הלכנו עם אבאמירי לאכול ארוחת ערב בקפה קפה. אחרי שהבנות עשו "את עבודות הבית", או במילים אחרות בלאגן (בדמות שלגיה), אכלו המבורגר, שתו מיץ, שפכו מיץ, והשתוללו טוב טוב, עלינו מטשרניחובסקי לכיכר ביאליק, במדרגות. שתי נשים מבוגרות עלו גם הן, ואחת מהן אכלה סנדביץ'.
סופי: "מה היא אוכלת?"
אני: "היא אוכלת סנדביץ'."
האישה, שכבר עקפה אותנו, הסתובבה, פנתה אל סופי, ושאלה: "את רעבה, חמודה?"
סופי: "אבל אני כבר אכלתי. לא, תודה."
סופי: "מה היא אוכלת?"
אני: "היא אוכלת סנדביץ'."
האישה, שכבר עקפה אותנו, הסתובבה, פנתה אל סופי, ושאלה: "את רעבה, חמודה?"
סופי: "אבל אני כבר אכלתי. לא, תודה."
ואת סופי אני לוקחת לשיעורים פרטיים בנימוסים והליכות לסוסו. כרגע הוא רק יודע לצוות: "אמא תביא מים קרים!"
השבמחק