אמה ניהלה היום שיחות עם לוקה. בכל פעם שהכלבה התקרבה למשהו שלה, אמה: זוזי לוקה! זה לא סוכריה שלך! זה סוכריה שלי! של אמה! לא שלך!!! (וחוזר חלילה עם הכרית, הכורסה, המעקה הלבן של המיטה).
הלכנו לארוחת ערב אצל אמא שלי המכונה 'סבתא מורי' ע"ש הוד רוממותו מורי הכלבלב, דבר שמעצבן גם את אמא שלי וגם את אמיר, והתקבע לו ושלח כבר שורשים שיהיה קשה לעקור.
הבנות ממש רצו לצאת, ואני אמרתי שקודם נתקלח ורק אז נלך לבית של סבתא יעל.
אמה: לא רוצה הבית של יעל!!!! רוצה לסבתא מורי!!!
(למאותגרים בעולם הקטקטים: היא חשבה שאני מדברת על הספר 'הבית של יעל'.)
כל ארוחת הערב סופי היתה עסוקה בלקרוא לטליה. "טליה! טליה בואי! גיברת! הי! טליה!"
אני צריכה להתחיל להרגיל את עצמי לנטישות הנאמנות האלה שלהן. בינתיים זה עוד משמח אותי, ובעיקר כי יש להן טעם משובח.
הלכנו לארוחת ערב אצל אמא שלי המכונה 'סבתא מורי' ע"ש הוד רוממותו מורי הכלבלב, דבר שמעצבן גם את אמא שלי וגם את אמיר, והתקבע לו ושלח כבר שורשים שיהיה קשה לעקור.
הבנות ממש רצו לצאת, ואני אמרתי שקודם נתקלח ורק אז נלך לבית של סבתא יעל.
אמה: לא רוצה הבית של יעל!!!! רוצה לסבתא מורי!!!
(למאותגרים בעולם הקטקטים: היא חשבה שאני מדברת על הספר 'הבית של יעל'.)
כל ארוחת הערב סופי היתה עסוקה בלקרוא לטליה. "טליה! טליה בואי! גיברת! הי! טליה!"
אני צריכה להתחיל להרגיל את עצמי לנטישות הנאמנות האלה שלהן. בינתיים זה עוד משמח אותי, ובעיקר כי יש להן טעם משובח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה