קארין שלנו

קארין באה לבקר היום, אחרי היעדרות ממושכת מדי (מבחנים באנטומיה, להגנתה), והכניסה את הבנות לסחרור של התרגשות, די מילולית. הן לא הפסיקו לקפוץ, לשיר, לדבר ולקרוא לה. בכל פעם שהתחלנו לדבר על משהו שעובר מעל לראש של דרדס ממוצע, הן:"קארין! קארין! תראי אותי!"
ואז, באמצע ארוחת הערב, אמה התעקשה: "קארין של אמה!" סופי לא התרגשה מהפרובוקציה, והחזירה ב"קארין של סופי!" ואז אמה: "לא! קארין שלי!!!"
בדרך לאמבטיה הן וידאו שהיא אחריהן. "קארין! בואי לאמבטיה!"
בקיצור, היה להן ברור שהיא שלהן, והן לא התכוונו לוותר עליה.