לא, את.

ככה התחיל הבוקר: אמה הגיעה אלינו למיטה בשש וחצי בבוקר, ובמשך חצי שעה נמנמתי כשהיא שרה לי באוזן: "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם." בלופ. שוב ושוב ושוב.

אחר כך היא החליטה שהיא הולכת לגן בתחפושת שלגיה. סבבה. בכל זאת היא נאלצה לגרוב גרביים.
אני: "אמה, בואי הנה. אני אשים לך גרביים."
אמה: "אני מנגנת עכשיו. את יכולה להביא את הגרביים לפה."
תודה, באמת.