ים

אני וסבתא מורי הצעדנו את הבנות לים אחרי הגן, במורד רחוב גאולה. ישבנו על הטיילת, עם הרגליים מעל החול, וסבתא מורי חיפשה בתיק את שתי סוכריות הגומי-על מקל (בן כלאים משונה בצורת לב) שהיא קנתה, ומצאה רק אחת. אחרי כמה 'אוי ואבוי', וכמה 'לא נורא', סופי, חסרת סבלנות, הכריזה: "בואי נתחלק. אני קודם." אחרי דקה של התחלקות למופת, סבתא מורי מצאה את הסוכריה השניה, ואמה אמרה: "סבתא בלבלה את המח."

חזרנו הביתה, ישר לאמבטיה, בנסיון לשלוט בחול לפני שהוא שולט בנו. סופי, פיוטית מאי פעם, הודיעה: "הים בתוכי!"
אחר כך היא המשיכה להיות חמודה, ואמרה לאמיר: "אבא, אני חולה עליך!"
אמיר: "תודה!!! מי לימד אותך להגיד את זה?"
סופי: "סבא ראובן."
אמיר: "וואו. כל הכבוד."
סופי: "אבא בולבול. אבא קקי. אבא פיפי. אבא בילבולולו."

בהמשך היא שיחקה עם שבעת הגמדים של שלגיה (שקיבלנו בזמנו מדליה),
הם מאוד קרובים אליה לאחרונה. נראה לי שזה בהשפעת התחפושת של שלגיה. בבוקר היא הופיעה שוב ושוב באמבטיה וביקשה שאביא לה חיתול. אחרי שנתתי לה ארבעה חיתולים הלכתי לראות מה, בעצם, היא עושה איתם, והיא הראתה לי שהיא מחתלת את כל הגמדים.
בקיצור, אחרי ארוחת הערב היא דיברה איתם והסבירה להם המון דברים. כל פעם היא לקחה אחד אחר והציגה אותו בפני החבר'ה. "יש לי חבר חמוד. קוראים לו שטיא בלבולי. בוקר טוב חמוד!" ואז היא לקחה את שטיא, נישקה איתו את כל שאר הגמדים, ועברה לבא בתור. "יש לי חבר חמוד. קוראים לו דוק בלבולי." וכו' וכו'.