מכות מצריים נוחתות עלינו לאחרונה כאילו שלא היינו יהודים, והחג המתקרב לא היה פורים. סופי התגרדה אתמול כמו מטורפת, וחיטוט עצבני בשיער שלה הוליד לבסוף כינה קטנטנה. פצפונת. כמעט שקופה. ובכל זאת. אמיר מיד רץ לסופרפארם לקנות את התכשיר הכי עדכני ואת מכשיר האינקוויזיציה הידוע גם בשם מסרק צפוף - סיוטו של כל ילד מתולתל. ראינו ביוטיוב את הסרט המונפש על הכינה נחמה עד שאמיר חזר, ואז ניגשנו לעבודה. השפרצנו, עיסינו, חיכינו ושלינו. לבסוף, בקערה השקופה צפו בנחת 3 או 4 כינים בגודל סביר, ועוד כמה ממש מיניאטוריות שלא בטוח שהיו כינים בכלל. אחר כך הראש נחפף, כל המצעים הוחלפו, ואני התחלתי גם להתגרד כמו מטורפת. עשיתי גם לעצמי טיפול, וגם על אמה העברתי מסרק, ואז כולנו הלכנו לישון. אני לא מפסיקה להתגרד. בבוקר סופי סיכמה ואמרה: "אין יותר נחמות." אמן ואמן.
oh dear...
השבמחקאבל איזה תמונה יפה חדשה, שתי נסיכות מהאגדות!