מהגן נסענו, אני וסבתא מורי, עם הבנות במונית לבית אריאלה, שם ראינו הצגת-שעת סיפור של "איתמר פוגש ארנב" של דוד גרוסמן, ע"י שחקן מוכשר בשם גבריאל. היה מוצלח לגמרי. אח"כ בילינו בספרייה של הילדים והבנות היו מאוד נרגשות ומרוצות מכל העניין. נראה לי שהספריה ריגשה אותן אפילו יותר מההצגה.
בדרך לבית אריאלה, במונית, סבתא מורי הסבירה שספריה זה מקום שבו גרים כל הספרים ביחד. אמה מיד התלהבה, ואמרה: "אז אני אקרא שני ספרים ואז אני אהיה מאושרת."
לסופי היה קשה לשבת עלי בנסיעה. זה התחיל ברטנות: "לא נח לי אמא!" והגיע לגבהים ויללות "תעזבי אותייייי!!!" כשהיא מקשיתה את הגב ונאבקת. רבנו כל הדרך. כשעצרנו ליד רחבת המוזיאון ושילמנו, סופי התיישבה פתאום יפה, פנתה אל הנהג, ואמרה: "אוי, נהג! אני לא אמרתי לך שאתה חבר שלי! לפעמים אני אוהבת נהגים, נכון?"
בדרך לבית אריאלה, במונית, סבתא מורי הסבירה שספריה זה מקום שבו גרים כל הספרים ביחד. אמה מיד התלהבה, ואמרה: "אז אני אקרא שני ספרים ואז אני אהיה מאושרת."
לסופי היה קשה לשבת עלי בנסיעה. זה התחיל ברטנות: "לא נח לי אמא!" והגיע לגבהים ויללות "תעזבי אותייייי!!!" כשהיא מקשיתה את הגב ונאבקת. רבנו כל הדרך. כשעצרנו ליד רחבת המוזיאון ושילמנו, סופי התיישבה פתאום יפה, פנתה אל הנהג, ואמרה: "אוי, נהג! אני לא אמרתי לך שאתה חבר שלי! לפעמים אני אוהבת נהגים, נכון?"
יו!!! גם אני רוצה!!! הייתי הולכת לשם גם כשהייתי קטנה לראות הצגות, עם איתי בארלי וענת אשר! איזה כיף לכן.
השבמחקחוויתי פלאשבקים עצבניים בספריית ילדים. והיא נראתה לי כ"כ קטנה פתאום... אבל מהמם שם.
השבמחק