עדכון

אמה התעקשה להישאר עם הגבס, איתו היא רצה כמו מטורפת, רקדה, שיחקה ואפילו נכנסה לארגז החול בגן, אבל לא הסכימה לדרוך על הרגל החשופה. עשינו את המעבר בהדרגה, בהבזק גאוניות של אמיר, שחבש לה את הרגל הבוקר בתחבושת, שם גרב, ומעל זה נעל קרוקס גדולה. אחרי כמה דקות של סרבנות היא הסכימה לדרוך, והלכה ככה לגן. אחר הצהריים הלכנו שוב עם סבתא מורי לבית אריאלה, והורדתי לה לפני שיצאנו את התחבושת. היא הולכת קצת עקום, אבל הולכת, ובלי להתלונן.
היתה הצגה נוראית. יותר כמו הפעלה. זוועה. היינו בספריה, ואז אמיר אסף אותנו. בדרך הבנות כבר גוועו ברעב, ואמרו שהן רעבות. אמיר שאל, בצחוק, אם הן רוצות סביח, והן ענו שלא. אז מה אתן רוצות לאכול, שאלנו.
אמה: "אני רוצה פלאפל. עם פיתה ועגבניה ומלפפון וגם צ'יפס. יש לכם?"
אמיר: "כן. אפשר לקנות. את רוצה גם טחינה?"
אמה: "כן. גם טחינה וגם קטשופ וגם פלאפל וגם צ'יפס וגם עגבניה וגם מלפפון. המון דברים!"

ואם אנחנו בנושא, לפני כמה ימים כשאמיר הביא את הבנות בבוקר לגן, סופי שאלה אותו, מול כל ההורים האחרים: "אבא, אתה רעב? אתה רוצה סביח?" הוא סיפר שההורים האחרים נקרעו מצחוק, בעוד שהוא החליף צבעים מרוב מבוכה מההצעה הקולינרית הפומבית בשמונה בבוקר.