הבוקר סופי קמה, ביקרה אותנו במיטה ורצה לסלון. אמיר הגיע לשם אחרי כמה דקות כי שרר שקט חשוד. סופי ישבה על הספה כשהיא מכוסה היטב בשמיכת פליז, וכשהוא נכנס היא אמרה לו: "היום אני לא רוצה לראות פוניו. אני רוצה שתשים לי את פיטר פן ההצגה. זה בדיסק עם אנני, אבל אני לא רוצה לראות את אנני. רק את פיטר פן ההצגה."
בטיוליו בראשון לציון בשבוע שעבר נתקל אבאמירי בפסלי ענק של דינוזאורים צמודים לקניון מפלצתי בשם ג'י. היום נסענו לשם עם הבנות. הן מאוד התרשמו מהדינוזאורים ומשאר פסלי החיות. המשכנו לטיול בקניון, רכשנו לאמיר תיק חדש וסיימנו בארוחת ערב במוזס. היה מוי כיף. גזיר מהשיחות שהתנהלו סביב השולחן:
אמה: אני רוצה לרדת וללכת לראות את הפסלים.
אני: תיכף. נזמין חשבון ונגיד להם ביי ביי בדרך לאוטו.
סופי: נראה את הדינוזאורים נוחרים.
אמיר: הם נוחרים? גם אבא נוחר?
אמה: כן. אתה נחרת ואני באתי אליך ואמרתי לך שאתה מבולבל, כי הגיע הבוקר ואני כבר התעוררתי ואתה לא האמנת והיית מופתע.
בדרך הביתה אמה לא הפסיקה לדבר. לא החסירה שום פרט ממה שעשינו היום ואתמול, וכל השבוע, עד לרמת עטיפת השוקולד אצל סבתא ריטה אתמול, שלא נפתחה לה כמו שצריך. היא סיפרה לאמיר על עוגת הבננה שהכנו ביום חמישי. "וערבבנו הכל במכשיר וזאת היתה עוגה ענקית!"
אמיר: מי הכין את העוגה?
אמה:"אני ונטעלי."
אמיר: "נטעלי זאת חברה שלכן?"
אמה: "לפעמים זאת אמא שלנו, ולפעמים אמא מתעצבנת."
אמיר: "מתי היא התעצבנה?"
אמה: "כשסבתא הביאה קוראסונים והלכנו לכיכר ביאליק והיא התעצבנה כי אנחנו לא אכלנו את ארוחת הערב."
כשהגענו היה זמן רק ל'פיפי ולישון'. הבאתי את הסיר לחדר, והוא נשמט לי בדרך ועשה רעש. אמה צעקה לי מהחדר: "את בסדר שם, או שאת צריכה שאני אעזור לך?"
בטיוליו בראשון לציון בשבוע שעבר נתקל אבאמירי בפסלי ענק של דינוזאורים צמודים לקניון מפלצתי בשם ג'י. היום נסענו לשם עם הבנות. הן מאוד התרשמו מהדינוזאורים ומשאר פסלי החיות. המשכנו לטיול בקניון, רכשנו לאמיר תיק חדש וסיימנו בארוחת ערב במוזס. היה מוי כיף. גזיר מהשיחות שהתנהלו סביב השולחן:
אמה: אני רוצה לרדת וללכת לראות את הפסלים.
אני: תיכף. נזמין חשבון ונגיד להם ביי ביי בדרך לאוטו.
סופי: נראה את הדינוזאורים נוחרים.
אמיר: הם נוחרים? גם אבא נוחר?
אמה: כן. אתה נחרת ואני באתי אליך ואמרתי לך שאתה מבולבל, כי הגיע הבוקר ואני כבר התעוררתי ואתה לא האמנת והיית מופתע.
בדרך הביתה אמה לא הפסיקה לדבר. לא החסירה שום פרט ממה שעשינו היום ואתמול, וכל השבוע, עד לרמת עטיפת השוקולד אצל סבתא ריטה אתמול, שלא נפתחה לה כמו שצריך. היא סיפרה לאמיר על עוגת הבננה שהכנו ביום חמישי. "וערבבנו הכל במכשיר וזאת היתה עוגה ענקית!"
אמיר: מי הכין את העוגה?
אמה:"אני ונטעלי."
אמיר: "נטעלי זאת חברה שלכן?"
אמה: "לפעמים זאת אמא שלנו, ולפעמים אמא מתעצבנת."
אמיר: "מתי היא התעצבנה?"
אמה: "כשסבתא הביאה קוראסונים והלכנו לכיכר ביאליק והיא התעצבנה כי אנחנו לא אכלנו את ארוחת הערב."
כשהגענו היה זמן רק ל'פיפי ולישון'. הבאתי את הסיר לחדר, והוא נשמט לי בדרך ועשה רעש. אמה צעקה לי מהחדר: "את בסדר שם, או שאת צריכה שאני אעזור לך?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה