שבת מנוחה

שבת בבוקר. אמה התעוררה מוקדם מדי, בשש וחצי. לקחתי אותה אלי למיטה לנסות להרדים אותה עוד קצת. הסברתי לה ששבת, לא הולכים לגן ושכדאי לנוח עוד קצת. (או בקיצור: "ששששש!") היא הקשיבה ואמרה אוקיי. היה שקט לרגע, ואז, משום מקום, היא פתחה גרון בשירה אדירה שנשמעה לדעתי עד המזרקה של ביאליק: "חורף! הגשם מטפטף על העורף!! וחורף!!! וקקקקקקררררר!!!!!!"

אחר כך סופי התעוררה בבכי של אמאאמאמאמא. באתי אליה ואמרתי:"סופי, בוקר טוב! את יודעת שיום שבת היום? והיום לא הולכים לגן."
סופי השתתקה ואז חיוך ענקי התפוצץ לה על כל הפרצוף: "לא הולכים לגן????? ישששששש!!!! נשארים בבית ואוכלים פוקלס עם חלב על הכסאות הירוקים???? כן?????"