הללויה!

בזמן האחרון סופי תופסת קריזות של געגועים לסבא ראובן, ומבקשת שהוא יבוא. בדרך כלל אנחנו פותרים את זה בשיחת טלפון. לפעמים הוא לא עומד בזה, ופשוט מגיע. אתמול הוא התקשר ונתתי לו לדבר עם הבנות.
סופי: "אני ראיתי אותך עם לאה לופטין!"
אמה: "אני ראיתי אותך שר במחשב הללויה."
סופי: "כשהיית צעיר אז היית עם לאה לופטין."
אחר כך צפינו שוב ביוטיובים של סבא ראובן מתקופת חלב ודבש. לסופי היה לא מעט מה לומר: "הנה סבא כשהיה צעיר! הוא פה, סבא. יש לו מיקרופון ולמיקרופון יש חוט ממש ארוך. הנה יהודה עומד. זה שמוליק. כמו שמוליקיפוד! גלי עטרי שרה ורוקדת. היא כמו חית במה! "

אמה ממשיכה לספר סיפורים. בזמן האחרון היא נוטה לשבת עם ספרים דביליים מגיל שנה ("זה סיפור על חיות פרא משוכללות!"), או כאלה שהיא לא מכירה, ולהמציא בעצמה עלילות. (מדי פעם היא גם יושבת עם הספרים המוכרים ומריצה את הטקסטים במדויק, כאילו שהיא יודעת לקרוא.) אתמול היא המציאה סיפור על אדון אגודל.
"אדון אגודל שמע דפיקה בדלת. דפיק דפוק. פתאום הוא פגש גברת שמנמונת וחמודה. אבל הבית שלה היה מלוכלך! אני אצטרך לנקות! היא אמרה בקולה. הו! התפלא אדון אגודל בקול חרישי וקטן. חבל. פתאום ראה אדון אגודל מרחוק את גברת זרת..."