הלכנו, אני והבננות, למוזיאון הבוקר. ראינו תערוכות מגניבות באגף החדש, בעיקר נהננו מהתערוכה ההודית המודרנית, ואז ראינו הצגה מקסימה ונהדרת בשם 'מזוודות ומציאות' על נולה שעובדת בתחנת הרכבת וממתינה שיקרה לה משהו מסעיר. היה באמת כיף, והבנות התרשמו מאוד. כשישבנו בקפיטריה ואכלנו ענבים, ראינו את עבודת הוידאו הענקית של מיכל רובנר על הקיר.
אני: "תראו! אפילו פה יש עבודת אמנות!"
אמה: "זאת הקרנה."
שאלתי אותן מה הן היו מקרינות על הקיר הזה.
אמה: נסיך ונסיכה רוקדים.
סופי: ילדים משחקים עם אמא ואבא שלהם.
כשחזרנו הביתה גילינו שני תופים ענקיים שאמיר הכניס הביתה. הבנות מיד הסתערו עליהם ואמה קראה: "רעש שיהיה פה!"
אני: "תראו! אפילו פה יש עבודת אמנות!"
אמה: "זאת הקרנה."
שאלתי אותן מה הן היו מקרינות על הקיר הזה.
אמה: נסיך ונסיכה רוקדים.
סופי: ילדים משחקים עם אמא ואבא שלהם.
כשחזרנו הביתה גילינו שני תופים ענקיים שאמיר הכניס הביתה. הבנות מיד הסתערו עליהם ואמה קראה: "רעש שיהיה פה!"
אתה רואה? גם אתם מאוד תרבותיים. (מתחמקים מהחום למזגן??)
השבמחקמה פתאום, חובבות תיאטרון מושבעות.
השבמחק