אמבטיית קצף

שוב נותרנו לבדנו. אבאמירי הלך לעבוד, ועשינו, אני והבנות, אמבטיית קצף משותפת, בהשראת סנדי, הכלב של אנני. יצאתי ראשונה מהמים ולבשתי שמלה פרחונית שמאוד מצאה חן בעיני סופי, שמיד הודיעה לי: "תרקדי ואני אשיר לך שיר!" היא פצחה בזמר מעניין שהמציאה באותו רגע, אבל שרה אותו בנחישות של שיר עם עתיק יומין. זה הלך ככה: "יפה ומקושטת! יפה ומקושטת!" מיד אמה הצטרפה אליה, ואני התנועעתי כמו אהבלה. אמרתי לסופי שאם היא תצא אני מבטיחה להלביש אותה בשמלה ולשיר לה את השיר. היא הסכימה, התלבשה וריקדה לצלילי הלהיט "יפה ומקושטת." כנראה שבשלב מסויים הפסקתי לשיר, ואמה נשארה מזמרת לבדה. סופי המשיכה לרקוד. אמה לקחה פאוזה, ואז חיוך ממזרי עלה על פניה, והיא שרה: "יפה ומטופשת! יפה ומטופשת!" שלושתינו התחלנו לצחוק.

החתונה המלכותית

 כשנכנסנו לבניין מהגן, סופי הביטה במעלה המדרגות, ואמרה: "שירי וללי גרות שם למעלה! גדול!!!"

פרינס ויליאם וקייט מידלטון נישאו היום. הדלקנו טלביזיה. המכוניות הביאו את האורחים לארמון, ותכלס היה די משמים.
סופי בפרשנות: "הם מתחתנים, הנסיך והנסיכה? בשביל זה הם עושים את החתונה הזאת בלונדון?"
אני: "כן."
אמה: "זה בכלל לא מעניין!"
סופי: "אין מה לעשות, אמה. מחכים."

אחה"צ פצחנו בסט צילומים חגיגי לציון המאורע. סופי, שדילגה על שנת הצהריים, לא היתה במצב רוח מלכותי במיוחד.

גיבורות

השכבתי את הבנות. הזכרתי להן שאחרי שני הסיפורים אני יוצאת והן הולכות לישון לבד. הן בחרו את עליסה בארץ הפלאות, גרסת הפופ-אפ, ואז את סעודה אצל המלכה.
אני: "כתבה את זה אישה בשם רותו מודן."
אמה: "מעדן זה נורא טעים!"
אני: "לא מעדן, מודן."
אמה: "אה."

כשיצאתי לאמה התחשק שאני אשאר עוד, אבל שכנעתי אותה שהיא תקרא סיפור לסופי והן ילכו לישון כמו גדולות. וידאתי שזה מקובל על סופי, ויצאתי.
וכך היה. אמה סיפרה, וסופי השתוללה מצחוק. אחרי כמה דקות, שמעתי את סופי מתחילה לבכות ולקרוא לי. רגע לפני שהסתערתי על החדר, שמעתי את הדיאלוג הבא:
סופי: "אני רוצה את אמא!"
אמה: "אבל אנחנו נרדמות לבד! אנחנו גיבורות!"

לתדהמתי הבכי נרגע. אמה קראה סיפור נוסף (על חנה-בננה של אורה אייל, מהזיכרון,) ופיניטו לה קומדיה.
מי אמר שאין יתרונות בתאומים?

עירוניות

הבנות מעבירות את הימים הראשונים פוסט-גמילה בגן בלי פספוס אחד. מרשים. אחרי הגן עשינו אחה"צ תל-אביבי שכזה. שתינו קפה ושוקו ברולדין, ואז הלכנו, לבקשת אמה, לדיזנגוף סנטר. הבנות התרוצצו, השתמשו בשירותים וקיבלו במתנה שני ספרים חדשים. כשחזרנו הן כבר היו די עייפות, אכלו ועשו אמבטיה קצרה, שנגמרה בבכי ועצבים על בועות הסבון שנדבקות לידיים ואי אפשר להפטר מהן.
אמה (ביבבות): "לא נעים לי. אני רוצה לצאת."
אני: "אז בואי, תצאי אלי למגבת."
אמה: "אבל אני מלוכלכת!!!"
אני: "את לא מלוכלכת. זה סבון. אני אנגב לך אותו עם המגבת."
אמה: "לא!!! אבל את תלכלכי את הבגדים היפים שלך!!!"
ממש חנל'ה ושמלת השבת.

לא, את.

ככה התחיל הבוקר: אמה הגיעה אלינו למיטה בשש וחצי בבוקר, ובמשך חצי שעה נמנמתי כשהיא שרה לי באוזן: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם." בלופ. שוב ושוב ושוב.

אחר כך היא החליטה שהיא הולכת לגן בתחפושת שלגיה. סבבה. בכל זאת היא נאלצה לגרוב גרביים.
אני: "אמה, בואי הנה. אני אשים לך גרביים."
אמה: "אני מנגנת עכשיו. את יכולה להביא את הגרביים לפה."
תודה, באמת.

החופש תם

היה עמוס. מומנטיטו פעמיים עם קארין והדס, 3 ארוחות משפחתיות, גמילה אחת מחיתולים, חדשות קשות במשפחה, ואין ספור ביצועים של ארבעת האחים.
היום אצל סבא ודליה, בארוחה המשפחתית האחרונה לפסח, הבנות קיבלו כלבלבים קטנים עם חיתולים שאמורים לשנות צבע במים לוורוד או כחול, ונשארו לבנים ואנדרוגניים למדי. הן מאוד נהנו לשחק איתם גם ככה, ביחוד סופי, שהרכיבה אותם על האצבעות, ואמרה: "התחביב שלי זה לשים כלבים על האצבעות!"
בארוחה אצל סבתא מורי, אמה היתה זאת ששרה את השיר על האחים לכולם. היה מהמם. כל פעם שמישהו דיבר, מחא כף או הצטרף בשירה, סופי צעקה: "אל תדברו בזמן שאמה שרה! אסור להפריע! ששש!"

shut up

הסרט 'אנני' הוא הלהיט התורן של הבית. מנהלת בית היתומים כל הזמן צועקת על היתומות שישתקו, והבנות שואלות מה היא אומרת.
אני: "היא אומרת shut up. זה תשתקו באנגלית."
סופי: "שאדאפ היא אומרת להם!!! יום אחד כשיהיו לי ילדים קטנים גם אני אגיד להם שאדאפ!"
אני: "באמת?"
סופי: "כן. וגם לאמה אני אגיד שאדאפ!"

תחתונים

סבא ראובן חזר מלונדון והביא תחתונים יפים ופרחוניים לבנות. אמה נורא רצתה ללבוש אותם, ואני אמרתי שהיא רק לבשה עכשיו זוג תחתונים חדש ולא מחליפים כל שניה.
אמה: "אבל היום יום שבת! צריך ללבוש תחתונים חגיגיים!"

בל

קולות נאקה נשמעים מכיוון אמה שבסלון.
אני: "לעזור לך?"
אמה: "לא, אני מסתדרת. בל חולצת את נעליה הכסופות. ואז היא הולכת לחדרה שידליקו בו את האור."
אני: "להדליק לך את האור בחדר?"
אמה: "תודה."

יום שלישי לגמילה יצא לדרך

בינתיים היו כמה פספוסים וכמה הליכות יפות, עצמאיות ומסודרות אל הסיר.
שוב באנו לאופירה. ישבנו בחצר. מזג האויר היה הפכפך, ורוח התחילה לנשב. אמה וסופי חשופות הטוסיק נכנסו אל תוך הבית. אחרי חצי שעה יצאה השמש והאירה שוב את החצר. אמה שמה לב ויצאה בקריאה נרגשת, תוך כדי נפנופי ידיים: "אמא, משהו קרה לחוץ! השתנה בו הכל!!!"

רגע לפני שנסענו הביתה, כשכבר ישבנו במכונית, ואני סיימתי לארגן את כל התיקים והשקיות מתחת לרגליים, אמיר שאל אם אפשר לנסוע. אמה לא חשבה לרגע שאולי הוא פונה אלי, וענתה: "לא, אתה לא יכול לנסוע. אמא צריכה לתת לנו סוכריה. למה אתה מבלבל את המח?"

והנה ביצוע האמבטיה של הלהיט ארבעת האחים מאת נעמי שמר:

חסל סדר פסח

אחרי התכוננויות רבות, הגענו לערב הסדר, מהודרות וביום השני לגמילה מחיתולים. הסדר היה אצל אופירה, וחוץ מכולנו השתתפו בו גם סופי השכנה של אופירה, ששמרה קצת על הבנות לפני קארין, והבן שלה. היה נחמד. אמה ויהל שניהם חטפו רגליים קרות בעניין הקושיות. רק סופקה עמדה ושרה לפני כולם לבדה. אחר כך היא שרה גם את השיר על ארבעת האחים, כולל תנועות ידיים וגוף. אדירה.
קראנו גם את החלק שאחרי האוכל, ואז סופי סיפרה לכל יושבי השולחן: "בסדר שבגן, ישבתי ליד רומי, ורומי לא רצתה לעשות איתי לחיים, ואז רציתי לעשות לחיים עם אמה, אבל לא הצלחנו," היא הדגימה אל מעבר לשולחן, ואז צעקה: "אמה!!! אני רציתי לעשות איתך לחיים, אבל לא הגענו, נכון???" ואמה, שפרשה לסלון ושיחקה שם, צעקה בחזרה: "אבל אני לא יכולה לבוא, סופי. אני מבשלת עכשיו את ארוחת הבוקר."

בצהריים אמה החזיקה ברכת יומולדת ישנה שלי, ואמרה: "אני כותבת ברכה ליואב!" היא פתחה את הברכה, והקריאה ברשמיות: "יואבי החמוד, תלך הביתה שלך. אנחנו לא רוצים אותך."

וברוח הכנסת אורחים חגיגית זאת, הנה תיוני אמה וסופי שהכנתי עם הבנות לדודה אופירה. הבנות השתתפו בעיקר בכך שאמרו לי איזו תסרוקת לעשות לכל אחת מהן.

קיבוצבוץ

נסענו למענית לסופ"ש שלפני מפץ הפסח הגדול. היה מאוד כיף. ראינו טבע, אכלנו, שיחקנו. אמה שרה שירי פסח במיקרופון ורינתי ליוותה אותה בפסנתר. היא כל הזמן נשארה בקצב ובטון ועשתה את אמא שלה מאוד גאה. אפילו רינתי התפעלה מהמוזיקליות של הבנות, וזה שווה כרגע במיוחד, כל עוד היא עדיין בתפקיד מנהלת מגמת המוזיקה של ביה"ס מבואות עירון, כי בשנה הבאה היא עוזבת, ואז מה שוות לנו האבחנות שלה?
בלילה היה די נורא כי סופי לא הפסיקה לבכות איזה שעתיים וחצי. בסוף עברתי לישון איתה בסלון. בבוקר אמה קמה ופגשה אותי בסלון בעוד סופי השלימה שעות שינה. היא דיברה אוטוסטרדה. כשלני הגיעה היא סיפרה לה על המון דברים שקרו בחודשים האחרונים, על הכלב צ'מפי שהיה לו גבס, ועל הגרביונים שרינתי קנתה לבנות, ועוד ועוד, היא שעטה בלי לעצור לנשום בעוד אני ולני נקרענו מצחוק, ואז היא אמרה: "ואז לני באה לסלון עם השמיכה שלה ונפלה לידי על השטיח והשמיכה שלה היתה סגולה ונעימה מאוד. זה היה ממש מטורף."

כשסופי קמה היום משנת אחה"צ היא הלכה ללני ושאלה אותה אם יש לה לק ואיפור, ואם לני מוכנה לשים לה. היה שקט. הלכת אחרי עשר דקות בערך לחדר של לני, וסופי כבר היתה עם ציפורניים עם שכבת בסיס שחורה ומעליה שכבת לק עם אפקט של פיצוצים בורוד מסטיק, ואיפור של יצאנית צמרת. היא היתה מרוצה ביותר.

בתפקיד

אמיר: "מי רוצה לשתות מיץ תפוזים?"
אמה: "אני!!! צעקה דורותי מרחוק."

שמחה רבה

סופי: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ובצל."

אמיר איחר לחזור הביתה והשכבתי אותן. סיפרתי על סינדרלה והקוסם מארץ עוץ, נתתי נשיקות וחיבוקים ויצאתי. היה שקט. התפניתי לבישולים על קצות האצבעות. אחרי רבע שעה בערך, כשאני בטוחה שהן כבר ישנות ומרגישה כמו עקרת בית מרשימה אה-לה-מד-מן, אמיר נכנס והרעיש עם הדלת. הזדעזעתי כולי כשמייד שמעתי דיבורים וצחוקים. אמיר נעלם בכיוון הרעש, אבל פתאום שמתי לב שהצלילים מגיעים ממקום אחר, לא מחדר השינה. הלכתי אחריהם, ומצאתי את השלושה בחדר השינה שלנו, על המיטה. הבנות הסבירו לאמיר שלאמה היה רעיון ללכת למיטה של אבא ואמא, שאבא ואמא לא תמיד נמצאים בה, וסופי הסכימה, ויחד הן יצאו מהמיטות ועברו לחדר השינה, שם הן שיחקו יחד בשמחה עד שהפרענו להן.
ועל זה נאמר: וזוהי רק ההתחלה-לה-לה.

אלף בית

הלכנו שוב לכיכר ביאליק. פגשנו שם את תמרי מהגן, שחילקה סוכריות. אמה וסופי זכרו שגם להן יש סוכריות על מקל שקנינו בפיצוציה בדרך, וסירבו להצעה המפתה. אמה ותמרי ניהלו דיאלוג קצר בנושא.
אמה: אבל גם לנו יש סוכריות.
תמרי: כן?
אמה: כן.
תמרי: מאיפה קניתן אותן?
אמה: מהבית של הסוכריות והמיץ!

המשכנו לגן מאיר, (הכל ברגל), שם הן שיחקו קצת בגינת המשחקים העמוסה, ואז על הבמה הגדולה שבכניסה. הן התעכבו על האותיות הכסופות שכותבות "גן מאיר דיזנגוף". אמה מאוד התלהבה שיש שם את האות א', ונצמדה אליה. לצערי לא היתה את האות ס'.
סבא ראובן, שחיפש אותנו כמו משוגע וכמעט כבר קרא למשטרה כי בטפשותי שכחתי את הטלפון שלי בבית, מצא אותנו לבסוף בדרך הביתה, וחזר איתנו. ליד שולחן ארוחת הערב הוא צייר בשביל סופי את האות ס'.
סבא: "האות ס' נראית כמו סיר. את רואה?"
סופי הנהנה עמוקות, וחדה חידה ליושבי השולחן: "למה קוראים לי סופי? כי הפרצוף שלי נראה כמו סיר!"

שיר על מתכות יקרות/ אמה שור

עם מיקרופון מאולתר, בלחן בסגנון פלמנקו קורע לב:

"יש לי נעליים מכסף
אבל יש לי לב מזהב."

שיר מריחת הלק/ סופי שור

"להכין את הידיים
למרוח אחת ושתיים
ולנער - הכי מהר!"

עפות

שישי. מרתון ת"א התרחש היום, והאצנים עברו באלנבי-הס בדיוק כשאמיר והבנות היו בדרך לגן. במקום להמתין עשר דקות שכל הדבוקה המאסיבית תעבור, הוא עשה את המעשה האמיץ, וירד עם העגלה לכביש בין האצנים. רספקט.
כשחזרנו מהגן, ברגל, פגשנו את אבאמירי בטשרניחובסקי, מחוץ לפלאפל. חיכנו לו בעודו עושה שופינג קולינרי, מזגזג בין הסביח לפלאפל. הבנות ישבו משני צדדי על ספסל, ושתו מיץ משני קשים. "אנחנו כמו פרפר!" אמה אמרה. "את הגוף של הפרפר, ואנחנו הכנפיים שלך!"
זה מאוד ריגש אותי, וסופי אמרה: "הכנף הזאת צמאה." "גם הכנף הזאת צמאה!" אמה אמרה.
נתתי לכנפיים עוד מיץ וכשאמיר חזר התעופפנו משם הביתה.

אוטוטו

ראינו "הקוסם מארץ עוץ". טוטו שבסרט רוב הזמן לא יושב בסל, כמו זה של אמה וסופי, ואמה הביעה מחאתה על כך. "טוטו שלנו לא יודע ללכת כי הוא רק בובה."
אני: "נכון, אבל את יכולה לשחק עם לוקה במקום, והיא כן הולכת. אבל היא לא תשב בסל."
אמה: "נכון. היא לא נכנסת. אבל כשאני אהיה גדולה אז תהיה לי תחפושת דורותי גדולה וסל גדול ואז לוקה תהיה בגודל המתאים והיא תיכנס לתוך הסל!"
אני: "נכון!!!"
אמה: "כי אני אגדל והיא תקטן!"
...

אביב הגיע פסח בא

ראינו אתמול בבוקר את סינדרלה, לבקשתה של אמה. כל ערב אני מספרת להן את הסיפור, מתוך ספר הפופ-אפ שסבתא מורי קנתה להן, ובסרט יש לא מעט עלילה שבסיפור המקורי אין. בכל זאת היה צריך למתוח את הענין על גבי 100 דקות, ורוב החצי הראשון מוקדש לחיות הבית של סינדרלה: עכברים, כלב, חתול, תרנגולות וכו'. שתי הבנות, סימולטנית, התחילו להגיד: "החיות הרעות הן דווקא נחמדות, אמא!" ו"החיות המכוערות הן מאוד חמודות!" לא הבנתי למה הן מדברות ככה על חיות. ממש לא מתאים להן. ואז זה נחת עלי, ואמרתי להן: "זה לא החיות הרעות והמכוערות, זה האחיות הרעות!"

הבוקר שרנו בדרך לגן על משה בתיבה, וכשנכנסנו אמה מיד רצה אל דנה, ואמרה: "אני רוצה ללמוד על חג הפסח!" דנה שאלה אם כבר רשמתי אותן לטכניון. כשיצאתי דורית יצאה אחרי וסיפרה שאתמול, כשהלכתי, אמה בכתה שהיא רצתה עוד חיבוק מאמא, והיה לה קשה כמה דקות. בזמן שהיא בכתה, סופי באה לדוריתי מודאגת ומיוסרת, ואמרה שוב ושוב: "אבל דוריתי,  למה אמה בוכה? אמא כבר נתנה לה חיבוק. למה היא בוכה?!"

בחזרה לציוויליזציה

לכבוד יום הולדתו ה-12 של תום, יצאנו לפיקניק-מנגל בפארק קנדה שליד לטרון, בדרך לירושלים עם משפ' אופירה, ריטה, רוני ויהלי. הבנות מיד התיישבו על המחצלת, והיה חשוב לי שיראו קצת את היער. הלכנו לנו, קטפנו פרחים לא מוגנים וספרנו רקפות, החזקתי חרק ירוק אחד, והבנות הרימו איצטרובלים. אחרי כמה דקות, אחרי שהתרחקנו כמה מטרים ספורים בלבד מהקבוצה, סופי הודיעה שהיא רוצה לחזור. "בואו נחזור לבני האדם," היא אמרה, "כמו שאנחנו בני אדם," ועשתה את דרכה חזרה. כשהגענו (40 שניות מאוחר יותר), אמה אמרה, מפוכחת: "אני לא ידעתי שביער יש כל כך הרבה חרקים."

ווישפול ת'ינקינג

סופי: "לכלבה שלי, לא קוראים לה לוקה. קוראים לה פודינג."
אני: "פודינג?!"
סופי (מלטפת את פודינג על הראש): "כן, קוראים לה פודינג ואז היא מחלקת סוכריות לילדים."

תקוות גדולות

סופי פיתחה בלילה חום, והיתה קוועצ'ית לאללה. בכל זאת היא הלכה לגן, כי יום שישי הוא יום קצר, וגם כי בסך הכל היא היתה בסדר בבוקר, קצת עצבנית, אבל בסדר. באותו שלב עוד חשבתי שיש לה דלקת אוזניים, בעיקר אחרי שכששרתי, בזמן שארגנתי אותן לצאת, את 'סינגל ליידיז' של ביונסה, היא אמרה לי: "אני לא רוצה שתשירי לי את השיר הזה כי הוא לא טוב לי לאוזניים. נו כבר!"
כשבאתי להחזיר אותן עוד התנהלה קבלת שבת, אבל סופי ישנה על כורסה, מכוסה בשמיכה. שוב עלה לה החום והיא היתה די אומללה. אחרי מנוחת צהריום קצרה, שני סנדביצ'ים עם ממרח תמרים וכמה תותים, היא חזרה לעצמה, אבל עדיין העדיפה לנוח על הספה עם כרית ושמיכה. אמה ניצלה את המצב כדי לשחק ברופאה, וכל הזמן זמזמה סביבה, בדקה אותה בכל מיני כפיות פלסטיק ונתנה לה תרופות. היא הביאה לה מאוורר קטנטן. "תשכבי על הכרית," היא אמרה, ואז דיווחה לי ולסבתא מורי, "הבאתי לה מאוורר שיהיה לה נעים." אחר כך היא הביאה קופסה קטנה, ואמרה: "שמתי לה כדור שעושה מנוחה."

באמבטיה שאלתי אותה אם היא נהנתה להיות רופאה. היא אמרה שכן. שאלתי אם כשתגדל תרצה אולי להיות רופאה, והיא אמרה: "לא. אני רוצה להיות מלצרית."