גיחי למיניהם

הבנות היו הבוקר עם סבתא מורי באירועי פורים בבית תמי, שם הן ראו מישהי עם קביים, ליצן ועוד כמה דברים, ואכלו צמר גפן מתוק. כשהן חזרו, אמה סיפרה שהסוכריה היתה טעימה מאוד אבל דביקה. אמיר הסביר שזה דביק כי זה עשוי מסוכר, וסוכר הוא דביק. אמה אמרה שלא. זה עשוי מענן. סופי אמרה לה שלא תבלבל את המח.

*** אמה וסופי הקשיבו עכשיו למה שכתבתי על מעללי הבוקר שלהן, ולא היו מרוצות. ***


אמה: "את לא סיימת! ואז אני נפלתי על הרצפה של בית תמי והיה ליצן עם קביים שאמר אני אוהב אותכם, אני אוהב אותכם. תכתבי שהוא אמר אני אוהב אותכם. ואז באה מישהי עם קביים שהיתה גבוהה מאוד."
סופי: "תכתבי שהיא הפכה לעץ פורח."
אמה: "היא אמרה לנו משהו."
סופי: "היא אמרה לנו שלא נפחד מההצגה שלה, שהיא קופצת והולכת על קביים."
אני: "היא אמרה שלא תפחדו?"
סופי:"ממש."
אמה: "ואז עצרנו בחנות צעצועים וחזרנו הביתה."
אני: "זאת היתה חנות ספרים."
אמה: "היו שם צעצועים וספרים. הלכתי וקראתי ספרים, על סינדרלי."
סופי: "אני קראתי סיפור על ילד שיש לו שיער צהוב והוא רואה במראה איך הוא יפה והוא הולך להסתפר והילד הזה מזמן לא היה בבית הזה הגדול שלנו."
אני: "ואז מה קרה?"
סופי: "זה סתם ספר הילד הזה, נו כבר."


באמבטיה הן סירקו אחת את השניה בעזרת מברשות שיניים, ואז סירקו גם את כל הצעצועים, כשלבסוף הן פנו לעבר האריחים המצויירים, מהן למדו לפני כמעט שנתיים לומר את המילים 'פרה' ו'כבשה'.
אמה: "אני מסרקת את הפרה."
סופי: "זאת לא פרה. זה שור. יש לו קרניים. את בולבולולו."
וואללה.

בהמשך אמה שפכה על הפנים שלה מים עם כלי פלסטיק שוב ושוב, ואז שפכה גם על שתי האוזניים, ואמרה: "זה מחריש אוזניים!"

לקינוח, סופי, שלמדה היום שלסבא ראובן קוראים ראובן גבירץ, נפרדה ממנו בברכת: "ביי סבא גבירץ!"