אמה וסופי משחקות

סופי מחזיקה ביד מגבת מטבח ומסתחררת בסלון. פונה לאמה: "את חושבת שהרקדנית מחזיקה ביד בד או שמיכה?"
אמה: "אהההם... בד ושמיכה."
סופי: "לא. רק אחד."
אמה: "אהההם.... בד."
סופי: "נכון! יופי! קיבלת נקודה!" (מצמידה לאמה אצבע לאמצע האף, מחייכת לרווחה ואז תופסת עוד מגבת מטבח ומסתובבת במקום. מציעה לאמה מגבת אחת.)
אמה: "לא רוצה להיות רוח סערה, תודה רבה."

שיחת ועידה

בבית של אופירה, אמה החזיקה טלפון צעצוע והודיעה: "דורותי צריכה להתקשר לכל חבריה. הלו? חברי?"

ובערב סופי התקשתה להירדם, ואחרי סשן בכי ובקשות שונות ומשונות היא החליטה שהיא צריכה שאבא אמיר יבוא ויספר לה את "המכנסיים של אבא". אמרתי שאני אשאל אותו, והיא מיד זינקה לישיבה ואמרה בקול רועד מבכי ונשימה שורקנית, אבל נלהב: "את יודעת שלפעמים אבא מרים אותי על הברכיים שלו בזמן שהוא קורא כדי שאני אראה טוב יותר?"

והיא החליפה את המושג "בפעם הראשונה" שהתיחס למאורעות עבר, ב"פעם פעם פעם". דוגמה:
כששרנו בארוחת הערב אצל סבתא מורי את 'עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה, בשנה בשנה הבאה", היא התפרצה וקראה: "סבתא! סב-תא!!!" כולם הפסיקו לשיר, והיא אמרה: "את זוכרת שפעם פעם פעם, כשהיינו קטנות, אז שרנו 'עוד פירה עוד פירה כמה טוב יהיה? את זוכרת?" כמובן שכל השולחן החליף את הטקסט במיידי. ברייני ציינה שאהוד מנור, כותב השיר עליו השלום, תיעב תפוחי אדמה, ושהיא לא בטוחה מה היה חושב על השינוי הזה.

בוקר.

אמה באה להתכווצ'ווץ' אצלי. אחרי כמה דקות פנתה אלי בהצעה:
"אמא, מה לדעתך לבוא איתי לסלון?"

ארוחת ראש השנה

היה ערב מאוד מושקע ומקסים אצל סבתא מורי. אני הכנתי לחמניות עם לבבות עשויים מתפוחי עץ אפויים עם דבש שיצאו מאוד יפה.

הבנות קיבלו ספר פופ-אפ של פיטר פן, כנראה היחיד בסדרה שעוד אין לנו. התרגשות היסטרית. אחרי המרק הבנות, שלבשו, כרגיל, שמלות של נסיכות, פרשו לשחק ביחד והעלו הצגה על פיטר פן. בדיוק כשהוגשה המנה השניה, אמה קראה: "אמא! א-מא!"
אני: "מה?"
אמה: "אני זקוקה לעזרתך!"
הנימוס המעודן מיד הקפיץ אותי על הרגליים.
אני: "מה את צריכה?"
אמה: "חסרים לי משתתפים בהצגה. אני צריכה שתבואי ותשחקי את תפקיד פיטר."
אני: "עוד מעט תבואו ותעשו הצגה מול כולם, ויהיו לכם מספיק שחקנים."
אמה: "אני מרגישה שאני עדיין מתביישת מהם. אני לא רוצה לעשות להם הצגה."
אני: "טוב, אז אני אוכל ואז אני אבוא לעזור לך."
אמה: "טוב, בסדר."


חזרתי למקום. דוידי צעק: "נו, אז אתן תעשו לנו הצגה היום?"
אמה: "כן. את ההצגה על פיטר פן." עוד לפני הקינוח כל אחת שרה שני שירים ודפקה השתחוויה לקול מחיאות הכפיים.

שולחן החג שכלל שלושה בני תשעים פלוס. שירלי (91), פיסקה (94) ושרה (96)

בירה נשר

סופי התעוררה והתארגנה היום, ולמרות ההסברים שלי על ראש השנה, ואחרי שהיא סוף סוף החליטה על שמלה ורודה עם פרפרים, היא עקמה פרצוף, והכריזה: "אני רוצה שמלה אדומה, וסל ומטפחת! אני רוצה להיות כיפה אדומה."
אמה: "מה קשור עכשיו כיפה אדומה?!"

אחרי עשר דקות יצאתי מהבית עם שתי כיפות אדומות. שנה טובה.

הורה ממטרה

הלל היה אצלנו (וגם חן ואלה התינוקת החדשה). הילדים שיחקו בחצר בנעימים כשהלל הודיע שהוא צריך פיפי. זינקתי ממקומי, מתוך הרגל, כדי לקחת אותו לשירותים בבית כשהוא פשוט הוריד מכנסיים והשתין על העץ. אני והבנות הבטנו בו בתדהמה ובהתפעלות.
הלל: "אני עושה צורה של רשע מרושע!"
סופי: "הוא משקה את העץ!"
אמה: "יש לו משפך מהטוסיק!"

שנה טובה!

הזחל הרעב

סופי אכלה אצל סבתא ריטה נחשי גומי קטנטנים, שנראים יותר כמו זחלים. ניסיתי להפנות את תשומת לבה לעניין לפני שיעלמו כולם.
אני: "תראי, הם נראים כמו זחלים!"
סופי: "נכון. והפה שלי זה הפקעת."
והופ. אין יותר זחלים. רק פרפרים בבטן.

לילה ראשון בלי אמא (ואבא)

הבנות לנו לראשונה אצל סבתא מורי בשישבת, בעוד אמא ואבא הלכו לראות את הסרט המקסים על פינה באוש בתלת מימד בקולנוע לב. משום שעד שהבנות יהיו גדולות בטח תהיה טכנולוגיה שגורמת לצופה להיראות פחות מגוחך, אני מצרפת את התמונה הנ"ל:

בבוקר אספנו אותן. הן היו מבסוטיות, לסבתא היה לילה קצת יותר מאתגר. סופי התעוררה ב-2 בלילה והכריזה שהיא לא רוצה לישון בלי אמא ואבא שלה. סבתא הציעה לה לבוא לישון איתה במיטה, והעניין נפתר. לצערה הנסיכה התעוררה בשש וחצי בבוקר. לא נורא. מקצה שיפורים בקרוב.
אחר כך נסענו לסבתא ריטה, שם הבנות עזרו להכין לחמניות, ואז חזרנו הביתה. אמיר נסע למיומנה, והבנות התקלחו, לבשו תחפושות ועזרו לי להוציא את הכלבה המלכותית לטיול.

הלב הרחב

אמיר: "איפה החיבוק שאבא מקבל?"
אמה: "הוא כאן, בתוך הלב. אבל אתה לא מקבל אותו."

גם גלינדה ובלה הולכות לגן

סופי מסבירה לבלה משהו חשוב

כשהן הגיעו לגן פגשנו את תניה בחוץ, והיא המליצה שהן יעשו לילדים הצגה בחלון-תיאטרון-הבובות. הבובות הסכימו בקול הקרפדי שלהן.
סופי: "גלינדה ובלה לא מכירות את החלון של התיאטרון בובות."
תניה: "אז בואו תראו להן אותו."
גלינדה (אמה בקול צווחני): "מה זה המקום המוזר הזה?!"
אמה: "זה הגן של תניה!"

מסיבת התה של עליסות

חזרנו הביתה היום ועשינו מסיבת תה, עם תה, בובות, עוגיות ותחפושות.
סופי-עליסה אמרה לי לחבוש כובע ולהיות הכובען המטורף. מזגתי תה קר, והשמחה היתה רבה, אך מתורבתת למדי, כיאה למסיבת תה.
סופי: "כובען, איפה למדת להכין תה כל כך נפלא?"

 אחר כך היה ביקור נחמד של סבא ראובן ושל ברייני, והבנות החליפו תחפושות (ושוב. ושוב.) ובדרו אותנו היטב. אמה היתה סינדרלה, והנה קטע משיחה שהתנהלה בינה לבין ברייני:
ברייני: "עוד מעט יהיה שתים-עשרה!"
אמה: "חצות!"
ברייני: "ומה יקרה?"
אמה: "יפוג הקסם!"
ברייני: "ומה יקרה לשמלה?"
אמה: "היא תהיה בלויה!"
ברייני: "what the hell is בלויה?!"

סופירלה

הנרקיס מלך הביצה

אמושמוש נהנית לשבת עם ספרים שהיא שמעה ממש מעט פעמים או ממש מזמן, ולאלתר. היא יכולה לשבת ככה שעות. היום היא פתחה את הנרקיס מלך הביצה ואמרה: "בביצה אחת לא משעממת היו קרפדים שמקפצים למראה עיניים. אבל הם אמרו: איזה פרח יהיה בביצה שלנו? הם התקשרו לרופאים קרפדים שירפאו את המלך החולה. עוד רופא ועוד רופא ועוד רופא שלישי, אבל אף רופא לא יכל. אז הם קיפצו כל הדרך ככה. קווה קווה! קווה קווה!"
כשהיא סיימה הן התחפשו לנסיכות בתחפושות מפורים. הן קראו ללוקה 'הכלבה המלכותית', והיא ברחה מהן, וכשאני אמרתי שאני קופצת רגע למכולת, סופי אמרה: 'הו, נסיך שלי, אתה הולך למכולת המלכותית?'

בוקר טראגי

אמה סיפרה סיפור ואז נעתרה לבוא לחבק את אבאמירי. כשהיא חזרה היא גילתה שמשהו השתנה.
אמה: "הספר נסגר! אוי ואבוי לי!"
אמיר: (צוחק) "אוי ואבוי לך..."
אמה: (רצינית אימים) "אוי ואבוי לי באמת!"

וסופי, שהיתה הבוקר שלגיה, שרה לה עם מטלית בזמן שאיבקה: "לשיר ולעבוד, לשיר ולעבוד, כולנו יחד נעשה חיים קשים מאוד."

צחנה

נתפס לי הצואר, אז נמרחתי טוב טוב בבן-גיי. באתי להשכיב את אמה כשהיא עלתה על משהו שונה בארומה.
אמה: "יש פה איזה ריח."
אני: "נכון. זאת התרופה ששמתי על הצואר."
אמה: "אה."
אני: "אבל זה לא מסריח. יש לזה ריח כמו של משחת שיניים."
אמה: "כן, מסריחה."

לפני זה היינו עם סבתא ריטה בגני הסיפור המהממים של חולון. הנה הבנות מתרגשות מנחמה הכינה ומהצמות של נועה מ'שפת הסימנים של נועה'. יש גם את דירה להשכיר, איתמר מטייל על קירות, ועוד ועוד.

אמה ואחת משבע צמות הענק

סופי במרוצתה

האופנוע של רפי הדוד, והראש הקירח מהכינה נחמה

החזיר הגזען מדירה להשכיר

הבנות ככינים במבוך שיער

מה עשינו בשבת?

ברשימת 'מה עשינו בשבת' שנתלתה לצד שלט פעילויות הגן היה פירוט מדוקדק של ההופעה של סלבה הליצן שראינו אתמול. שכחתי לצלם, אבל זה היה תיאור די יבש.
מה שהצחיק אותי זה שאחרי שסיפרו מה עשו בסופ"ש, כתוב שילדי הגן הרימו הפקה בנושא הבא:

סלבה

אמיר השיג לנו הזמנות למופע השלג המדהים של סלבה הליצן הרוסי במשכן. היה מעולה. כשיצאנו שאלתי אם הן נבהלו. בשיא המופע יש סופת שלג ענקית עם עשן, אלפי פתיתי שלג ואורות מסנוורים שמעיפה את כל הקהל אחורה, ואז כדורי ענק מקפצים מעל המושבים. אמה הרימה את בובת גלינדה שלה ואמרה:
"הטורנדו הבהיל את גלינדה. אבל אנחנו לא פחדנו, רק השגנו עוד שלג."
בערב הארוחה היתה בצורת סלבה והחבר שלו:

תמונות ששוות אלף מילים

תפקיד מאתגר

צפינו בסרטוני ביוטיוב, (אני חולה על איך שסופי אומרת יוטיוב), ונפלנו על מבחר סירטונים שונים של הצגות של תיאטרון בשם גושן. ראינו אותם אחד אחרי השני, והבנות נורא התלהבו.
אמה: "עכשיו עוד הצגה שלהם!"
אני: "מה אתן מעדיפות? יש על שלושה אגוזים או על אבקת הקסמים."
סופי: "אה... מי משחק את האבקה?"

ואמושמוש, כשסיפרתי להן לפני השינה על 'סינדרלה', (לשם שינוי), אמרה לי: "את יודעת שגם בהצגה במחשב כשנפלה לה הנעל הם אמרו 'במרוצתה!'"

לפני כל זה, היינו היום בבית של גלי, שאירחה את הבנות נורא יפה, ואז פגשנו את סבתא מורי והמשכנו לים. התוכנית היתה לשבת בטיילת, אבל סופי הודיעה שהיא 'רוצה להשתכשך', ועמדה על זה בכל הכח, אז אני והבנות השתכשכנו וסבתא חיכתה בחוץ.

(שיחה מהדרך:
אני: "אבל סופי, אין לנו מגבות אפילו."
סופי: "אז נדמיין שיש לנו מגבות.")

געגועים לחופשה

מצאתי בטלפון של אמיר עוד כמה תמונות מהחופשה החלומית שהיתה ואיננה.
בינתיים אמה מסתפקת במה שיש, ועל אתר הבניה שסביב הבית ההרוס שלידנו היא אמרה הבוקר בצהלה: "איזה ארגז חול פנטסטי!"

סופי מראה לנו איך עושים את זה

זרים מצטלמים עם הבנות

הבריכה בבית שלנו

כפר צרפתי כלשהו

הבית שלנו מבחוץ

סופי משחזרת את רקדנית הפלמנקו עם המטריה ובלי הראש

אצל דליה וסימון

אמה, אמיר וסירופ גרנדין

אמה נהנית מבירה קרירה

בגני המלוכה. מקומנו הטבעי

תמי ותמי

מצעד הלהיטים

אתמול בלילה כאב לאמה כשהיא עשתה פיפי, ואני נורא פחדתי שיש לה איזו דלקת. הבוקר היא התעוררה, השתינה כמו גדולה והכאב נעלם. נורא שמחנו. שמתי לה, ליתר ביטחון, משחה, ושרתי איזה שיר שאני לא זוכרת כל כך, על הפיפי. סופי מיד הצטרפה, ואז יצאה בשיר סולו משלה בנושא הפיפי.
אני: "מה זה, כמה שירים על פיפי?"
אמה: "זה דיסק חדש."

"לך בנתיב הצהוב, עקוב, עקוב, עקוב, עקוב, תמיד בנתיב הצהוב"

הו, טוטו!

לרוץ מהר

בדרך לגן פגשנו את יואבי המכונה פטר (ואת אמא שלו הדר), והוא היה אנרגטי, כראוי לילד בן שלוש. הבנות, מאידך, הביאו דחליל ואריה מהבית, והיו עסוקות בהם מאוד.
פטר: "את רוצה לרוץ?"
אמה: "לא, אני לא רוצה לרוץ. זה מעייף אותי."
סופי: "דחלילקי לא מעוניין לרוץ. זה מעייף אותו מאוד."
כחמש שניות אחר כך -
"רק לפעמים הוא רוצה לרוץ."
ושתי שניות אחרי זה היא כבר רצה בזריזות והיתה הראשונה ליד שער הגן.

שחזור

הבנות נזכרו בהפגנת העגלות השניה, זאת עם ההופעות, וסופי התחילה לשיר את 'עולם חדש וטוב'.
סופי: "אמה שרה את זה עם המיקרופון שלה, היא היתה מירי מסיקה, ואני ישבתי בתוך הגיגית והייתי הצפרדע שמנגן בגיטרה. ולפעמים הצפרדע מפסיק את הניגון שלו."
אני: "למה הוא מפסיק לנגן?"
אמה: "כי היא שרה שיר דק ורך כזה."

ציונות

גלי: "היום אחרי הגן אתם תבואו אלי הביתה."
אמה: "אנחנו לא יכולות לבוא אליך הביתה! אבל אנחנו בארץ ישראל! אנחנו לא יכולות לעזוב את ארץ ישראל."

(ראוי לציין שגלי גרה בהמשך רחוב גאולה.)

מתוק

אבאמירי נסע להופעה של מיומנה באמפי רעננה, ואנחנו הלכנו לארוחת ערב אצל סבא ודליה, ואז חזרנו הביתה, יצאנו עם לוקה והשכבתי אותן. התקשרתי לאמיר, לשאול מה נשמע לפני שהתחלתי לקרוא את הקוסם בפעם המיליון ושתים עשרה. הן אמרו לו: "לילה טוב, אבא חמודי", וכשסגרנו אמה אמרה: "הוא מתוקי!"
אני: "אני גם חושבת."
אמה: "כמו ממתק."
אני: "כן? באיזה טעם?"
סופי: "תות!"
אמה: "הוא כמו ממתק של מיומנה. שכתוב עליו מיומנה. בצבע אדום ושחור."
ממתק ממותג היטב.

מיכלי

הבובה הזאת קיימת במשפחה משנות החמישים. היא היתה הבובה האהובה של אמא שלי בילדותה בקיבוץ, פסחה דור, ובשנה האחרונה היא גרה אצלנו, ומדי פעם מתארחת אצל אמה וסופי במשחקים ובהצגות. היום סופי לקחה אותה לשירותים, ואז גם לסבתא ריטה.

מיכלי עם סבתא מורי ועם יותר שיער

מיכלי עם סופי בשירותים

סטניסלבסקי

תניה הביאה לגן תמונות שלה כאיש הפח בהפקת ילדות שהשתתפה בה של הקוסם מארץ עוץ, והבטיחה שגם בגן הם יעשו הצגה כזאת. אמה התגייסה מיד, הלכה אחרי תניה, וחילקה לילדים תפקידים. (תניה סיפרה שהיא פנתה לתמי ואמרה: תמי, את תשחקי את גלינדה, אוקיי?) אתמול כשיצאנו מהגן, סבתא מורי שאלה: "עשיתם היום את ההצגה על הקוסם מארץ עוץ?"
התשובה: "לא, היום רק עבדנו על הדמויות."