שבת בברבורגר

בשבת סבתא ריטה היתה חולה ונאלצנו להסתפק בחברת עצמנו ובאוכל שליד ביתנו, אז לקחנו את הבנות לאגאדיר. באותו ערב, כשאמיר יצא לעבודה, אמה אמרה לו: "תודה אבא שלקחת אותנו למסעדה. היה נורא כיף."

תאולוגיה

אמה קוראת מתוך ספר. פתאום אני שומעת תכנים לא מוכרים: "אלוהים! אמר ברווזון. אלוהים! אמר החתול. אלוהים שבשמים, הם אמרו. כל החיות. אלוהים שבשמים!!! הם אמרו בקול חלש. ואז הוא חלם לו המון חלומות. הוא גדל וגדל עד שהוא לא האמין."
אני: "מה זה אלוהים?"
אמה:"זה דבר שהחיות אומרות. זה חיה שנראית גדולה ומפחידה. הוא חית במה. היא רוקדת ויש לה שמלה."
היא מיד התחילה לספר סיפור חדש. "פרפר? התפלאה אמא שהחזיקה את הפרפר המיוחד ביד. אלוהים שבשמים! אמרה הילדה. אני רוצה פרפר אחר! אבל זה כל הפרפרים שיש!"

והשפית סופי במתכון מיוחד: "מרק טבע זה משהו שאוכלים אותו וזה בריא מאוד. אתם רוצים שאני אכין לכם פעם?"

ערב שישי

אמנם אמיר עבד אתמול בערב, אבל בכל זאת הצלחנו להרים ארוחת שישי חגיגית עם סבתא מורי, ברייני ויוני.

אמה לקחה דף ועט ועשתה כאילו היא כותבת לברייני ברכה ליום ההולדת ודיקלמה ברוב חשיבות את מה שהיא רושמת. זה הלך ככה: "לברייני יקרה שיש לה יום הולדת, שאין שום סיבה שאנחנו אוהבים אותה - "

אחר כך הן היו מלצריות ושאלו את כולנו מה אנחנו רוצים. סופי לקחה את המגשית שלה, ניגשה ליוני כמו מלצרית דיינר אמריקאית מהדרום, ואמרה: "חמוד, מה אתה רוצה לאכול?"

הערב הסתיים בהופעה בלתי נשכחת של הבנות שביצעו את הללויה שוב ושוב במשך חצי שעה, ולמדו מיוני וברייני סוגים שונים של השתחוויה.
ניצלתי את השוונג וצילמתי אותן בארוחת בוקר שבת כשהן עושות הדגמה קטנה.

טרומולדת אצל סבא ראובן

חגגנו יומולדת מוקדם לאמא ומאוחר לאבאמירי אצל סבא ודליה, כי אמיר היה בוגאס בשלו, ודליה תהיה בהודו בשלי. היה מוי כיף.

יוצאות לגן

אמה כבר יושבת בעגלה, ברחוב, וסופי עוד מסתובבת בבית, מחפשת את הבובה ימימה. לבסוף היא יוצאת לחדר המדרגות. בלי הבובה.
אני: "איפה ימימה?"
סופי: "היום אני אקרא לה לאה לופטין, טוב?"
אני: "אוקיי, אבל תביאי אותה."
סופי (הולכת, חוזרת שוב בלי הבובה): "אני לא יכולה לבוא. יש לי הופעה."
אמה: "אז נלך בלעדיך."

(מוקדם בבוקר על הספה, אני וסופי נמרחות ומשחקות בטלפון של אבא)

הללויה!

בזמן האחרון סופי תופסת קריזות של געגועים לסבא ראובן, ומבקשת שהוא יבוא. בדרך כלל אנחנו פותרים את זה בשיחת טלפון. לפעמים הוא לא עומד בזה, ופשוט מגיע. אתמול הוא התקשר ונתתי לו לדבר עם הבנות.
סופי: "אני ראיתי אותך עם לאה לופטין!"
אמה: "אני ראיתי אותך שר במחשב הללויה."
סופי: "כשהיית צעיר אז היית עם לאה לופטין."
אחר כך צפינו שוב ביוטיובים של סבא ראובן מתקופת חלב ודבש. לסופי היה לא מעט מה לומר: "הנה סבא כשהיה צעיר! הוא פה, סבא. יש לו מיקרופון ולמיקרופון יש חוט ממש ארוך. הנה יהודה עומד. זה שמוליק. כמו שמוליקיפוד! גלי עטרי שרה ורוקדת. היא כמו חית במה! "

אמה ממשיכה לספר סיפורים. בזמן האחרון היא נוטה לשבת עם ספרים דביליים מגיל שנה ("זה סיפור על חיות פרא משוכללות!"), או כאלה שהיא לא מכירה, ולהמציא בעצמה עלילות. (מדי פעם היא גם יושבת עם הספרים המוכרים ומריצה את הטקסטים במדויק, כאילו שהיא יודעת לקרוא.) אתמול היא המציאה סיפור על אדון אגודל.
"אדון אגודל שמע דפיקה בדלת. דפיק דפוק. פתאום הוא פגש גברת שמנמונת וחמודה. אבל הבית שלה היה מלוכלך! אני אצטרך לנקות! היא אמרה בקולה. הו! התפלא אדון אגודל בקול חרישי וקטן. חבל. פתאום ראה אדון אגודל מרחוק את גברת זרת..."

שוברת לבבות

היום כשהגעתי לגן אמא של נטע, ילדון בלונדיני קטן, אמרה לי שנטע אמר שלפני שהוא הולך הוא חייב להגיד שלום לסופי. לא עברה דקה ואמא של יונתן, גם הוא בלונדיני קטן, סיפרה שאתמול יונתן התעקש שהוא רוצה ללכת לבית של סופי.
סבתא מורי הביאה לנסיכה היום בגדי ריקוד של H&M, והיא הסתובבה וריקדה פה בבגד ריקוד ורוד וטוטו עם גרביונים בצבע תכלת. ניסיתי לשים לה סוודר, כי חורף, ורצועות ספגטי זה לא בדיוק לבוש חורפי הולם, אבל היא הורידה אותו שוב ושוב. התווכחנו קצת, והיא כל הזמן אמרה לי: "זה מיותר."

אגם הברבורים

סעודה אצל המלכה

הבנות מטורפות על הספר החדש והיפהפה של רותו מודן, סעודה אצל המלכה. היום באמבטיה אמה ישבה רגל על רגל ואמרה: את תהיי המלצר, ואני אהיה נינה, טוב?
אני: טוב.
אמה: אז תגידי "פסטה וקטשופ לעלמה!"
אני: "פסטה וקטשופ לעלמה!"
אמה: תודה! אבל אני לא יודעת באיזה מזלג לאכול את זה! מה לעשות?
אני: תאכלי איך שאת רגילה.
אמה: אני אוכל עם הידיים, טוב? את מרשה לי? תגידי טוב.
אני: טוב.
אמה: תודה!

וכשהוצאתי את סופי מהמים, עטפתי אותה במגבת והעפתי אותה באויר כמו כופתאה מהבילה, אמה אמרה: תשמרי עליה טוב-טוב!

אמה נחמן ביאליק

המשוררת קוראת לעצמה מספר שהיא לא כל כך מכירה, ממציאה סיפורים על פי התמונות: "בחלון נראה ירח זוהר ונורא מיוחד. איך אני אשן איתו בלילה? אמרה יקירתי המתוקה, וזלגו לה דמעות בעיניים."
היא המציאה עוד כמה סיפורים, וכשהתמונה לא מצאה חן בעיניה, אמרה: "זה סיפור מקולקל. זה סיפור מקולקל ממש."
ניגבתי לה את האף כמה פעמים, והנחתי את הטישיואים המשומשים לידינו, אחד ליד השני. "עכשיו תזרקי לפח," היא צוותה. אמרתי לה שעוד מעט, והיא הביטה במצעד הטישיו, ואמרה: "שורה של נזלות!"

ברייני בת 60

עשו לה מסיבה, ובה היה סרט וידיאו יפהפה ומרגש, וגם הבנות הופיעו בו לרגע, בחתיכה קטנה מהסרטון הזה:

ההצגה חייבת להמשך

סופי, באמבטיה: "אני חיית במה!!!"
אני: "מה?! מה זה חיית במה, סופי?"
סופי: "ששרים ורוקדים."

התפוזיםזיםזים

שישי בצהריים. חזרנו מהגן לפלאפל המסורתי והדס הצטרפה אלינו. אמיר סחט תפוזים למיץ. אמה מאוד התרשמה, ואמרה לו: "אבא, אתה מאוד מקצועי." אחר כך היא הגדילה ונתנה לו תואר של ממש: "אתה סחטן מיץ תפוזים!" סופי התלהבה, ותרמה לשיחה מעולמה שלה: "אתה שחקן מיץ תפוזים!!!"
אחר כך הן פצחו בשירה אדירה של שיר התפוזים שהן למדו בגן לפני שבועיים, כשלימדו על פירות הדר.
"התפוזים-זים-זים
על העצים-צים-צים
מתנדנדים-דים-דים
ושואלים-לים-לים
מתי יבואו כבר
לקטוף אותנו פה
כבר משעמם-מם-מם
להתנדנד-נד-נד"

ט"ו בשבט

חגגנו ט"ו בשבט בגן. הבנות שתלו רקפות ותבלינים ואכלו פירות יבשים. אפילו אמיר הגיע, אחרי שאמה ביקשה ממנו כמה פעמים בבוקר. היא אמרה לו, בזמן שעזר לה לשתול: "אני אוהבת אותך שבאת לחגוג איתנו", וגם "אתה ילד טוב ואתה שותל מאוד יפה." כשכמעט הלכנו סופי החליטה שהיא בכל זאת מעוניינת לאכול משהו משולחן הפירות היבשים ועוגות השמרים שכל הילדים היו דבוקים אליו, ולקחה חתיכת עוגת תפוחים. כשכבר היינו במדרגות החוצה אמה החליטה שהיא רוצה קצת מהעוגה של סופי, ואמרה, וחזרה, וביקשה, וסופי סירבה. אמה פנתה אליה, ואמרה: "אבל את החברה הכי טובה שלי."

ריכולים

חני סיפרה לי אתמול שהיא שמעה מחן, חברה שלה, שהיא נפגשה עם שירלי, אותה שירלי מפורסמת שמעבירה לבנות את החוג האהוב עליהן בגן בו שרים ורוקדים ומדמיינים דברים, וששירלי לא הפסיקה לדבר על אמה וסופי. היא אמרה שהן חכמות ורגישות באופן יוצא דופן שלא נתקלה בו, שסופי ניגשת אליה לברר מה היא עשתה אחרת הפעם בשיער, ואמה זוכרת לדקלם לה שיר שלימדה אותם שבוע קודם מההתחלה עד הסוף. היא אמרה שכשהיא שאלה את כל ילדי הגן אם הם זוכרים מה זה עלעל, מילה שלימדה אותם בשבוע הקודם, רק אמה וסופי מיד ענו: זה עלה. 

יום חזק לאמה

היום, כשאמיר היה כבר קרוב לבית הוא התקשר וביקש שנצא לראות את הירח כי הוא מלא ומושלם וענק ומדהים. בזמן שהוא עשה רונדלים בשכונה לחפש חניה, אני והבנות שוטטנו וחיפשנו את הירח, אבל לא מצאנו אותו. אמה אמרה פתאום שהיא צריכה קקי ורוצה סיר. מאחר שזה מעולם לא קרה, הצעתי לה פשוט לעשות ברחוב. הורדתי לה את המכנסיים, עזרתי לה לשבת באויר והיא עשתה שתי חתיכות קקי קטנטנות. צהלנו והרענו. את הירח לא מצאנו, ובכל זאת היה שווה.

באמבטיה היא אמרה דברים לא ברורים.
אני: אמה, אני לא מבינה מה את אומרת.
אמה: אני לא אומרת, אני לוחשת לסופי סוד.
אני: אה.
אמה: ("לוחשת")את חייבת לראות את זה.
סופי: את לא גילית לי. עכשיו את גולה לי.
אמה: אני לא גיליתי. אני כועסת ומייללת.
(אני: ?!)

אחר כך היא סיפרה סיפורים מספר הפלסטיק הקטן עם החיות.
בלב שנים רבות היתה מכשפה רעה ופחד. והיתה ילדה. והמכשפה נתנה לה מכה. פום! והילדה הלכה לאמא שלה, ואמרה: אמא, קרה לי משהו נורא משונה. אוי ואבוי, אמרה אמא שלה. זה באמת יכול לקרות. גם לסבתא שלך. ואת תחבקי אותה. טוב. והיא נישקה אותה. את סבתא שלה, ואת אמא שלה. המכשפה לא נתנה לכולם נשיקות כי היא היתה נורא מפחידה. היא רק נתנה להם מכות כל הזמן וזה היה להם נורא לא נעים. את מבינה אותי מה שאני אומרת לך?

ואז מיד עוד סיפור:

בלב שנים רבות היתה מכשפה וילדה והן שיחקו ושיחקו וכשהחשיך הן חזרו הביתה והילדה חיכתה בגינה כי בא הגנן היא חשבה. והוא אמר אני מפחיד והוא הסתלק והוא לא ידע שהיא חשבה שהוא יטרוף אותה. והוא לא טרף אותה. הוא היה ממש חמוד. היא רק חשבה שהוא מפחיד. הוא אמר, אבל בכאילו.

אליעזר בן יהודה

סופי עסוקה בהחייאת השפה העברית.
 אצל אופירה, ליד שולחן האוכל, סופי קיבלה כוס פלסטיק שיש לה קש בילט אין בתוך הפלסטיק. היא בחנה היטב את ההמצאה המעניינת, ופסקה: "אתם רואים את זה? לחור הזה קוראים שיתה. כי שותים ממנו."
אמה: "אני לא ידעתי את המילה הזאת."
סופי: "אבל אמה, זאת שיתה חדשה!"

אחר כך היא לקחה פסטות בצורת צינור ומרטה להן את הצורה, פוררה אותן טוב טוב ולא השאירה אף אחת שלמה.
אני: "מה את עושה?!"
סופי: "אני קווצת את הפסטה! את רואה? זה קווץ." (kavootz)
אני: "איך קווצים, סופי?"
סופי: "בחום ואהבה."

ואמה, כשפתחתי את הברז, והמים היו קרים מדי לטעמה, אמרה לי שיש חורף בברז.

לאמיר, המרדים הרשמי של הבית, יש רוטינת הרדמה מדהימה. הוא שר לבנות שיר בעל פזמון קבוע ובית שהוא פריסטייל המשלב בתוכו את כל מה שהן עשו באותו יום, וכשהוא מסיים הוא אומר לילה טוב, ויוצא מהחדר. וזהו. מדהים. כשאני משכיבה הן עושות לי קונצים, מנסות לצאת מהמיטות ופורצות בבכי תמרורים אם אני מעיזה לצאת לרגע. זה בד"כ לוקח שעה במינימום. הערב אבא במיומנה ושאלתי את אמה איך אבא מרדים אותה. המבט שלה הזדגג רגע בערגה, ואז היא אמרה: "אני אוהבת לחיות איתו."
אני: "כן?"
אמה: "באושר ועושר עד עצם היום הזה."

אורגני

סופי: "אתה עשית את הסלט הזה?"
אמיר: "כן."
סופי: "הוא טבעי, נכון?"

וגם:

סופי: "לכי תבכי במטבח."
אני: "למה?!"
סופי: "כי בעטו בכדורגל וזה פגע לך בראש ועכשיו את בוכה. תבכי."
אני: "מי קיבל כדורגל בראש?"
סופי: "תמר. תבכי, נו."
אני: "ומי בעט בכדור?"
סופי: (בחיוך זדוני) "יהלי. לכי תבכי במטבח."

השכבה

אמיר ניסה להשכיב את הבנות למנוחת הצהריים הקדושה והמהוללת של יום שישי. אמה הסוררת (בת דודתה התל אביבית של דורה החוקרת?) רצתה שהם יחליפו תפקידים: "אתה תשכב פה על הכרית ואני אכסה אותך ואז אתה תירדם מרוב מחשבה."

שיעור באנטומיה ארנבית עם ד"ר סופי שור

"את ראית שנדבק לו לטוסיק כדור קטן? למה??? בגלל שלארנבים וארנבות יש פונפון לבן שעשוי מזנב."

הדיסה המתוקה

אמה קראה לעצמה יפה ובשקט על המיטה של סופי מהספר "הדיסה המתוקה", על סיר הקסמים שמבשל דיסה עד שאומרים לו להפסיק. נכנסתי לחדר ושמעתי אותה אומרת: "וזה היה סיר משוכלל ומקצועי."

אם יש לימונים, נעשה לימונדה

אמה מושכת בכל הכח את הגרביים שלה עד שהם מגיעים כמעט עד הברך.
אני: מה את עושה?!
אמה: אני מפשילה את הגרביים, שיהיו גרביונים.

אחר כך היא לקחה ספר למבוגרים, שהיא לא מכירה, ואמרה: "ספר המכוניות מאת שפאן ילדי. שפאן ילדי היה ילד קטן ואז הוא גדל וגדל והיה איש." היה המשך לקורותיו של שפאן, המחבר הידוע, אבל לצערי פספסתי.

פפראצי

סוסו והבנות.

הרמוניה

הבוקר, במהלך התארגנות קדחתנית ומאוחרת לגן, בזמן שצחצחתי שיניים, שמעתי צעקות מכיוון חדר השינה של הבנות. הגעתי אליהן עם המברשת בפה, ומצאתי אותן יושבות על המיטה של אמה ומושכות בשני צדדיו של ספר שסופי אוהבת, שנקרא "טיפ טיפה של חורף." (היא קוראת מתוכו בדרמטיות מדהימה: "החורף היה קשה מאוד באותה שנה.") הן משכו בו בכח, בעוד סופי בוכה: "לאאאאא!!! לאאאא!!!" ואמה צועקת: "אבל רק החלפנו!!!"
נתתי להן את הספר "סיפורי דוביאל", אותו אנחנו קוראות לפני השינה, ספר סיפורים מקסים, שבכל פרק מספר על קורותיו של דובון המגוייס לגן ילדים, ויוצא שבת, בכל שבוע לביתו של ילד אחר. הראיתי להן את הציורים בפרקים שקראנו אתמול, פרקים חדשים שהן עוד לא מכירות, ורק שמעו, בלי לראות. זה עבד. "טיפ טיפה של חורף" ננטש בצד. כשיצאתי בחזרה למקלחת, שמעתי אותן מדברות.
סופי: "בואי נקרא ביחד על דוביאל."
אמה: "כי אנחנו חברות, ואת לא רבה איתי, נכון?"
סופי: "נכון."

bummer

סופי באמבטיה, מנסה להפריד בין צעצועים ולא מצליחה: "הפיל והכדור נדבקו. איזה באסה."

יונתן

התעוררנו אצל רינתי אחרי לילה מאתגר לבוקר שכולו חיוכים והצגות. דיברנו על ילדים שמרביצים, ויונתן מהגן עלה בשיחה.
רינתי: יונתן הוא גדול?
סופי: עדיין לא.
אני: הוא קטן מהן. הוא גם לא ממש מדבר עדיין.
סופי: הוא כן מדבר. הוא מדבר בשפה של יונתן.

געגועי לאבאמירי

הבוקר אמה הודיעה לי שהיא אמא, סופי אבא, ואני הילדה שלהם. סופי שרה שירים של אבא ("כי אותה אני ממש ממש אוהב..") ואז הן לקחו אותי לצחצח שיניים, והראו לי איך עושים את זה. היה מצחיקי.
עכשיו אנחנו בקיבוץ. לני ורינתי באו לאסוף אותנו בצהריים, והגענו שעה וסערה אח"כ. שיחקנו, אכלנו, ונסענו לטיול בקלאב קאר. הבנות היו באופוריה. עכשיו הן נרדמו.

ושכחתי לרשום - כשלוקה נבחה אתמול בערב, אמה פנתה אליה ואמרה לה בתקיפות שאינה משתמעת לשתי פנים: "שקט, נודניקית!"

מזלטוב אבאמירי!!!

אבא קטן

לאבא אמירי יש מחר יום הולדת בעודו בלאס וגאס. צעדנו הביתה ועברנו ליד חנות הצעצועים. סופי מיד הודיעה שצריך לעצור ולקנות לאבא מתנה. אמרתי לה שזה סתם שטויות, כי זאת חנות לילדים, ולא למבוגרים, ואמה התערבה לטובת אחותה, ואמרה: "אבל אבא הוא ילד מבוגר!"
בהמשך אותה דרך אמה עצרה "לנוח" על מדרגה, וסופי המשיכה לרוץ הלאה. אמה קראה: סוווופי! בואי לנוח איתי!!! וסופי הגיבה לקריאה וחזרה בריצה, התיישבה, נדבקה לאחותה וקראה: "התחברנו!"
"התחברנו!" אמה אמרה כמו הד קטן, והן התפוצצו מצחוק. 

מסיבת אף

אמה: "יש לי נזלת, את רואה? היא יושבת פה. היא יושבת על כיסאות בתוך האף שלי."
אני: "מה את אומרת. מה עוד היא עושה שם?"
אמה: "היא משחקת עם ניני. ניני פצפונת. היא הגיעה לשם בכדור פורח וגם בבלון פורח ואז היא נכנסה פנימה."

אמיר נסע הערב ללאס וגאס לשבוע. הבנות ביקשו מתנות מאוד ספציפיות, סופי אמרה שהיא רוצה "בובת ברבי זומבה כתומה קטנטנה בייבי." שיהיה לו בהצלחה.

יוני

חל מהפך ביחסים עם יוני הערב, כשהוא הופיע פה עם עוגת שוקולד מרולדין. הבנות לא עזבו אותו ורבו על תשומת לבו. הוא ביקש שיכינו לו עוגה בתנור שלהן, ושאל איזו עוגה בדיוק הן מכינות. אמה אמרה שיש בעוגה קצפת. ומה עוד? אולי דורה? יוני הציע. אמה אמרה שלא שמים את דורה בעוגה כי היא תתלכלך. יוני אמר שאולי לא כדאי לשים אותה בתנור גם כי היא עלולה להישרף. אמה אישרה, וסיכמה: "לשים ילדות בתנור זה לא טוב."
סטטוס פייסבוק מושחז, או אולי בדיחת שואה, בכל מקרה, מדובר בשורת מחץ.

שנה חדשה

ברוכה הבאה, 2011, תרגישי בבית. מקווים שהבאת מתנות, כי בלי מתנות סופי ואמה לא מכניסות אף אחד הביתה. הן פשוט לא מבינות מה הטעם.
אתמול, כשאמרתי שהולכים לאופירה לחגוג שנה חדשה, שאלתי מה הן רוצות שיהיה בשנה הבאה, וסופי אמרה:" עוגה."
הבוקר הלכנו עם אבא אמירי להצגה על שמוליקיפוד בגן מאיר, ואז שיחקנו על הסלעים ובמתקנים. היה כיף. הוכחות (מהסלעים) פה: http://picasaweb.google.com/netaliegv/128CDPFQ