לוגיקה פשוטה

היינו בביקור באיכילוב אצל דודה אופירה. הבנות ניסו לרפא אותה בסוכריות ונשיקות, שרו לה שירי חגים (לא ידעתי בכלל שאמה מכירה את כל המילים לשיר על בר כוכבא), טחנו ממתקים שהגיעו אליהן מכל עבר, עשו בלאגן וקיבלו מהאחות בלונים שניפחה עבורן, מכפפות גומי. הן היו מרוצות מאוד ולא רצו לחזור. כשיצאנו, אמרתי שצריך לתפוס מונית.
סופי: "למה אנחנו לוקחים מונית?"
אני: "כי האוטו בבית."
סופי: "איך הוא נכנס לתוך הבית? הוא גדול מדי."