מפגש הבוקר של אתמול בגן הוקדש לאמה וסופי, שבשישי יחגגו יומולדת-גן, והבאתי תמונות שלהן מהתינוקות ועד היום כדי שהגננות יראו אותן והבנות יספרו לכולם מה קורה בכל תמונה. לפני הפעילות, לה הבנות מחכות כל השנה, הן עשו לכולם נאמבר עם השמשיות היפניות שיוני הביא להן ליומולדת, ושרו "ילדה אחת עם מטריה אחת". דורית סיפרה שהן שרו בקול גדול וחזק, מה שלא מאוד אופייני לילדים, וכשמישהו העז לדבר, אמה מיד הצביעה עליו, ואז לקחה את האצבע לשפתיה, עשתה "ששש!" נוזף והמשיכה לשיר.
היום כשבאתי דורית סיפרה שבארוחת הצהרים של אתמול, כשכולם ישבו על כיסאות הפלסטיק סופי החליטה דווקא לעמוד. דורית ביקשה שתשב. היא ישבה, ואז עמדה שוב. דורית שוב ביקשה שתשב, וסופי אמרה: "אבל זה מעליב אותי שאת אומרת לי לשבת." דורית הסבירה שהיא לא צריכה להיעלב, היא רק דואגת לגוף שלה, שלא יקרה לו שום דבר. סופי התיישבה, ואמרה: "אני מבינה, אבל זה עדיין מעליב אותי שאת אומרת את זה." דורית אמרה שתניה לא הפסיקה לצחוק.
היום כשבאתי דורית סיפרה שבארוחת הצהרים של אתמול, כשכולם ישבו על כיסאות הפלסטיק סופי החליטה דווקא לעמוד. דורית ביקשה שתשב. היא ישבה, ואז עמדה שוב. דורית שוב ביקשה שתשב, וסופי אמרה: "אבל זה מעליב אותי שאת אומרת לי לשבת." דורית הסבירה שהיא לא צריכה להיעלב, היא רק דואגת לגוף שלה, שלא יקרה לו שום דבר. סופי התיישבה, ואמרה: "אני מבינה, אבל זה עדיין מעליב אותי שאת אומרת את זה." דורית אמרה שתניה לא הפסיקה לצחוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה