ראינו אתמול בבוקר את סינדרלה, לבקשתה של אמה. כל ערב אני מספרת להן את הסיפור, מתוך ספר הפופ-אפ שסבתא מורי קנתה להן, ובסרט יש לא מעט עלילה שבסיפור המקורי אין. בכל זאת היה צריך למתוח את הענין על גבי 100 דקות, ורוב החצי הראשון מוקדש לחיות הבית של סינדרלה: עכברים, כלב, חתול, תרנגולות וכו'. שתי הבנות, סימולטנית, התחילו להגיד: "החיות הרעות הן דווקא נחמדות, אמא!" ו"החיות המכוערות הן מאוד חמודות!" לא הבנתי למה הן מדברות ככה על חיות. ממש לא מתאים להן. ואז זה נחת עלי, ואמרתי להן: "זה לא החיות הרעות והמכוערות, זה האחיות הרעות!"
הבוקר שרנו בדרך לגן על משה בתיבה, וכשנכנסנו אמה מיד רצה אל דנה, ואמרה: "אני רוצה ללמוד על חג הפסח!" דנה שאלה אם כבר רשמתי אותן לטכניון. כשיצאתי דורית יצאה אחרי וסיפרה שאתמול, כשהלכתי, אמה בכתה שהיא רצתה עוד חיבוק מאמא, והיה לה קשה כמה דקות. בזמן שהיא בכתה, סופי באה לדוריתי מודאגת ומיוסרת, ואמרה שוב ושוב: "אבל דוריתי, למה אמה בוכה? אמא כבר נתנה לה חיבוק. למה היא בוכה?!"
הבוקר שרנו בדרך לגן על משה בתיבה, וכשנכנסנו אמה מיד רצה אל דנה, ואמרה: "אני רוצה ללמוד על חג הפסח!" דנה שאלה אם כבר רשמתי אותן לטכניון. כשיצאתי דורית יצאה אחרי וסיפרה שאתמול, כשהלכתי, אמה בכתה שהיא רצתה עוד חיבוק מאמא, והיה לה קשה כמה דקות. בזמן שהיא בכתה, סופי באה לדוריתי מודאגת ומיוסרת, ואמרה שוב ושוב: "אבל דוריתי, למה אמה בוכה? אמא כבר נתנה לה חיבוק. למה היא בוכה?!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה