היה יום מיוחד אתמול. בבוקר הצטרפנו לאמיר להכנות לקראת הופעה של מיומנה במסגרת פסטיבל קטן באיזו חורשת אקליפטוסים בצפון, ליד טבעון, בשם "חורשתא". היה כיף. הבנות שיחקו, חפרו, למדו ריקודים מרעות ונטלי, התחבאו באוהל שלהן, אכלו פיתות והרבה פירות, וצפו בבלאנס בתדהמה. ("אמא, למה הם מנגנים על פח אשפה?")
בשלב כלשהו, כשסופי קיפצה לה בריקוד אפריקאי חדש, שלדעתי היא למדה מבנות הזומבה שהקיפו אותה, אמה הגיעה אלי, והכריזה: "אני נוסעת לחו"ל. אני נוסעת לגרמניה. אני אתגעגע אליכם אז תדברו איתי במחשב."
(שזה בדיוק מה שחני אמרה לה אתמול, מינוס הגרמניה.)
אחרי שנגמר הבלאנס נסענו לקיבוץ. היינו אצל רינתי ולני. הבנות נחו קצת. ואז היו מוכנות לפעולה. עשינו טיול קלאבקאר לסבתא מרים, שלמרות שבתחילת השבוע שעבר היתה מאושפזת בבית חולים, היתה במצב רוח טוב, והרגישה בסדר. ישבנו בחוץ, בחצר המדהימה שלהם. אפילו ירדן ואלעד המקסימים הגיעו לביקור. הבנות שיחקו נורא יפה. אמה היתה מיץ פטל הארנב, עם ידיים בתור אוזניים, וסופי השתמשה בחיות העץ שמרדכי הביא בזמנו מקניה לתפקידי הג'ירפה והאריה. בניגוד לגרסה המקורית, היו המון חיבוקים ונשיקות בין החיות בסיפור של הבנות.
בשלב מסוים דבורה נדבקה למרדכי והוא התחיל להתרוצץ מבוהל, חובט סביבו עם מחבט זבובים דק. אחרי שנראה שהדבורה היא זאת ששולטת בזירה, לני לקחה מידיו את המחבט ויצאה למסע קטל. שלוש דבורים מחוצות אחר כך חזרנו לבית של רינתי. אבאמירי יצא בחזרה לחורשתא אקליפטוס, ואנחנו נשארנו בקיבוץ.
לני הפעילה את הבנות והן הכינו כופתאות בצורות שונות. כדורים, אליפסות, מרובעים, פיתות ונחשים. היה להיט. אחר כך לני עשתה להן לבד אמבטיה בג'קוזי, הוציאה להן קשרים, עשתה להן מסאז' עם שמן תינוקות, הלבישה ועשתה תסרוקות. סבתא ומרדכי באו, וגם אריאל, וישבנו לאכול. בשולחן הבנות פגשו שוב את פאר היצירה שלהן: הכופתאות המסוגננות. השמחה היתה רבה. כל כך רבה, למעשה, עד שהן התחילו לזמר את השיר על 'בר כוכבא' עשר פעמים, בתורות, עם כוריאוגרפיה, ואז הפליאו את כל הנוכחים במסכת מקצועית של: "תני כיף, למעלה עדיף, למטה כדאי, מאוחר מדי."
 |
| מסתלבטות עם לני |
באמת היה מאוחר. השעה היתה כבר עשר בלילה. אמה וסופי לרוב הולכות לישון בשמונה, אבל זה היה, כאמור, יום מיוחד, ואבאמיר בישר שהוא מגיע תוך חצי שעה, אז הוחלט לצאת לטיול לילה בקלאבקאר, עם שמיכות פליז עד האף, לחפש את הירח ולראות את הפרות. את הירח לא מצאנו, כנראה היה מוסתר מאחורי עננים, אבל את הפרות כן. רובן כבר שכבו לישון, אבל היו כמה שעמדו והסתכלו עלינו. אמרנו להן לילה טוב.
רינתי שאלה את סופי, שישבה לידה, על לני, איפה גרות כל החיות.
רינתי: "איפה גרות הפרות?"
סופי: "ברפת."
רינתי: "ואיפה הכלבים גרים?"
סופי: "במלונה."
רינתי: "ואיפה הציפורים?"
סופי: "בשעון."
רינתי: "איפה?!"
סופי: "ציפורים גרות בשעון. הן יוצאות ועושות קוקו!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה