יום חזק לאמה

היום, כשאמיר היה כבר קרוב לבית הוא התקשר וביקש שנצא לראות את הירח כי הוא מלא ומושלם וענק ומדהים. בזמן שהוא עשה רונדלים בשכונה לחפש חניה, אני והבנות שוטטנו וחיפשנו את הירח, אבל לא מצאנו אותו. אמה אמרה פתאום שהיא צריכה קקי ורוצה סיר. מאחר שזה מעולם לא קרה, הצעתי לה פשוט לעשות ברחוב. הורדתי לה את המכנסיים, עזרתי לה לשבת באויר והיא עשתה שתי חתיכות קקי קטנטנות. צהלנו והרענו. את הירח לא מצאנו, ובכל זאת היה שווה.

באמבטיה היא אמרה דברים לא ברורים.
אני: אמה, אני לא מבינה מה את אומרת.
אמה: אני לא אומרת, אני לוחשת לסופי סוד.
אני: אה.
אמה: ("לוחשת")את חייבת לראות את זה.
סופי: את לא גילית לי. עכשיו את גולה לי.
אמה: אני לא גיליתי. אני כועסת ומייללת.
(אני: ?!)

אחר כך היא סיפרה סיפורים מספר הפלסטיק הקטן עם החיות.
בלב שנים רבות היתה מכשפה רעה ופחד. והיתה ילדה. והמכשפה נתנה לה מכה. פום! והילדה הלכה לאמא שלה, ואמרה: אמא, קרה לי משהו נורא משונה. אוי ואבוי, אמרה אמא שלה. זה באמת יכול לקרות. גם לסבתא שלך. ואת תחבקי אותה. טוב. והיא נישקה אותה. את סבתא שלה, ואת אמא שלה. המכשפה לא נתנה לכולם נשיקות כי היא היתה נורא מפחידה. היא רק נתנה להם מכות כל הזמן וזה היה להם נורא לא נעים. את מבינה אותי מה שאני אומרת לך?

ואז מיד עוד סיפור:

בלב שנים רבות היתה מכשפה וילדה והן שיחקו ושיחקו וכשהחשיך הן חזרו הביתה והילדה חיכתה בגינה כי בא הגנן היא חשבה. והוא אמר אני מפחיד והוא הסתלק והוא לא ידע שהיא חשבה שהוא יטרוף אותה. והוא לא טרף אותה. הוא היה ממש חמוד. היא רק חשבה שהוא מפחיד. הוא אמר, אבל בכאילו.