טעמים

הבנות משתעלות בלילות, ורק בלילות, אז קניתי להן היום עוד סירופ טבעי שמבטיח לרכך את קנה הנשימה, או משהו הזוי כזה. על העטיפה שלו היה דובי מחזיק בלונים, וסופי התלהבה.
סופי: "קנית לנו תרופה חדשה, נכוווון?"
אני: "כן."
סופי: "ומצוייר עליה דובי?"
אני: "כן."
סופי: "זאת תרופה בטעם דובי?"

אם אנחנו כבר בקולינריה, אמה סיפרה לי ש"סבא ראובן אבא שלך הוא מלהקת חלב עם דבש."

אחרי האוכל נתתי לכל אחת כמה סוכריות M&M's ואמה פיזרה את שלה על המגש הלבן, והסבירה מה היא עושה. זה הלך ככה: "אני זורעת זרעי כוכבים. עכשיו הם השחקנים שעומדים על הבמה." היא אכלה את הסטארים שלה, והזדעפה. "קודם הם היו זרעים, ואז הם היו השחקנים שעל הבמה. והכל היה חמור."

בגלל שאבאמירי חוזר רק מחר ממדריד, שם הוא עם מיומנה, מצלם פרסומת למכונת כביסה, יצאנו עם לוקה לטיול פיג'מות בככר ביאליק. ישבנו על המזרקה, להגיד לדגים לילה טוב.
סופי: "למה המזרקה משפריצה מים?"
אני: "כי זה מה שמזרקות עושות."
סופי: "היא משפריצה מים כי זה נעים לדגים?"
בטח.

בדרך חזרה הן עצרו במדרגות מוזיאון הבאוהאוס כדי לעשות הצגות. הערב הן היו הציפור מפטר והזאב. בהצגה שלפנינו הציפור הולכת לישון, מתעוררת, ונזכרת שהיום היא צריכה לעבוד.