חזרנו מהקיבוץ לשני לילות לבנים של סופי. היום בבוקר הלכנו לרופאה ואת אמה שמנו בגן. למרות שהיא לא ישנה בכלל בלילה (20 דקות בין שש לשש ועשרים בבוקר), סופי היתה נמרצת ומאושרת מהזמן איכות שלה עם אמא ואבא. היא היתה בטוחה שהולכים לטיפת חלב וכבר פינטזה על הנדנדות שם, אבל גם כשהיא גילתה שלא לשם הולכים רוחה לא נפלה. היא לא הפסיקה לדבר, לשיר ולצייר. היו לנו שעתיים לשרוף בתור. פגשנו את דליה שהלכה לד"ר קפלן, שנמצא בדיוק מעבר לפינה מד"ר הרמן, והתלווינו אליה לשם. סופי עשתה בקבלה מופע ריקוד ושירה מלא. אחר כך ישבנו בקפה שנקרא אלברט, בפינה בין שתי המרפאות (מלצ'ט נחמני), וכשהגיע הקוראסון של סופי, היא הכריזה: "אמה לא אוכלת קוראסון!"
היה לנו כיף. ד"ר הרמן אמרה שיש לסופי דלקת באוזן החיצונית. סווימר'ז איר זה נקרא, וכנראה נובע ממים שנכנסו לה בבריכה. קיבלנו טיפות. גם מול הרופאה היא לא הפסיקה לקשקש, וד"ר הרמן הודיעה שיש לנו עסק עם שחקנית.
קנינו אוכל לצהריים וחזרנו הביתה. בזמן ארוחת הצהריים סופי ספרה אצבעות.
ס:"אחת, שתיים, שלושה, אגודל, זרת."
אני: "את יודעת איך קוראים לכל האצבעות?"
ס: (פאוזה דרמטית, ואז, בעליצות על-) "סינדרלות!!!"
כשאספנו את אמה הן התחבקו ומאוד שמחו אחת לקראת השניה. אמה אפילו לא באה לתת לי חיבוק. ישר 'סופי!'
שיחקנו בבצק ועשינו עוד אחת מהמסיבות בליין הידוע של ימי ההולדת לבובה עדינה. עשינו לה עוגה עם נר ("נדליק אותו!") ולהבה. אמה רצתה שאני אחתוך כבר את עוגת הבצק ואחלק לכולם.
אמה: אני רוצה פרוסה!
אני: קודם נבקש משאלה! את יודעת איך מבקשים משאלה? עוצמים עיניים וחושבים על הדבר שהכי הכי רוצים.
אמה: (מכווצת עיניים בכל הכח, חושבת, עושה פווווו ארוך, ואז פוקחת אותן): עוגה!
ואחרון חביב מהיום הזה:
באמבטיה. הבנות נשכבות על הבטן.
אמה: "אני שחיינית!"
סופי: "גם אני שחיינית! אני צוללת במעמקים!"
אמה: "גם אני צוללת במעקים!!"
היה לנו כיף. ד"ר הרמן אמרה שיש לסופי דלקת באוזן החיצונית. סווימר'ז איר זה נקרא, וכנראה נובע ממים שנכנסו לה בבריכה. קיבלנו טיפות. גם מול הרופאה היא לא הפסיקה לקשקש, וד"ר הרמן הודיעה שיש לנו עסק עם שחקנית.
קנינו אוכל לצהריים וחזרנו הביתה. בזמן ארוחת הצהריים סופי ספרה אצבעות.
ס:"אחת, שתיים, שלושה, אגודל, זרת."
אני: "את יודעת איך קוראים לכל האצבעות?"
ס: (פאוזה דרמטית, ואז, בעליצות על-) "סינדרלות!!!"
כשאספנו את אמה הן התחבקו ומאוד שמחו אחת לקראת השניה. אמה אפילו לא באה לתת לי חיבוק. ישר 'סופי!'
שיחקנו בבצק ועשינו עוד אחת מהמסיבות בליין הידוע של ימי ההולדת לבובה עדינה. עשינו לה עוגה עם נר ("נדליק אותו!") ולהבה. אמה רצתה שאני אחתוך כבר את עוגת הבצק ואחלק לכולם.
אמה: אני רוצה פרוסה!
אני: קודם נבקש משאלה! את יודעת איך מבקשים משאלה? עוצמים עיניים וחושבים על הדבר שהכי הכי רוצים.
אמה: (מכווצת עיניים בכל הכח, חושבת, עושה פווווו ארוך, ואז פוקחת אותן): עוגה!
ואחרון חביב מהיום הזה:
באמבטיה. הבנות נשכבות על הבטן.
אמה: "אני שחיינית!"
סופי: "גם אני שחיינית! אני צוללת במעמקים!"
אמה: "גם אני צוללת במעקים!!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה