אמה נחמן ביאליק

המשוררת קוראת לעצמה מספר שהיא לא כל כך מכירה, ממציאה סיפורים על פי התמונות: "בחלון נראה ירח זוהר ונורא מיוחד. איך אני אשן איתו בלילה? אמרה יקירתי המתוקה, וזלגו לה דמעות בעיניים."
היא המציאה עוד כמה סיפורים, וכשהתמונה לא מצאה חן בעיניה, אמרה: "זה סיפור מקולקל. זה סיפור מקולקל ממש."
ניגבתי לה את האף כמה פעמים, והנחתי את הטישיואים המשומשים לידינו, אחד ליד השני. "עכשיו תזרקי לפח," היא צוותה. אמרתי לה שעוד מעט, והיא הביטה במצעד הטישיו, ואמרה: "שורה של נזלות!"