בוקר. אמה וסופי ערות אבל עוד שוכבות במיטות, מבלבלות את המח, מסרבות לקום.
אני: "אני לא יודעת למה אתן עוד שוכבות. בואו אני אזכיר לכן שכבר בוקר." (פותחת וילון.)
אמה: "אוי ואבוי. הבוקר הגיע באמצע הלילה."
אני: "אני לא יודעת למה אתן עוד שוכבות. בואו אני אזכיר לכן שכבר בוקר." (פותחת וילון.)
אמה: "אוי ואבוי. הבוקר הגיע באמצע הלילה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה