הום סוויט הום

חזרנו הביתה הערב. סבתא מורי היתה אצלנו והבנות היו בהתרגשות גדולה. הן כל כך שמחו לפגוש את כל הצעצועים שלהן עד שבמקום להראות את הדברים החדשים שקנינו הן הציגו דווקא את הבובות הישנות: "את מכירה את דחלילקי? הוא חבר טוב של דורותי!"
את היומיים האחרונים בברצלונה העברנו בסגרדה פמיליה, שהתקדמה פלאים, בפארק גואל, שהבנות עשו בו המון הצגות לרווחת יתר התיירים, ובקניות למיניהן ושיטוט בחנויות. באייצ' אנד אם נרכשו סניקרס זרחניות, כובע מחוייט לאמה, ועוד כמה שטויות. הן נהנו מאוד למדוד את התכשיטים במחלקת הגברים. אמה מדדה טבעות ענקיות וצמידי עור, וקראה מהאטיקט בזו הלשון: "כתוב פה - אמה, תמדדי. כתוב - הצמיד מתאים לך. כתוב - טבעת גם של מבוגרים וגם של מבוגרות, את יכולה למדוד אבל זה קצת קשה."
אחר כך הן שיחקו שהיא האמא וסופי היא הבת.
אני: "ילדה, איך קוראים לך?"
סופי: "אני לא יכולה להגיד כי זה שם מאוד מסובך."
אני: "אולי נשאל את אמא שלך."
אמיר: "איך קוראים לבת שלך?"
אמה: (בלי למצמץ) "אסקימה קונס." (דגש על ה'נס') eskima koness
שנינו: "וואו. ואיך קראים לך?"
אמה: "אמא קונס!"
אמיר: "ומי אני? גם לי קוראים אסקימה קונס?"
סופי: "לא... אתה בן!"
אמה: "אתה אבא קונס. אה... אסקים קונס!"

בחנות של דיסני הן קיבלו במתנה בובות אמבטיה של כל הנסיכות שהיו הצלחה מטאורית, אבל בתהליך הן רצו מאה דברים אחרים. בשלב כלשהו שתיהן רצו בובה של טינקרבל.
אני: "אבל למה אתן צריכות שתי בובות טינקרבל?!"
אמה: "כי אנחנו שתי ילדות."
וואלה.