חתונה לבנה

אני: כשתהיי גדולה את תרצי להתחתן?
סופי: כן.
אני: עם מי תתחתני?
סופי: עם אבא. הוא יהיה הנסיך שלי.
סבתא מורי: אבל אבא הוא הנסיך של אמא. את צריכה למצוא לך חתן אחר.
סופי: לא רוצה. אני רוצה שאבא יהיה החתן שלי.
אני: אמוש, את גם תרצי להתחתן?
אמה: כן. גם אני עם אבא.
סבתא מורי: אבל אבא הוא החתן של אמא.
אני: אנחנו לא התחתנו. הוא פתוח להצעות.
אמה: אולי הכלה אמא תמצא חתן אחר. אולי אבא אחר היא תמצא להיות אשתו?

טעמים

הבנות משתעלות בלילות, ורק בלילות, אז קניתי להן היום עוד סירופ טבעי שמבטיח לרכך את קנה הנשימה, או משהו הזוי כזה. על העטיפה שלו היה דובי מחזיק בלונים, וסופי התלהבה.
סופי: "קנית לנו תרופה חדשה, נכוווון?"
אני: "כן."
סופי: "ומצוייר עליה דובי?"
אני: "כן."
סופי: "זאת תרופה בטעם דובי?"

אם אנחנו כבר בקולינריה, אמה סיפרה לי ש"סבא ראובן אבא שלך הוא מלהקת חלב עם דבש."

אחרי האוכל נתתי לכל אחת כמה סוכריות M&M's ואמה פיזרה את שלה על המגש הלבן, והסבירה מה היא עושה. זה הלך ככה: "אני זורעת זרעי כוכבים. עכשיו הם השחקנים שעומדים על הבמה." היא אכלה את הסטארים שלה, והזדעפה. "קודם הם היו זרעים, ואז הם היו השחקנים שעל הבמה. והכל היה חמור."

בגלל שאבאמירי חוזר רק מחר ממדריד, שם הוא עם מיומנה, מצלם פרסומת למכונת כביסה, יצאנו עם לוקה לטיול פיג'מות בככר ביאליק. ישבנו על המזרקה, להגיד לדגים לילה טוב.
סופי: "למה המזרקה משפריצה מים?"
אני: "כי זה מה שמזרקות עושות."
סופי: "היא משפריצה מים כי זה נעים לדגים?"
בטח.

בדרך חזרה הן עצרו במדרגות מוזיאון הבאוהאוס כדי לעשות הצגות. הערב הן היו הציפור מפטר והזאב. בהצגה שלפנינו הציפור הולכת לישון, מתעוררת, ונזכרת שהיום היא צריכה לעבוד.

בדרך לקורדון בלו

דורותי ודורותי הלכו לגן. הן עצרו ליד איש הפח, שימנו אותו והציעו לו להצטרף איתן למסע אל עיר הברקת.

בהמשך סופי פנתה אל הדחליל הדמיוני, ואמרה לו: "דחלילקי, אני לא יכולה עכשיו. אני הולכת לשיעור גלידה."

ג'יפה

בבוקר הבנות ביקשו שאני אשים עוגיית פתי בר בתוך תיקי האוכל של הקוסם מארץ עוץ, שתהיה להן צידה לדרך לגן. סופי סיימה את הצידה שלה עוד בחדר המדרגות. אמה שמרה יפה על העוגייה. כשהיינו כבר באמצע רח' גאולה היא עשתה עוד עצירה, פתחה את התיק והוציאה חצי עוגיה שנשארה. סופי פתחה את שלה וגילתה שלא נשאר לה כלום.
סופי: "תני לי חצי משלך."
אמה: "טוב, בסדר."
היא חתכה לה פירור קטן, נתנה לה, ושתיהן היו מרוצות. תפסתי את הרגע.

בדרך חזרה קנינו להן נעליים חדשות ומנצנצות, בילינו בחצר, ולעת ערב סבתא מורי באה. אחרי המקלחת עשינו טיול לילה עם לוקה לככר ביאליק, שם הן אמרו לילה טוב לכל גרם מדרגות, חתול רחוב ועמוד חשמל, ועשו הצגה שלא נגמרה על דורותי. אחרי ההצגה, בדרך הביתה, הן הפכו לחנה'לה ושמלת השבת. בדרך סופי אמרה שאמה דרכה על קקי, ושעכשיו "חנהל'ה היא ג'יפה מטונפת."

מטריאל גירל

הבנות שכבו לישון. יצאתי מהחדר.
אמה: אמא, חיבוק.
(חזרתי, משמשתי אותה קצת.)
אמה: איפה אבא?
אני: אבא בספרד, נכון?
אמה: נכון.
אני: אני הולכת לדבר איתו עכשיו. את רוצה שאני אגיד לו משהו?
אמה: כן. שהוא יביא לנו בובות.

והנה הבנות וסבא בג'אם ספונטני של אחרי מקלחת.

שניצל קוף

מכיוון שלראשונה מזה ים זמן לא היו לנו תוכניות לשבת, בילינו אותה בין בתי הקפה השכונתיים. בבוקר סבא ראובן הגיע אלינו אחרי ההליכה שלו והלכנו לגן מאיר, ללנדוור. הבנות הזמינו בעצמן שוקו וסבא הזמין קרואסון אותו הן חיסלו. הן אמרו שמשעמם להן ויצאו להסתובב בחצר. היתה שם ערוגה של צמחים, ואמה הודיעה שהיא הולכת לחקור. היא חקרה, חזרה ובישרה: "יש שם עולם של שיחים!"

אחר כך הן הלכו לצוד את הבחורה שהעבירה את שעת הסיפור לילדים ושאלו אותה איזו הצגה יש היום. התשובה: איילת מטיילת. התגובה: כן? יש!!!
נפרדנו מסבא ועלינו לבניין, לשעת הסיפור. ההצגה היתה מוצלחת, אם כי ארוכה. הבנות ישבו מרותקות והשתתפו מאוד יפה. סביבן כל יתר הילדים צעקו, בכו, התהפכו, הרביצו, הפריעו ואיבדו סבלנות. אפשר היה לצלם סרט בהילוך מהיר, בו הכל זז ומתחלף חוץ מאמה וסופי.

סופי מרותקת

אבא אמיר פגש אותנו, עם לוקה, מחוץ ללנדוור כשנגמר. הלכנו קצת למתקנים ואז החלטנו שנאכל צהרים בקפה-קפה. הבנות אכלו קבב, טחינה וגבינה צפתית (אותה שאלו מארוחת הבוקר של אמיר.) הן ביקשו בעצמן חשבון, וגם הלכו לפטפט עם צמד ילדות בנות 13 שישבו שם לבד וחלקו ארוחת בוקר. (סופי: "אתן תאומות?) סופי הביטה בחשבון וקראה בו: "כתוב פה סנדביץ' קוף, סלט קוף, המבורגר קוף וקולה קוף!" כשבאנו לצאת, סופי חזרה אל החברות החדשות, נופפה ביד ואמרה להן שהיא הולכת הביתה עכשיו.
חזרנו והן נחו צהרים טוב-טוב.

אחרי אחר צהרים סוער של שירים וריקודים, שכלל שחזורים מדוייקים עד אימה מההצגה שהיתה בבוקר, יצאנו לטיול ונחתנו בסוף בקפה ביאליק. הבנות חלקו שניצל-קוף ופסטה-קוף ונהנו עד אין קץ מהמרפסת של השירותים, ממנה אפשר לנפנף לאבא ולצעוק. בלילה אמיר נסע למדריד.

הבוקר הן חוו משברי זהות קטנים. סופי התחילה כוונדי דארלינג עם סרט על הראש ואז, כשאמה היתה דורותי, היא רצתה גם. פירקתי את תסרוקת וונדי, עשיתי לה קוקיות דורותי, ואמה קפצה על המציאה, או על הסרט הפנוי, והיתה לוונדי. לפני שהן התחלפו, זו היתה השיחה כפי שהתנהלה:
אמה (דורותי): "לי אין הורים, יש לי דודים."
סופי (וונדי): "לי יש הורים, את יודעת?"
אמה (דורותי): "לא. אני לא ביקרתי אצלך."

בדרך לגן סופי נתנה מבט בוחן בגרם המדרגות שעליו הן עושות הופעות בכל בוקר, עשתה פרצוף ביקורתי, ואמרה: "הבמה מלוכלכת ברמות."

מסיבה של פרות

הבנות שיחקו הרבה זמן יחד. לא ממש הקשבתי. הן אמרו: "יש לנו מסיבה של פרות היום", הביאו את תיק החיתולים הישן שלהם, אלוהים יודע מאיפה, והתחילו לארוז לקראת טיול ב"מנהרה". הן ארזו את האוהל, "וגם פצפוצים קטנים, ואת הבובות התינוקות שלנו, וספר, ואת פודינג שעשינו לו יומולדת." ועוד כל מיני דברים. פתאום שמעתי אותן אומרות שהן אורזות גם ענבים. הסתובבתי וראיתי את סופי עם קערת זכוכית גדולה מלאה בענבים, עושה את דרכה באיטיות לעבר התיק. רצתי ולקחתי את הקערה. היא התקרבה לאמה, ואמרה: "לקחו לנו את הענבים."
פתאום המסיבה של הפרות קיבלה טוויסט אפל משהו כשאמה ארזה את בובת פינוקיו, ואמרה לסופי: "הוא הקצב של הפרות, את מבינה?"
סופי: "שלום קצב של פרות! אוי, הוא נופל כל שתי שניות, הקצב של הפרות."
אני:"מה עושה קצב?"
סופי: "הוא כותר את הכתב של הפרות."
אה.

מומנטום

אתמול, מהגן, אמיר לקח איתו את הבנות לבית מיומנה, להופעה מוקדמת של מומנטום. הן נהנו מאוד. ישבו פעורות פה, ואחרי ההופעה עלו לבמה וניגנו על קאחונים. מאז הן "עושות" מיומנה. זה קצת בעייתי לשחק בזה, אז הן ממציאות סיפור.
סופי (מחבקת את בובמה שלה): "יעל זומבה מרגיעה את התינוקת שלה שלא תבכה, ואז היא מנגנת על גיטרה. אוי! יש פה פנסים עם אור ועשן!"
אמה: "הנה איש הפח! מה איש הפח עושה פה בהופעה של מומנטום? זה חמור מאוד!"

סבתא ריטה נוסעת הלילה לקנדה לחודש, אז פגשנו אותה ואת אופירה, דרור והחבר'ה בסינמה סיטי של ראשון לציון, איפה שפגשנו את הדינוזאורים הענקיים בפעם שעברה. הבנות אמרו שלום לכל הפסלים, ואכלו יפה במסעדה האיטלקית. בדרך חזרה אמיר דיבר בדיבורית עם עידו. כל מיני דברים טכניים של ההופעה, ואמה אמרה לי, כמו קריינית בסרט על שבוע בחייו של אבא: "ביום חמישי הוא דיבר על מומנטום באוטו."

נו כבר

בוקר. אמה באה אלי למיטה.
אמה: "אמא, בואי איתי לסלון."
אני: "איפה אבא וסופי?"
אמה: "הם בחדר. אני רוצה ללכת לסלון, אבל אין לי עם מי לשחק. קומי."

שחקנית אופי

הלכנו לגן. סליחה, לארץ עוץ. הבנות קיפצו ועצרו על מדרגות כדי לשיר את "somewhere מעבר לקשת". הן סיימו והמשיכו לדלג, כשאמה ראתה יונה. היא הצביעה עליה, ואמרה: "דודה אם! הנה תרנגולת!"

תחנה

אמה: "הכנתי תחנה לרכבות!"
אני: "באמת? איך עשית את זה?"
אמה: "בפראות."

כל החבר'ה

אתמול, כשבאתי לאסוף את הגברות מהגן הן הראו לי סירות קרטון גדולות, מארגזים, שהם יצרו במסגרת שבוע "תחבורה" שמתחולל בגן. אמה היתה נורא גאה, ואמרה: "תראי את הסירה שעשיתי, אמא! אני עשיתי את זה עם כל החבר'ה!"
אחר כך, בחצר, דנה סיפרה לי שהיא ישבה עם סופי כשיונתן הגיע פתאום, עם נזלת על כל הפנים. דנה, שהזדעזעה, אמרה לו: "יונתן, חכה! אני אנגב אותך, יש לך סמוחטות על כל הפנים!"
סופי מיד קפצה על המציאה והתחילה להכריז: "יש לו סרוחטות! יש לו מלא מלא סרוחטות!!!"

צופות באש עם ויקי

בערב הלכנו לקומזיץ של מיומנה (סופי: "הקונזיץ של היומנה.") בדיונות של תל ברוך. אנחנו הבאנו תפוחי אדמה בנייר כסף, והיה כיף חיים. הבנות שיחקו עם הרבה אנשים, ובעיקר נהנו מויקי, גלית ועומר, ועשו לכולם הופעות, שכללנו את "בר כוכבא", "החללית" "הרוח נושבת קרירה", ו"הקוסם מארץ עוץ". הן התלכלכו טוב-טוב, (סופי: "זה הפך לפחם, אמא!") ונרדמו באוטו בסביבות עשר ורבע.

סוסו שב

באופן ספונטני וכמעט בלתי יאומן, סוסו ובר שוב בילו איתנו את אחר הצהרים. סוסו זכה למניקור עם לק כחול וורוד, השלושה עשו בריכה בחצר, אכלו על צלחות טינקרבל את הפרנץ' טוסט שבר הכינה, ואת הגבינה מספרד, והיו חמודים שאפשר להשתגע, ביחד ולחוד. סוסו שר כל הזמן שירי פרי-סטייל שמכילים מילים כמו "סופיסופי", ו"אייביסידי". הוא נהנה אצלנו ולא רצה ללכת, מה שבשבילי היה הכי מרגש.
סופי שרה לבר שיר אהבה עם הגיטרה: "אמא של סוסו, חזק או חלש?"
בר: "חלש."
סופי: (בלחש) "אמא של סוסו חברה שלי, אמא של סוסו."

כשהם ישבו בבריכה סוסו לא דיבר הרבה עדיין. היה על מצב ספיגה, בעוד הבנות השתוללו ונשכבו במים. היה להן משחק בו אחת שוכבת והשניה מושכת אותה ביד ואומרת: "הו, בייבי שלי, קומי אלי."
באמבטיה, אמה אמרה לבר: "אני רוצה שתספרי לי שוב את הסיפור שסיפרת לי בפעם הראשונה." בר צייתה וסיפרה משהו על הצפרדע יחזקאל שסוסו והתאומות השתלטו לו על הביצה שבאמבטיה.
ואני שרתי לסוסו את השיר של ליזל מצלילי המוזיקה, וזכיתי למבט מאוהב. מובן שנמסתי לי לשלולית בעוד הוא ציין: "זה שיר מסאונד אוף מיוזיק!" והמשיך הלאה בענייניו.

פירות ופרות

היה יום מיוחד אתמול. בבוקר הצטרפנו לאמיר להכנות לקראת הופעה של מיומנה במסגרת פסטיבל קטן באיזו חורשת אקליפטוסים בצפון, ליד טבעון, בשם "חורשתא". היה כיף. הבנות שיחקו, חפרו, למדו ריקודים מרעות ונטלי, התחבאו באוהל שלהן, אכלו פיתות והרבה פירות, וצפו בבלאנס בתדהמה. ("אמא, למה הם מנגנים על פח אשפה?")

בשלב כלשהו, כשסופי קיפצה לה בריקוד אפריקאי חדש, שלדעתי היא למדה מבנות הזומבה שהקיפו אותה, אמה הגיעה אלי, והכריזה: "אני נוסעת לחו"ל. אני נוסעת לגרמניה. אני אתגעגע אליכם אז תדברו איתי במחשב."
(שזה בדיוק מה שחני אמרה לה אתמול, מינוס הגרמניה.)

אחרי שנגמר הבלאנס נסענו לקיבוץ. היינו אצל רינתי ולני. הבנות נחו קצת. ואז היו מוכנות לפעולה. עשינו טיול קלאבקאר לסבתא מרים, שלמרות שבתחילת השבוע שעבר היתה מאושפזת בבית חולים, היתה במצב רוח טוב, והרגישה בסדר. ישבנו בחוץ, בחצר המדהימה שלהם. אפילו ירדן ואלעד המקסימים הגיעו לביקור. הבנות שיחקו נורא יפה. אמה היתה מיץ פטל הארנב, עם ידיים בתור אוזניים, וסופי השתמשה בחיות העץ שמרדכי הביא בזמנו מקניה לתפקידי הג'ירפה והאריה. בניגוד לגרסה המקורית, היו המון חיבוקים ונשיקות בין החיות בסיפור של הבנות.

בשלב מסוים דבורה נדבקה למרדכי והוא התחיל להתרוצץ מבוהל, חובט סביבו עם מחבט זבובים דק. אחרי שנראה שהדבורה היא זאת ששולטת בזירה, לני לקחה מידיו את המחבט ויצאה למסע קטל. שלוש דבורים מחוצות אחר כך חזרנו לבית של רינתי. אבאמירי יצא בחזרה לחורשתא אקליפטוס, ואנחנו נשארנו בקיבוץ.

 
לני הפעילה את הבנות והן הכינו כופתאות בצורות שונות. כדורים, אליפסות, מרובעים, פיתות ונחשים. היה להיט. אחר כך לני עשתה להן לבד אמבטיה בג'קוזי, הוציאה להן קשרים, עשתה להן מסאז' עם שמן תינוקות, הלבישה ועשתה תסרוקות. סבתא ומרדכי באו, וגם אריאל, וישבנו לאכול. בשולחן הבנות פגשו שוב את פאר היצירה שלהן: הכופתאות המסוגננות. השמחה היתה רבה. כל כך רבה, למעשה, עד שהן התחילו לזמר את השיר על 'בר כוכבא' עשר פעמים, בתורות, עם כוריאוגרפיה, ואז הפליאו את כל הנוכחים במסכת מקצועית של: "תני כיף, למעלה עדיף, למטה כדאי, מאוחר מדי."

מסתלבטות עם לני

באמת היה מאוחר. השעה היתה כבר עשר בלילה. אמה וסופי לרוב הולכות לישון בשמונה, אבל זה היה, כאמור, יום מיוחד, ואבאמיר בישר שהוא מגיע תוך חצי שעה, אז הוחלט לצאת לטיול לילה בקלאבקאר, עם שמיכות פליז עד האף, לחפש את הירח ולראות את הפרות. את הירח לא מצאנו, כנראה היה מוסתר מאחורי עננים, אבל את הפרות כן. רובן כבר שכבו לישון, אבל היו כמה שעמדו והסתכלו עלינו. אמרנו להן לילה טוב.
רינתי שאלה את סופי, שישבה לידה, על לני, איפה גרות כל החיות.
רינתי: "איפה גרות הפרות?"
סופי: "ברפת."
רינתי: "ואיפה הכלבים גרים?"
סופי: "במלונה."
רינתי: "ואיפה הציפורים?"
סופי: "בשעון."
רינתי: "איפה?!"
סופי: "ציפורים גרות בשעון. הן יוצאות ועושות קוקו!"

קופרניקוס

שלוותא בנמל ת"א. מסיבת פרידה לחני. שקיעה. סופי בידיים של אמיר.
סופי: "עכשיו השמש שוקעת, נכון? והירח יבוא לאמצע השמים."
אמיר: "השמש שוקעת בים?"
סופי: "לא. השמש רחוקה מהים. אין לה בגד ים."

שוב יומולדת

אתמול היה יום של ביקורים מיוחדים ומתנות שילוו אותנו הרבה שנים.
חני ביקרה, יום וחצי לפני שהיא נוטשת אותנו לטובת התפוח הגדול, ונתנה לבנות את מתנת היומולדת שהכינה עבורן: זוג כריות גדולות עם תמונות שלהן, שמעל כל אחת כתוב: לילה טוב, שינה מתוקה, מחר בבוקר תקבלי נשיקה. המשפט שאנחנו אומרים כל לילה. כשהן נכנסו למיטה, הן מיד דרשו את הכריות החדשות.

גם בר, סוסו ואלדד, שנמצאים בביקור מולדת, היו אצלנו. לקח לסוסו זמן להתחמם, אבל כשהשלושה נכנסו לאמבטיה נשבר הקרח בשניה, והיה להם נורא כיף. סוסו שטף לסופי את השיער, שר שירים באנגלית, ובר סיפרה להם סיפורים והמציאה מילים מצחיקות. כשהיא שאלה את אמה אם הטוסיק של סוסו חמוד, אמה אמרה: "לא ממש."

מלונדון הרחוקה הן קיבלו שתי קופסאות פח רשמיות של הקוסם מארץ עוץ שכתוב עליהן: "את מכשפה טובה או מכשפה רעה?" ובצד אחד רואים את דורותי וגלינדה, ובצד השני את דורותי והמכשפה הרעה." הן לא עזבו את הקופסאות מאז. הן ישנו איתן בלילה ולקחו אותן ליומולדת בגן.

בדרך, כרגיל, היה קקי על המדרכה.
אני: "תיזהרו, יש פה קקי."
סופי: "קקי מסריח בטירוף!"
אמה: "קקי מטורף!"

דורותי המכוערת יושבת על דרך הלבנים הצהובות

עוגה למסיבת הגן של מחר. זאת הפעם הראשונה שאני מתעסקת עם העניין הדביק הזה שנקרא בצק סוכר. יחסית לכך שעשיתי את זה תוך כדי יום עבודה, זה לא נורא. יחסית למה שדמיינתי, זה לא משהו. מקווה שהבנות יהיו מבסוטיות.

פיג'מות

אתמול גלי באה אלינו מהגן והבנות שיחקו איתה מאוד יפה. אחרי שעתיים אמא שלה באה לאסוף אותה. אחר כך סבתא מורי הגיעה ועשתה עם הבנות מסיבת פיג'מות סוערת בזמן שאני ואמיר הלכנו לראות את חני בהצגה האחרונה שלה של 'גטו' לפני שהיא נוסעת לניו יורק. היה מאוד מרגש, ועשו לה בסוף מחוות פרידה נורא יפה. אחרי ההצגה הלכנו מאחורי הקלעים, וגם אניה וגם אילנית (סליחה, דורותי), דיברו על כמויות התמונות והסרטונים שהן רואות כל הזמן של אמה וסופי, וכמה הן קורעות. בבוקר סיפרתי להן שפגשתי אתמול את אילנית. הן מאוד התרגשו.

סופי התעוררה הבוקר בשש וחצי ורצה למיטה שלנו. היא טיפסה, התיישבה ואמרה: "אבא! אתה לא מאמין! היום לובשים פיג'מות לגן! עושים מסיבת פיג'מות ושותים שוקו בבקבוק!" זה היה נכון. אחרי שהיא וידאה שהוא מאמין היא ירדה שוב, הלכה לחדר, עמדה ליד אחותה הישנה וצעקה לה באוזן: "אמה! קומי! היום לובשים פיג'מות לגן!" אמה הגיבה ב"מממאאאהההממממ" חורק, והסתובבה. סופי חזרה אלינו בריצה.
אמיר: "אמרת לאמה?"
סופי: "כן."
אמיר: "מה היא אמרה?"
סופי: "היא לא אמרה כלום. היא אמרה 'מממאאאהההממממ.'"

כשיצאנו, הבנות בפיג'מות מהלילה, ראינו את הכלב של השכן מלמעלה מסופר קצוץ. זה נורא הצחיק את סופקי. הסברתי לה שהוא הלך למספרה מיוחדת של כלבים.
סופי: "וגם הספר היה כלב?"

מפגש

מפגש הבוקר של אתמול בגן הוקדש לאמה וסופי, שבשישי יחגגו יומולדת-גן, והבאתי תמונות שלהן מהתינוקות ועד היום כדי שהגננות יראו אותן והבנות יספרו לכולם מה קורה בכל תמונה. לפני הפעילות, לה הבנות מחכות כל השנה, הן עשו לכולם נאמבר עם השמשיות היפניות שיוני הביא להן ליומולדת, ושרו "ילדה אחת עם מטריה אחת". דורית סיפרה שהן שרו בקול גדול וחזק, מה שלא מאוד אופייני לילדים, וכשמישהו העז לדבר, אמה מיד הצביעה עליו, ואז לקחה את האצבע לשפתיה, עשתה "ששש!" נוזף והמשיכה לשיר.
היום כשבאתי דורית סיפרה שבארוחת הצהרים של אתמול, כשכולם ישבו על כיסאות הפלסטיק סופי החליטה דווקא לעמוד. דורית ביקשה שתשב. היא ישבה, ואז עמדה שוב. דורית שוב ביקשה שתשב, וסופי אמרה: "אבל זה מעליב אותי שאת אומרת לי לשבת." דורית הסבירה שהיא לא צריכה להיעלב, היא רק דואגת לגוף שלה, שלא יקרה לו שום דבר. סופי התיישבה, ואמרה: "אני מבינה, אבל זה עדיין מעליב אותי שאת אומרת את זה." דורית אמרה שתניה לא הפסיקה לצחוק.

פרחוש

סופי: "תביאי לי את התיק, נשמה."

פח

כשבאתי לאסוף את הבנות מהגן, סופי שאלה אם כבר קניתי להן אריה, שזה מה שחסר כדי להשלים את המשתתפים במשחקים של הקוסם מארץ עוץ. אמרתי שעוד לא. היא אמרה שצריך גם איש פח, כי פינוקיו הוא לא איש פח ממש. הסברתי שלא מוכרים אנשי פח בחנויות צעצועים. אין דבר כזה. סופי חשבה על זה קצת, ואז אמרה: "אז נעשה איש פח מהפח! מהפח אשפה שלנו!"

אחר כך יצאנו לחצר כדי להפריח קצת בועות סבון. אמה נורא פחדה להיות שם. מאז שפונצ'ו, החתול המטורף של השכנים התקיף אותי בשבוע שעבר, היא מבועתת מחתולים. היא חזרה והתחננה שניכנס, למרות שוידאנו שפונצ'ו בכלל לא באיזור. היא הסבירה לי: "אני מפחדת מהחתול הנמר הזה. אני לא רוצה שהוא ישרוט את אמא שלנו כי היא אמא שלנו ואסור לשרוט אותה." לפני השינה היא גם וידאה שאנחנו לא נוסעים הלילה לספארי במקרה, ושלא נראה שם נמרים.

עוד אמושמוש אחד לסיום: סבתא מורי הראתה לבנות כוויה שיש לה בכף היד. היא סיפרה שביום ההולדת שלהן, אצל אופירה, היא הכניסה פיתות לתנור שבו חיממנו את תפוחי האדמה, ונכוותה.
סבתא: "הייתי כל כך עסוקה ביום הולדת שלכן שאפילו לא שמתי לב."
אמה: "את היית צריכה להזהר ולשים כפפה."

סולידריות, סיסטר

צחצחנו שיניים, שלושתנו, כשסופי החליטה שהיא לא מעוניינת לשטוף את הפה במים אלא במיץ.
אני: "מה פתאום. איזה שטויות. תשטפי את הפה בכיור, ואז לפני שנלך לגן אני אתן לכן מיץ."
סופי: "טוב."
אמה: "זה לא הוגן."
אני: "מה לא הוגן?! לא שוטפים את השיניים במיץ."
סופי: "רק את הלשון. אני רוצה לשתות מיץ שהלשון שלי תהיה מתוקה."
אמה: "זה לא הוגן מה שאת עשית עכשיו."
אני: "לא עשיתי שום דבר לא הוגן."
אמה: "זה לא הוגן. את אמרת לה לא. סופי היא חברה שלי ואני לא רוצה שיקרה לה כלום."

אפוקליפסה עכשיו

בוקר. אמה וסופי ערות אבל עוד שוכבות במיטות, מבלבלות את המח, מסרבות לקום.
אני: "אני לא יודעת למה אתן עוד שוכבות. בואו אני אזכיר לכן שכבר בוקר." (פותחת וילון.)
אמה: "אוי ואבוי. הבוקר הגיע באמצע הלילה."

קונדישינר

היום הבנות שיחקו נורא יפה כל אחר הצהרים בדורותי ודורותי. יש להן כבר בובות לכל דמות, ובשלב מסויים הן הלכו בשורה ארוכה ומחוברת בידיים עם טוטו , הדחליל, איש הפח (בובת פינוקיו) ובובה גדולה שהיתה אמורה לשחק את תפקיד האריה אבל הוסבה על ידי סופי ל"נעמי, האחות הקטנה של דורותי." כשאמיר חזר הביתה הוא היה מיד דוד הנרי, והקים להן בית מאוהל מתקפל. הן ישבו באוהל והוא שקשק אותן בטורנדו אדיר. היה מצחיק. אחר כך, כשהוא התעייף מלהשתולל על הרצפה, הבנות עשו באוהל מסיבת יום הולדת לגלינדה. לא ראיתי, אבל שמעתי את תוכנה. הן שרו שירים, הרימו אותה ארבע פעמים, אחת לשנה הבאה, ואמה קראה לה ברכה מנעמי האחות החדשה (ברכה מאתמול שנשארה בחוץ.) זה הלך ככה: "יום הולדת שמח לגלינדה הקטנה. וגם אהבה. מנעמי."
אחר כך אמה שרה לעצמה את יונתן הקטן. היא התבלבלה קצת, והבחינה שזה נורא דומה לשפן הקטן, אז היא עברה לשיר את זה, עם ה-להלהלה אפצ'י, אבל אז היא הבינה שזה בדיוק אותו הדבר כמו השיר 'אני פורים', רק ששם אין אפצ'י. היא אמרה שבשני המקרים אפשר לסיים את השיר ב"להלהלהלה - אולה!" אותי זה הרשים עמוקות.
באמבטיה הן השתוללו, כרגיל. סופי שלחה יד לבקבוק סבון שלא מוכר לה, שפכה מתוכו קצת סבון על היד, הסתכלה לבדוק אם אני כועסת, ראתה שלא, מרחה לעצמה את כל הגוף הקטן שלה, ואמרה בשמחה: "זה מרכך גוף!!!"

מתנה מיוחדת

טלי הציירת התעקשה להעניק לבנות את הציור בכיכובן ליומולדת. לא יכולנו לסרב. פגשנו אותה בכיכר ביאליק. היה מאוד מרגש.

פיפי מתורבת

היתה מסיבה אצל דודה אופירה היקרה. עוגת שלוש קומות מדהימה של צמד הקונדיטורים ניתליה. משפחה שמחה וצוהלת. תמונות ורשמים מאורגנים בהמשך. כרגע, הדבר היחיד שאני זוכרת זה שכשלקחתי את אמה לשירותים, כבקשתה, לא יצא לה פיפי.
אני: "איפה הפיפי?"
אמה (מושכת בכתפיים): "הוא הלך. אולי לתיאטרון."

הפתעה

הנה סיפור נחמד על נפלאות הפייסבוק. לפני שנה בערך, נתקלתי בציור יפהפה בפנדה שמישהי ציירה בו את טליה. כל כך התלהבתי שמיד הלכתי לחקור את זהות הציירת. גיליתי מישהי בשם טלי יאלונצקי שמציירת כל כך יפה שאפשר להשתגע. מיד הצעתי לה חברות ושלחתי מייל דביק ומשתפך. היא אישרה אותי. מאז אני מגיבה על הרבה מהציורים היפהפיים שלה, והיא על תמונות מצחיקות של הבנות. הלילה היא תייגה אותי בציור הזה. ולא היה לה מושג שלבנות יש יומולדת. מרגש.

נעים

אמבטיה אחרונה לגיל שנתיים. הבנות חפפו ראש, וסורקו היטב לקראת מחר, היום הגדול: יומולדת שלוש. הן התיישבו אחת מאחורי השניה, כששמתי לב שאמה מתחילה ללטף את השיער הרטוב של סופי, לקחת מים מהברז ולשים לה אותם על הראש בעדינות. ואז היא אמרה: "זה נעים לך, מלכתי, הליטוף הזה שאני עושה לך?"

ערוץ 23

בזכות הערוץ המשונה מס' 23, בו משודרים שידורים חוזרים של מיטב תכניות רשות השידור מקום המדינה, הבנות נחשפו לבית של פיסטוק, ומיד נדלקו על הדמות האנדרוגנית 'רגע'. מסתבר שערוץ 23 זה לא סתם ערוץ אלא הוויה שלמה שחודרת לנשמה.
בדרך לגן סופי הסבירה לי, משום מקום, ש"גלי עטרי כתבה את הבית של פיסטוק כשהיא היתה קטנה. גלי עטרי היא גיבורה."

קולינריה למתקדמים

אמה לאבא: "אני מכינה לך קפונדה."
אבא: "מה זה קפונדה?"
אמה: "זה משהו שאני תמיד מכינה במטבח שלי."
סופי: "ואני אכין לך קפה ורוד."

את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק

הללויה בדרך לגן.
הן כמו דיוויד ברוזה, מוכנות להופיע בכל רגע נתון.

חופש שבועות

אנו מכתתים רגלינו משולחן גבינות אחד לשני. אתמול בילינו את רוב היום אצל סבתא מורי, את הערב אצל סבא רובן (שם הבנות עשו הופעת מרפסת מול 10 אנשים לפחות, ומחיאות כפיים סוערות), והיום היינו אצל אופירה. היה מאוד כיף אצל כולם.
אצל אופירה הבנות מצאו גיטרה, ומיד הפכו לדורית, הגננת מהגן. סופי אמרה: "אני דורית, הגננת המנגנת!"
הנה אמה על הגיטרה בשיר אהבה קצרצר לאמא, ואז סופי בגיטרה ושירה ואמה שרה גם, בשיר "אולה אולה". אני מנסה לשכנע אותן להופיע גם במסיבת יום ההולדת שבשבת.

החולבת והתרנגול

חג הביכורים עשה את שלו והבנות קמו הבוקר בשעה שלא מדברים עליה, ובלבלו את המח. צילמתי.

בהמשך אמה שרה את 'אני אוהב שוקולד'.
אמה: "אני אוהב שוקולד, ועוגות גבינה"
אני: "באיזה חג אוכלים עוגות גבינה?"
אמה: "באיזה?"
אני: "בשבועות!"
אמה: "אה. (ממשיכה לשיר) וארטיק וסוכריות.. (פאוזה.) ובאיזה חג אוכלים סוכריות?"

הבאנו ביכורים

אמה וסופי יצאו הבוקר לחגוג את חג השבועות בסטייל. בטנא הורוד והפורח שלהן שמנו, כמו שהתבקשנו, מעדן חלב, מאפה (מאפין) ופרי (אגס). אמה קיבלה גם כמה משמשים מיובשים. על הראש שמתי להן זר. ההתרגשות היתה גדולה.
אמה: "זה עטור, נכון? הראש שלי עטור בזר פרחים!!!"
וסופי: "אני אשים את הטנא על כתפי ואני אלך לגן!"
הנה כמה רשמים בסטילס ובוידיאו.

בדרך נתקלנו, לשמחתנו, בשער של דודה חני, שהצטלמה ערומיקי ל'את'. 

דורותי

היינו אתמול בהצגה "הקוסם מארץ עוץ" בכיכובה של אילנית, החברה של חני. כשפגשנו את חני, אמה מיד ניגשה ואמרה לה: "חני, אני אוהבת אותך." האהבה המשיכה כששתיהן רצו לשבת עליה. בסוף אני קיבלתי את אמה, וחני את סופי. אבאמירי ישב לו עם ברכיים פנויות. הבנות היו מרותקות ולא פצו פה כמעט כל ההצגה. כשנגמר חני הובילה את כולנו לאחורי הקלעים. עברנו על הבמה ושם הבנות ראו חלק מהתפאורה, את הבית של דורותי שנחת על המכשפה, והבינו שזאת לא מכשפה אמיתית, רק רגליים של בובה. במשך שעות הן חזרו והזכירו את זה.
מאחורי הקלעים פגשנו חלק מהשחקנים, ודקלה, הבחורה המוכשרת ששיחקה את טוטו, ובעצם הפעילה בובה מדהימה, עשתה להן הופעה חיה של טוטו בפעולה. הוא רחרח את השמלה והנעליים של הבנות, הן ליטפו אותו, הוא עשה אפצ'י והצחיק אותן נורא.
אחרונה חביבה פגשנו את אילנית המקסימה, שלמרות שכבר החליפה בגדים המשיכה להיראות בדיוק-בדיוק כמו דורותי. הן היו נורא נרגשות. אמרתי לאמה שתגיד לאילנית איך היה. אמה גמגמה קצת, מהתרגשות. היא אמרה: "היתה הצגה נורא.. את היית.. אנחנו מאוד... אפילו נהנינו!"
כשיצאנו אמה הבטיחה לחני שהן יכינו לה הצגה על הקוסם מארץ עוץ, והיא היתה רצינית, כי מאז הן בהצגה שעוצרת רק בעבור שינה ואוכל. בבית של ריטה אתמול בערב הן שחזרו את סצינת הפרגים המורעלים עשרות פעמים.
הבוקר אמיר, בתמימותו, נכנס אל הסלון בשירת: "העולם לא זקוק לקפטן הוק!"
מיד הוא קיבל מבט עקום מהשתיים, ואמה הסבירה בסבלנות: "אבל היום אנחנו לא במחזמר פיטר פן. היום אנחנו בהצגה אחרת. קצת שונה. היום אנחנו מכינות את ההצגה הקוסם מארץ עוץ."
הוא פיצה על חוסר ההגיון שלו בכך שסחט להן מיץ תפוזים והגיש להן, כמו מלצר.
אמה בתגובה: "אתה המלצר הכי גאון."

שיעור באיפור עם לני

בוידיאו הזה. סופי היא, כמו שהסבירה לי כשנכנסתי לחדר "העוזרת שלה!"

רינת ויויו

בוקר שבת. צפייה נדירה ב'רינת ויויו' אחרי ששמתי וטו על הפסקה עם המחזמר פיטר פן. הבנות חושפות את האשליה הרובוטית של יויו.
אמה:"את מבינה, אמא? ליויו יש קרוקס!"
סופי: "כי הוא גם בני אדם."

קיץ כאן

אתמול אחה"צ בילינו בבריכת גורדון עם הלל וחן. היה ממש ממש כיף. הבנות היו בבגדי הים החדשים והזוהרים שלהן, שחו, אכלו, התגלשו ושיחקו בבתי הפלסטיק. הצלחה מטאורית. בדרך חזרה הלל נפל קצת, וסופי מיד אמרה: "חן, לולי שלך נמרח על המדרגות."
כשירדנו כולנו מהמונית ליד הבית שלנו הילדים נפרדו בחיבוקים ונשיקות. אני וחן נמסנו.

היום היינו בקיבוץ. היה נורא כיף. עשינו טיול קלאבקאר לסבתא מרים, הלכנו לבקר תוכי מדבר בשם שמש, הבנות התאפרו עם לני, והיה צחוקים. אחרי הג'קוזי, בזמן התסרוקות עם לני, אמה פתאום אמרה לי: "אמא, אני אוהבת אותך." זה היה נחמד, בעיקר כי אפילו לא ישבנו יחד באותו רגע.

אמה בתהליך

סופי עם הלוק השלם (פלוס לק ורוד מג'נטה)

ומי משחק את טוטו שלה?