוקר.

אין כמו מיץ תפוזים

הבוקר אמה קמה ופצחה ברשימת דרישות. "אני רעבה. אני רוצה לאכול משהו. אני רוצה פרי."
אני: "את רוצה תפוח רקוב?"
אמה: "לא. אני לא רוצה תפוח. אני רוצה שזיף. שזיף זה פרי?"
אני: "כן. אבל אין לי שזיף."
אמה: "אה. אז אני רוצה תפוז. יש תפוז?"
אני: "כן."
אמה: "תפוז זה פרי, נכון?"
אני: "כן."
אמה: "נכון. פרי הדר. אני רוצה לאכול תפוז, ואני רוצה גם מיץ תפוזים."
אני: "דברי עם אבא."
אמה: "אבא, אני רוצה לאכול תפוז ולשתות מיץ תפוזים."
סופי: "גם אני רוצה מיץ תפוזים."
אמיר: "תתנו לי חיבוק, ואז אני אכין לכן מיץ."
אמה וסופי: "טוב."
(מטפסות על אמיר ומחבקות אותו.)
אמה: "מספיק."
אמיר נאלץ לקום מהמיטה וללכת למטבח, לסחוט תפוזים, ואני אמרתי לבנות שהן שותות רק ליד השולחן בסלון. כולנו ירדנו מהמיטה, ועברנו לחלק השני של הבית. בזמן שהן חיכו למיץ, סופי ישבה על הספה וסיפרה מספר את הקוסם מארץ עוץ. אבאמירי הפך בעל כרחו לכזה סחטן תפוזים מצטיין, שהיא לא הספיקה לספר יותר מדי, וכבר הוגש המיץ לשולחן. אמה שתתה בשמחה ובששון, וסופי עוד קראה.
אני: "סופי, מיץ."
סופי: "אבל אני קוראת עכשיו."
אני: "אני מרשה רק ליד השולחן."
סופי (חושבת רגע ומדפדפת מהר מהר קדימה לסוף הסיפור): "אין כמו בבית, אין כמו בבית, אין כמו בבית!"

קפיץ קפוץ מהספה, והיא כבר שתתה מיץ תפוזים לצד אחותה המגובסת.

כינים?!

מכות מצריים נוחתות עלינו לאחרונה כאילו שלא היינו יהודים, והחג המתקרב לא היה פורים. סופי התגרדה אתמול כמו מטורפת, וחיטוט עצבני בשיער שלה הוליד לבסוף כינה קטנטנה. פצפונת. כמעט שקופה. ובכל זאת. אמיר מיד רץ לסופרפארם לקנות את התכשיר הכי עדכני ואת מכשיר האינקוויזיציה הידוע גם בשם מסרק צפוף - סיוטו של כל ילד מתולתל. ראינו ביוטיוב את הסרט המונפש על הכינה נחמה עד שאמיר חזר, ואז ניגשנו לעבודה. השפרצנו, עיסינו, חיכינו ושלינו. לבסוף, בקערה השקופה צפו בנחת 3 או 4 כינים בגודל סביר, ועוד כמה ממש מיניאטוריות שלא בטוח שהיו כינים בכלל. אחר כך הראש נחפף, כל המצעים הוחלפו, ואני התחלתי גם להתגרד כמו מטורפת. עשיתי גם לעצמי טיפול, וגם על אמה העברתי מסרק, ואז כולנו הלכנו לישון. אני לא מפסיקה להתגרד. בבוקר סופי סיכמה ואמרה: "אין יותר נחמות." אמן ואמן.

גבס

אמה חזרה בחמישי מהגן על הידיים, אחרי שקיבלה מכה ומאז סירבה לדרוך על הרגל. היינו היום, בזמן שסופי חגגה יומולדת 3 לתמרי בגן, במרכז לרפואה דחופה של מכבי, שם צילמו אותה, ובצילום ראו משהו לא לגמרי ברור שעלול להיות שבר קטן ועשוי להיות שום דבר. לפיכך היא זכתה בחצי גבס, רק בחלק התחתון, כרוך בתחבושת, והמלצה לנוח עד 5 ימים. מדובר באירוע מתסכל לחלוטין לכל מי שמעורב בו.

(פה שמו לילדה את הגבס הראשון בחייה)

רק סופי שומרת על מצב רוח מרומם. סבא ראובן ודליה החזירו אותה מהגן היום, וכשאמה הגיעה היא התקרבה אליה בהתרגשות מטורפת, וביקשה לראות את הגבס. אחר כך היא אמרה: "את רוצה שאני אביא לך כוס חלב שלא יכאב לך ברגל?"

(ולמרות הכל אמה מצליחה להמשיך להתכונן לפורים.)

לסופי יש, לאחרונה, מערכת יחסים מעניינת עם לוקה, אותה היא מכנה "כלבה בכלל לא טובה ומעצבנת". כשלוקה נובחת, סופי מצביעה עליה, וצועקת: "את בעצמך!!!" או "קישט!!!" (או בעצם "קיסט!")
הערב אכלנו אצל סבתא מורי, וסביב השולחן אמה סיפרה לכולם ש"מחר אני אקום מבולבלת ואני אגרוב את הגרביים על האוזניים." אחר כך קפצנו לבקר את סבא פיסקה, שם סופי עלתה על השולחן ופצחה במחרוזת שירים מרגשת. ברפרטואר: שיר החללית, 3 שירי פורים, הללויה (פעמיים), ופזמון ליקינטון.

פורים מתקרב

והבנות מחליפות תחפושות דמיוניות כאילו היו סלוט מאשין בלאס וגאס. היום אמה אמרה שהיא רוצה להיות גם דורותי וגם אליסה. אני, כדי לצאת מזה, אמרתי: "לשתיהן יש שמלות די דומות, בכחול ולבן, לא?" אמה לא נפלה ברשת, כמובן, ואמרה: "לא. לאליסה יש סינור לבן כזה על השמלה."

משחת שיניים שור

דיברנו היום עם נגה בסקייפ. זה כנראה הרשים את סופי, שאחרי האמבטיה אמרה לי: "לא נקרא לי סופי. נקרא לי נגה!" הסכמתי. "אוקיי. שלום נגה!"
סופי: "לא. לא נקרא לי נגה. נקרא לי... אמה!"
אני: "זה יהיה קצת מבלבל, לא?"
סופי: "לא."
אני: "טוב. אמה?"
סופי: "לא. לא נקרא לי אמה. נקרא לי... משחת שיניים!!!"

בדרך לגן פגשתי את אמא שלי יהלי, שציטטה את בנה, שאמר: "סופי היא הילדה הכי יפה בגן."

ניתקה בא לבקר

אחרי שחזר עם אמיר ממיומנה. הוא התווכח עם סופי על משהו בכן ולא, וכשהוא ניסה להכשיל אותה ולהגיד לא במקום כן, היא כל פעם אמרה: נכון! אתה צדקת!
כשהוא הודיע שהוא הולך, היא לא הסכימה. "לא. אני אספר לך סיפור ואז אתה תלך." הוא לא התווכח. היא סיפרה גירסה מאוד מבולבלת ואוורירית של "איה פלוטו," וכשהיא סיימה היא אמרה: "עכשיו אתה יכול ללכת. להתראות!"
בדרך מהגן היום היא מצאה חוט צהוב שקשור לאחת ממראות הרכבים החונים, והתעקשה להבין מה הרעיון. הסברתי לה שהאוטו מקושט. היא לא הבינה למה הרכבים האחרים לא מקושטים. "צריך לקשט אותם, נכון?" "אפשר," אמרתי. "מה החוט הזה עושה, אמא?" היא שוב שאלה. "הוא עושה קפה?" והתפקעה מצחוק.

אינטרפטציה

אמה קראה הבוקר ב"איה פלוטו", והופתעתי לשמוע את השינוי הבא בנוסח המקורי, כבר על ההתחלה: "פלוטו כלבלב מקיבוץ מענית."

הוד מעלתו

אמה פונה לאמיר באופן רשמי לא פעם. אולי כי הוא הגבר היחיד בבית, ואולי סתם ככה, הוא זוכה לגלם לא מעט את תפקיד הנסיך במשחקי הדמיון שלה. היום היא עמלה במטבח שלה והגישה לצלחות קטנות על השולחן בסלון. על אותו שולחן נחו באותו הזמן הרגליים המלכותיות של אבאמירי.
אמה: "קח, נסיך. הבאתי לך מרק עדשים. תוריד את רגליך!!!"
ומאוחר יותר, אצל סבתא ריטה, אחרי שהוד מעלתו ישן קצת, והתעורר: "אתה שוב נרדם, או שאתה סתם סוגר את עיניך?"

בלונד

היינו בקיבוץ. היה כיף. יומולדת 10 ללני, טיול יפהפה בקלאבקר וסופי בפאה בלונדינית. כמובן שזה כלל ביצוע של הללויה.

הליכות ונימוסים

הלכנו עם אבאמירי לאכול ארוחת ערב בקפה קפה. אחרי שהבנות עשו "את עבודות הבית", או במילים אחרות בלאגן (בדמות שלגיה), אכלו המבורגר, שתו מיץ, שפכו מיץ, והשתוללו טוב טוב, עלינו מטשרניחובסקי לכיכר ביאליק, במדרגות. שתי נשים מבוגרות עלו גם הן, ואחת מהן אכלה סנדביץ'.
סופי: "מה היא אוכלת?"
אני: "היא אוכלת סנדביץ'."
האישה, שכבר עקפה אותנו, הסתובבה, פנתה אל סופי, ושאלה: "את רעבה, חמודה?"
סופי: "אבל אני כבר אכלתי. לא, תודה."

אמה יקרה לי

אמה עברה ליד הכלב של השכן מלמעלה, וכשהיא התרחקה מעט היא אמרה לי: "הוא מסריח, הכלב. יש לו ריח מגעיל. אני הסתלקתי ממנו."

אחר כך דקלמתי להן מהספר מדליין שקיבלנו בזמנו מברייני: to the tiger in the zoo, madeline just said
והן אמרו: poo poo!
ואז אמה הציעה תרגום. זה הלך ככה: "סד זה עצוב, נכון? וטייגר זה נמר, ופו זה דב!"

בגן

דורית סיפרה לנו שיום אחד אמה קראה לה בחצר שוב ושוב שתבוא, והיא היתה עסוקה, אז היא אמרה לה שתמתין רגע. חלפה עוד דקה, אמה המשיכה לקרוא, ודורית עוד לא התפנתה. אז, לפתע, פנתה הגברת סופי שור לדורית, ואמרה, בקולה הכריזמטי והנחרץ: "היא קוראת לך! נו כבר!"

ותניה אמרה שהיא עשתה לילדים הצגה על זהבה ושלושת הדובים, וזמזמה את המוזיקה מ'הקוסם מארץ עוץ'. התאומות שור מיד הזדקפו ומחו בתוקף שהשיר הזה ממש לא במקומו מונח, ולא נרגעו עד שהאיוולת תוקנה.

בכלל, הקוסם מארץ עוץ הוא האטרף הנוכחי של הבית. דורותי (אמה) מסתובבת כל הזמן עם בובת טוטו וסלסלה קטנה מכוסה במגבת, וסופי מחליפה תפקידים בין דורותי, איש הפח והדחליל. היא אף פעם לא האריה. תפקיד הקוסם שמור לאבא אמירי. אם בעבר הבנות היו מבקשות לאכול תפוח מורעל, כמו בשלגיה, עכשיו הן מבקשות תפוח רקוב, כמו שהדחליל אומר כשהוא מנסה לעצבן את העצים המכושפים על מנת שיזרקו לו ולדורותי תפוחים. הבוקר סופי התעוררה רעבה. "אבא, אני רוצה תפוח קרוב! (KAROOV). תביא לי תפוח קרוב! הבטן שלי מקרקרת!"

ואם בשיבושים עסקינן, אתמול סבא רובן וסופי התווכחו. סופי: "ששש! טוטו יושן."
סבא: "אומרים ישן, לא יושן."
סופי: "יושן!"
סבא: "ישן."
סופי: "יושן! זה בעברית אבל!"

שוב בבית אריאלה

הלכנו לעוד הצגה בבית אריאלה. הפעם הבנות נכנסו עם סבתא מורי ואני נשארתי בחוץ. זה היה איזה סיפור הזוי על ילד הודי בשם בבג'י שאוכל לביבות מטיגריסים, והבנות וסבתא לא התלהבו אבל אחר כך הלכנו לספריה, והן היו מרוצות עד הגג. אפילו אמיר הגיע לאיזה חצי שעה. קצת לפני שגירשו אותנו משם, (היינו האחרונים בספריה) אמה ישבה וסיפרה סיפור שהלך ככה: "לבית אריאלה הולכים כולנו. בבית אריאלה פשוט צפוף עכשיו." וסופי הצטרפה: "בבית אריאלה פשוט נפלא."

כשחזרנו ראינו את דולי פארטון שרה על 'ג'ולין' ביוטיוב, וסופי אמרה: "זאת לא גלי עטרי."