הלכנו שוב לכיכר ביאליק. פגשנו שם את תמרי מהגן, שחילקה סוכריות. אמה וסופי זכרו שגם להן יש סוכריות על מקל שקנינו בפיצוציה בדרך, וסירבו להצעה המפתה. אמה ותמרי ניהלו דיאלוג קצר בנושא.
אמה: אבל גם לנו יש סוכריות.
תמרי: כן?
אמה: כן.
תמרי: מאיפה קניתן אותן?
אמה: מהבית של הסוכריות והמיץ!
המשכנו לגן מאיר, (הכל ברגל), שם הן שיחקו קצת בגינת המשחקים העמוסה, ואז על הבמה הגדולה שבכניסה. הן התעכבו על האותיות הכסופות שכותבות "גן מאיר דיזנגוף". אמה מאוד התלהבה שיש שם את האות א', ונצמדה אליה. לצערי לא היתה את האות ס'.
סבא ראובן, שחיפש אותנו כמו משוגע וכמעט כבר קרא למשטרה כי בטפשותי שכחתי את הטלפון שלי בבית, מצא אותנו לבסוף בדרך הביתה, וחזר איתנו. ליד שולחן ארוחת הערב הוא צייר בשביל סופי את האות ס'.
סבא: "האות ס' נראית כמו סיר. את רואה?"
סופי הנהנה עמוקות, וחדה חידה ליושבי השולחן: "למה קוראים לי סופי? כי הפרצוף שלי נראה כמו סיר!"
אמה: אבל גם לנו יש סוכריות.
תמרי: כן?
אמה: כן.
תמרי: מאיפה קניתן אותן?
אמה: מהבית של הסוכריות והמיץ!
המשכנו לגן מאיר, (הכל ברגל), שם הן שיחקו קצת בגינת המשחקים העמוסה, ואז על הבמה הגדולה שבכניסה. הן התעכבו על האותיות הכסופות שכותבות "גן מאיר דיזנגוף". אמה מאוד התלהבה שיש שם את האות א', ונצמדה אליה. לצערי לא היתה את האות ס'.
סבא ראובן, שחיפש אותנו כמו משוגע וכמעט כבר קרא למשטרה כי בטפשותי שכחתי את הטלפון שלי בבית, מצא אותנו לבסוף בדרך הביתה, וחזר איתנו. ליד שולחן ארוחת הערב הוא צייר בשביל סופי את האות ס'.
סבא: "האות ס' נראית כמו סיר. את רואה?"
סופי הנהנה עמוקות, וחדה חידה ליושבי השולחן: "למה קוראים לי סופי? כי הפרצוף שלי נראה כמו סיר!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה