השכן שלא ישן

סופי: "אלוהים!"
אני: "מה אלוהים?"
סופי: "סתם אמרתי, לא אלוהים שלמעלה."
אני: "אלוהים למעלה?"
סופי: "כן, הוא גר למעלה. הוא שכן של כל אחד."

מאיר פלאס

הבנות ואני טיילנו לנו בבוקר שבת, כשהן החליטו שצריך ללכת ל'ארמון מאיר', שנמצא, מן הסתם, בגן מאיר. כשהגענו הן התהלכו עם הכלבה המלכותית הלוך חזור, בעוד היא נותנת בי מבטים מעוררי רחמים.

אליהו נחשף

סופי: "אליהו ענבים הוא חידק, נכון?"
אני: "למה את אומרת?"
סופי: "כי לא רואים אותו!"

פסח וכאלה

אמש אמה סיפרה לי את הסיפור של פסח. זה הלך ככה: "בוקר אחד שמו את משה הקטן בנהר עם תיבה, והוא שט בנהר עד שבת פרעה מצאה אותו והיא נתנה לו לאכול חלב וכאלה, ואז הוא גדל והפך להיות איש במצרים, והוא ראה אנשים שעובדים מאוד קשה. ואז עם ישראל נתן לפרעה הרבה בושות. עשר מכות. שיהיה לו כינים וכאלה. וזה הסוף."

היא אמרה שבגן הם המחיזו את ההגדה והיא היתה בת פרעה. סופי היתה משה התינוק, וכשהגיע הקטע בו היהודים עוברים את הים והמצרים טובעים, היא הרגישה שגם לבת פרעה מגיע לעבור איתם, אז היא חצתה, ואמרה שתניה שמה לב שהיא עוברת, אבל נתנה לה חיוך מאשר.

put on a happy face

כשהבנות מתבכיינות על שטויות, אני אומרת להן שיזרקו את הפרצוף הבוכה ויחליפו אותו בפרצוף חדש. באמבטיה אמה התחילה לבכות ממשהו באמת טפשי, ואז היא תפסה את עצמה וצחקה במקום, ואמרתי לה כל הכבוד. סופי גם היתה גאה בה, ואמרה: "אמה החליטה להתפשט מהבכי וללבוש חיוך!"

אוצר מילים

כמה פעמים היום, כשמשהו הרגיז אותה, אמה אמרה בדרמטיות: "אני רותחת מזעם!"

ובמסגרת סיפור בהמשכים ארוך-ארוך ששתיהן הרכיבו יחד בזמן שהן מפעילות את הברביות והברבן החדשים, משפט סופי משפט אמה, במבי אמרה: "הם עדיין שכבו שם, מרודדים, בחוץ. קול קודר היה להם."

האיחוד

כמובטח, הבנות קמו בבוקר ומצאו אבא אחד ישן במיטה. אמה העירה אותו בנשיקות ופטפוטים והוא נתן להן את המתנות: נעלי בית כתומות עם ארנבים, שתי ברביות נסיכות, וברבי אחד בן.
אמיר: "מה את חושבת על המתנות?"
אמה: "הן אחלה. הצליח לך."

מכורתי

דיברנו עם חני בסקייפ. היא אמרה שאם הן אי פעם יבואו לבקר אותה, הן יוכלו ללכת לקטוף תותים.
אמה: "את יודעת לאיזו ארץ שהיא מחוץ לישראל שהיא מאוד קרובה אנחנו רוצים לנסוע? ירושלים!"
חני: "איזה שמאלנית, כל הכבוד."

סיפרתי להן שבלילה אבא יחזור מפרו, וכשהן יקומו בבוקר הן יוכלו לבוא למיטה והוא יהיה שם.
אמה: "ואז נוכל לראות אותו ונוכל להגיד: הי, אבא, אתה שוכב במקום שלי!"

שבת מנוחה. פחחח.

היום היה עמוס חוויות ובילויים. היינו בככר ביאליק עם לוקה, אז הלכנו ברגל לסבא ראובן, שם אכלנו צהרים עם ניתאי וטליה, ואז חזרנו הביתה וארחנו את סבתא ריטה שהביאה בצק לפיצה ואת כל המצרכים, ואפינו יחד פיצות מדהימות.

אחרי האוכל לקחנו אותה לטיול עם 'הויסה לוקה, דיו', עבורו הן החליפו תחפושות, ואמה הפכה משלגיה לטינקרבל.  כשהיא סיימה להתקין את הכנפיים היא אמרה: "טינקרבל מוכנה למשק הכנפיים שלה!" אחר כך היא גילתה שאת אבקת הקסמים היא שומרת בטוסיק.

הן עשו הצגות בככר ביאליק שעיכבו לא מעט אוברי אורח. ההצגות כללו חלק מוזיקלי, וגם אימפרוביזציה שבמהלכה אמה איבדה את הכעס שלה. "אני לא יודעת איפה שמתי אותו," היא אמרה, ויצאה למסע חיפושים. אמרתי לה שלא נורא, אבל אז סופי התעוררה: "אני איבדתי את הצחוקים שלי! עכשיו אני כל כך עצובה! מעניין לאן הם נעלמו!" וכו' וכו'.

כשחזרנו מילאתי אמבטיה. אמה רצתה להכנס עם בובה מסויימת, ולא הרשיתי. התגובה הטינאייג'רית לא איחרה לבוא: "עכשיו אני לא חברה שלך ואני לא הבת שלך אפילו."

ערב שישי

אחרי שנ"צ משובחת הלכנו ברגל לבית של סבתא מורי לארוחת ערב. זאת היתה הליכה ארוכה ומקוטעת, כרגיל, אבל לפחות שובצו בה כמה וכמה פנינים. קודם כל, סופי הסתובבה באלנבי ושרה בקולי קולות את החידוש שלה ל'מה עושות האיילות בלילות'."כי הילד התחת חברתן מעירה אותן בבוקר משנתהההה!!!"

הן היו לבושות בתחפושות של אליס ושלגיה, והחזיקו בלונים שהן מצאו, צהוב ושחור, והתעכבו על כל דבר בדרך. כשהן ראו חנות אופנת גברים זה מאוד הרשים אותן, ואמה אפילו אמרה על הבוב שבחלון הראווה: "הלואי שזה היה אמיתי והייתי יכולה להתחתן עם זה."

כשאיש אחד בשינקין 17 שאל לאן מועדות פניהן, אמה אמרה לו: "אנחנו הולכות לסבתא ביום שישי בערב להביא לה בלונים של שמחה!"

בסוף הגענו. גם סבא פיסקה ודוידי היו, ובהמשך אפילו טליה, ניתקה וברייני הגיעו. היה שמח ורועש.
כחלק משיחה, דוידי שאל את אמה: "איזה מין מחשבות את חושבת כשאת לא יכולה להירדם?"
התשובה: "אני חושבת שאמא לא תחזור לעולם."
וויי זמיר

אמה הספיקה להצחיק אותי בעוד שני דברים קטנים. כשלקחתי אותה לעשות פיפי, היא ישבה, וכשיצא לה סוף סוף, היא אמרה: "או, נהדר." אחר כך, כשחזרנו, עוד היה להן מלא מרץ והן התחילו לנקות את השולחן במגבונים. היא אמרה: "אני מנקה בעזרת המים! איזה גדולה אני, וואו. אפשר להשתגע."

יומולדת לעלמה

עלמה מהגן חוגגת היום שלוש. אתמול כל הילדים אמרו לתניה מה הם רוצים לאחל, ותניה רשמה. אמה, שיומולדת קטנה לא תעוות לה את המציאות, אמרה: "עלמה, אני אוהבת אותך לפעמים וחבל שמשכת לי בגלימה האדומה."

על כלבים ועל משה

הבנות הלכו היום עם סבתא לגינת שינקין ואני פגשתי אותן שם. הן הראו לי איך הן גולשות ברכבת, ועוד פטנט תאומי חביב:

אחר כך חזרנו הביתה דרך טשרניחובסקי, שם עברנו בחנות ההיא שבה בעבר כלבלב קטן הבהיל את סופי. רצינו לעשות תיקון אז נכנסנו ובעלת החנות נתנה לבנות ממתקי כלבים לתת לכלב, שבכלל היה כלבה בשם פיצי. סיפרתי לה שגם לנו יש כלבה. לוקה. היא שאלה אם הן אוהבות אותה, ואמה ענתה: "כן, לפעמים היא לא מציקה לנו."

כשחזרנו הכל עמד בסימן משה בתיבה. סופי הביאה בובה גדולה, קראה לה משה, גרבה לה גרביים שמה לה תחתונים מהארון שלה, ואפילו הלבישה אותה במנשא והסתובבה איתה בבית, שרה את "דומם שטה תיבה קטנה על היאור הזך". פתאום משה חלה. היא הביאה אותו לרופאה אמה, שבדקה, אמרה שיש לו חום, וצריך לשים לו גם פלסטר על המצח כי הוא נפל, אבל לצערה אין לה את התרופה שהוא צריך. יש לה רק תרופה למבוגרים היום. וסופי אמרה: "לא נורא. אני אטפל בו. הוא ישכב בסלון ויראה טלביזיה." בדיוק כמו במצרים העתיקה.

ערמומית דמיקולו

בלילות סופי מתעוררת ורצה אלי, רוצה לישון איתי במיטה. יש לנו על זה הרבה עימותים ודיבורים, ואתמול לפני שהיא הלכה לישון השבעתי אותה שתגיע אלי רק כשבחלון יהיה אור. היא הסכימה. כמובן שלפנות בוקר היא באה, החזרתי אותה לחדר, הרדמתי אותה שוב במשך כשעה, ואחרי עוד שעה היא הגיעה שוב. ויתרתי. היא ישנה איתי. בשש וחצי התעוררתי כי שמעתי צעדים, וראיתי אותה רצה מחוץ לחדר. לא הספקתי אפילו לעשות פרצוף מבולבל והיא שוב נכנסה לחדר, דוהרת בשמחה ואמרה: "אמא, תראי! ישנתי עד הבוקר בחדר שלי!!!"

ניצלנו את ההשכמה המוקדמת ודיברנו עם אמיר שבדיוק התכונן ללכת לישון בפרו. ראינו גם יוטיובים ישנים שלהן. היא נקרעה מצחוק עד שהגענו לסרטון בו רואים רק אותה, בת כמה שבועות, מביטה במראה. פתאום היא התחילה נורא לבכות, ואמרה: "אני לא רוצה שהיא תהיה לבד! אני רוצה שאמה תהיה איתה!!! אני רוצה לשמוע את הקול של אמה!!!" עברנו לסרט אחר. כשאמה הצטרפה אלינו הראינו לה גם סרטים, וסופי אמרה: "אבל לא נראה את הסרט שהתינוקת סופי לבד כי זה מאוד מעציב אותי."

פרוזדור

אנחנו כבר אחרי האמצע בספר המקורי של הקוסם מארץ עוץ. זה מעולה, ויש שם המון פרטים שאף גירסה שראינו לא כיסתה, ומדובר בתרגום עתיק-עתיק אבל סופר איכותי. בכל זאת, מפעם לפעם אני צריכה לחזור ולהסביר מילה או מושג מאתגר. היום החבורה הגיעה להיכל הכתר בארמון של עוץ הגדול, ועברה לשם כך בשבעה פרוזדורים ארוכים.
אני: "פרוזדורים זה.... נו... אה..."
אמה: "מסדרון."

אסטרוגן לפנים

על פי התמונות הנ"ל אפשר להבין שהיה לנו היום ביקור של אוריאני, שבאה לבד לבד. הבנות היו באקסטזה, קפצו ושרו כל הדרך הביתה, מחזיקות ידיים. כשהן הגיעו הן החליטו להתחפש לכבוד מסיבת תה, הגשתי להן תה ועוגיות ואז הן יצאו החוצה לשחק, חזרו, קראו ספרים ופטפטו. יותר בנות מהבנות האלה אין.
אחרי שאמא של אוריאני לקחה אותה הביתה יצאנו אני והבנות לטיול עם לוקה (כי אמיר עדיין בפרו) ואמה העבירה שיעור בסיסי במגדר: "בני אוהבים לשחק במשחקי מלחמה, אבל אני שונאת משחקי מלחמה. בנות אוהבות משחקים יותר נחמדים כמו אבא ואמא. שחקנו היום באבא ואמא עם גלי. אני הייתי אחות גדולה או משהו כזה."
אני: "יש גם בנות שאוהבות לשחק במשחקי מלחמה, לא?"
אמה: "לא. בנות שונאות את זה."
אני: (מנסה לחשוב על הבת הכי טום בוי בגן) "ומה עם... עלמה?"
אמה: "היא פשוט עוד קטנה."

לא לעישון

הבוקר נכנסנו לגן והגנן ניתאי בדיוק יצא לעשן סיגריה. אמה הביטה בו במבט חמור, ואמרה ברצינות: "סיגריות זה מאוד לא טוב." הוא הנהן, אבל היא לא הרפתה. "זה לא בריא גם בשבילך." הוא כיבה את הסיגריה.

בערב, אחרי שטיילנו, עשינו יחד סימניה של הקוסם מארץ עוץ וציירנו קצת, אמה נעשתה מאוד מתוסכלת מזה שהיא לא ממש מצליחה לשלוט בטושים. "את יודעת למה אני לא יכולה לצייר? כי הידיים שלי לא מספיק חזקות. הן יודעות לספר סיפורים ולעשות הצגות ולקנח את האף וכאלה, אבל לצייר אני לא יודעת משהו-משהו. אני צריכה ללמוד."

ועוד אמושמוש אחד לסיום: בדרך הביתה פגשנו איזה זקן אחד ששאל אותן כל מיני שאלות.
זקן: "שירים של פסח אתן כבר מכירות?"
אמה: "כן."
זקן: "איזה?"
אמה: "את כולם."
זקן: "אז אולי תשירי לי אחד?"
אמה: "לא, אני שומרת אותם."

סימניית אמיל והבלשים שהכנתי להדר ויואב

סימניית רגלי המכשפה והבית של דורותי שהכנתי עם הבנות

פרו

אמיר נוסע הלילה לפרו, אז בילינו איתו אחה"צ קסום במתחם התחנה ובסוזנה. היה מאוד כיף. בתחנה מצאנו מדשאה גדולה עם פרחים והבנות בנו שם בית מכפות דקלים שנשרו, ועשו סיבובים על הכתפיים של אבא. בשלב מסויים אמיר ראה חתול והפנה את תשומת ליבן אליו.
אמיר: "תראו, חתול שחור לבן!"
אמה: "הוא כמו הסרטים כשהיית קטן."

יום בסל

הבנות ישנו אצל סבתא מורי, העבירו לדוידי וסבא פיסקה שיעור בלט בו הענישו את דוידי כמה וכמה פעמים והעמידו אותו בפינה, ונהנו מאוד, אבל מרגע שחזרו לידינו הן היו קשות-קשות. הלכנו לאופירה, ובין בכי לקיטור היו גם כמה רגעים חביבים, למשל כשהן הכינו פיצות עם אבא, או כשהן הופיעו מול כולם עם כתרים ממפיות.

אפילו הפיצה של אמה היתה אגרסיבית הערב וניסתה לנשוך אותי. "לפיצה יש מצברוח."
אני: "איזה מצברוח?"
אמה: "נורא. היא בועטת ונושכת כל היום."
אני: "למה?!"
אמה: "כי היא מפחדת ממך."
פרויד, לטיפולך.

באמבטיה, בבית, היא היתה קצת יותר מרוצה מהחיים, נגעה לעצמה בשיער הרטוב, הרימה אותו ואמרה: "שיער כל כך אסוף וכל כך יפה! שיער מפואר! ממש מפואר!"

הכניסה לידידים אסורה

הבנות ישנו אצל סבתא מורי. הגיע עכשיו אסמס שבו כתוב משפט מתוך סיפור שאמה מספרת ברגעים אלה ממש ברחוב מזא"ה: "בידידות אתה לא תהיה פה, כי אנחנו נעשה חגיגה של מרושעים."
נשמע שהן נהנות.

ירושלים

הלכנו לגן כשסופי נעצרה ליד חנות מוצרי התיירים ותשמישי הקדושה ולא הסכימה להתקדם. "אמא, בואי!!!" באתי. היא הצביעה לי על צלחת עם תבליט של ירושלים וביקשה שניקנה אותה כי היא ממש יפה. אמרתי שלא נקנה אותה, אבל ניסע לשם בקרוב.
סופי: "נכון שבירושלים אנשים ישנים כשיש שמש?"
אני: "לא, זה לא בחו"ל. זה בישראל."
סופי: "נכון. זה ממש רחוק. זה קרוב לבית של ניתאי וטליה."
אני: "זה הרבה יותר רחוק משם. בפסח אנחנו ניסע לשם באוטו, ליום הולדת של תומי."
סופי: "או אולי באוטובוס."
אני: "אולי."
אמה: "אבל אני לא רוצה לנסוע לירושלים, אני רוצה לנסוע לקנזס!"
גם אני.

אמא, בואי! את חייבת לראות!

ובלי קשר - הקטע הזה עם הספגטי

רפונזל ורפונזל באמבטיה

כלב קטן התחיל להסניף את אמה בהתלהבות ברחוב טשרניחובסקי, והיא נורא נבהלה וברחה, נצמדה לקיר והתחילה לבכות. אני והבעלים הגיי שלו אמרנו לה שזה כלב מתוק ותינוק שלא רוצה לעשות לה שום דבר רע, אבל היא היתה מבוהלת. האיש אמר לה: "תלטפי אותו, מתוקה! תראי שהוא חמוד!" ואמה, עם דמעות של אימה בעיניים, אבל תמיד-תמיד ליידי, אמרה בבכי: "אנחנו לא יכולות ללטף אותו עכשיו, אנחנו הולכות לגן מאיר. אני מצטערת."

SOS

הבוקר אמה היתה הראשונה לקום, הראשונה להתלבש והראשונה לצחצח שיניים. כשהיא ירקה את המים היא הניחה את הכוס על השרפרף. "אני משאירה את הכוס פה, למקרה של סופי."

וכצפוי, חזרנו לקוסם מארץ עוץ בכל הכח.

הקוסם חוזר

יומיים אחרי שהיו ב'זרעים של מסטיק' בבית לסין, היום הבנות הלכו איתי לעוד הצגה של הקוסם. אילנית אירגנה אותנו ברגע האחרון. למרות שהשבעתי אותן שלא יתביישו הפעם הן היו קצת סטאר סטראק בסביבתה, אבל ראיתי שהן מתאמצות להפשיר מהר. מצאנו לנו מקום וראינו אתת ההצגה. הבנות היו מאושרות לגמרי. חייכו חיוכים ענקיים. לקראת הסוף, כשהיא שרה שום את 'מעבר לקשת', דורותי יורדת אל הקהל ומתייחסת אל הילדים. היא עברה ליד כולם עד שהגיעה אלינו ונעצרה לזמן ארוך-ארוך, ליטפה, חיבקה ונישקה את הבנות, ושרה להן ממש סרנדה פרטית בעוד כל הקהל מסובב ומביט. היה מאוד מאוד מרגש. אחר כך הלכנו אליה שוב לעוד חיבוקים וגמגומים. פגשנו גם את דיקלה שמשחקת את טוטו, שהפעילה עבורן את הבובה.
מובן שאצל סבתא ריטה הכל היה בסימן ההצגה.

המרטשת

היינו היום בסופר (בתחפושות כמובן), אחר כך הכנו יחד אוזני המן ומשלוחי מנות, ובערב הלכנו אני והבנות לסבא ראובן ודליה לארוחת פורים, עם ניתאי וטליה. היה מאוד כיף. הבנות עשו הצגות של זרעים של מסטיק, ניתאי וסבא ניגנו במנדולינה ובגיטרה. בשלב מסויים שתי הפעילויות התנגשו, ואחרי כמה הפצרות של אמה שניתאי יפסיק לשיר כבר, היא התקרבה אליו עם סרט הבד שלה (כאליס) ואמרה: "אם לא תפסיק לשיר אני אחתוך לך את הגרון!!!"

עוד פורים

הבוקר הבנות צפו במחרוזת שירי פורים ביוטיוב, וכשעוזי חיטמן וני נחמיאס שרו 'ליהודים היתה אורה ושמחה', אמה אמרה: "יהודים זה זה שנתן לאן שרלי את השיער האדום שלה." היא התכוונה, כמובן, לאלוהים, אבל הנחתי לזה. מבחינתי זה סביר באותה מידה בערך. 

בהמשך הן עשו תרגיל חילוף מעניין: אמה היתה טייגר לילי וסופי היתה בילבי. היא אפילו לקחה איתה את מר נילסון, קוף קטן, שהלך לאיבוד במשך היום. אחרי ששתינו קפה יחד, כל המשפחה, הבנות נסעו עם אמיר לבית לסין ופגשו שם את סבתא מורי, איתה הן ראו את ההצגה זרעים של מסטיק. אמא שלי אמרה שהיה זוועה אבל הבנות מאווווד נהנו ושחזרו את העניין כל היום. כשחזרנו הביתה בערב דיברנו עם סוסו בסקייפ, והבנות, שהיו כבר מחוסלות, התעוררו לחיים חדשים וצרחו לבר וסוסו את השירים מההצגה עד שלכולנו כמעט התפקע עור התוף. סבתא מורי סיפרה שבתגובה לאלה שעצרו אותן היום ברחוב, וחלק גם ביקשו להצטלם, אמה אמרה: "אמא ואבא שלנו אומרים שאנחנו מפורסמות!" אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה.

אחרי שהן הלכו לישון סבתא מורי הודיעה לי שהן שתלו לה זרעים של מסטיק מפלסטלינה ורודה בתוך כל הנעליים שבארון שלה.

פורים

הבוקר סופי נעמדה מעל אמה הישנה, התכופפה וצרחה לה לתוך האוזן: "אמה! פוריייייים!!!!"
אחרי הגן יצאנו בצעדה לככר ביאליק, שם היתה הצגה. אחר כך הלכנו לבקר את שירי וללי השכנות היקרות מלמעלה. היה שמח ומבדח.

מטאפורה

מחר פורים. סוף סוף. היום יצאנו בתחפושות של השנה שעברה לראות את כל הילדים ובני הנוער המחופשים ברחובות, בגן מאיר ובדיזנגוף סנטר. וואו. מרשים ומטריד. הבנות קיבלו הרבה תשומת לב.
בערב, אחרי פרק נוסף באסופית, אמה קיבלה לידיה את הספר (כרגיל) וסופי לקחה את פיטר פן, כדי להתכונן למחר. אמה קראה במרץ. משפט נבחר: "הילד גילברט בליית היה מעצבן כמו סוכריית טופי שנדבקת לרצפה."

בלי דמיון

אמה וסופי בטירוף של האסופית. משחקות בזה בלי הפסקה, ממציאות תרחישים. אנחנו לקראת אמצע הספר ואני שמחה לגלות שהן אשכרה מקשיבות לכל הפרקים הארוכים האלה כשהן חוזרות על פרטים קטנים מהתיאורים. כמו היום, כשאמה ביקשה ממני שאהיה מרילה ואבקש מאן שתחזור כבר לעשות את עבודות הבית.
אני: "אן שרלי, תחזרי מיד הביתה לסיים את מלאכת התפירה שלך!"
אמה: "אבל אני לא אוהבת לתפור! אין בזה דמיון!"

באמבטיה הן היו עסוקות בשאלה מהותית:
האם מותר להביא בנות ים לרפת.
סופי אמרה שכן. אמה עמדה על כך שלא.
אמה: "החלבן מסכים שמביאים דגים לרפת אבל בנות ים לא, כי הן מעצבנות אותו."
סופי: "אבל אפשר להביא אותן באקווריום כי אז הן לא יכולות לצאת לבד והן לא מעצבנות!"

חרצף

היינו בקיבוץ, ביומולדת 11 של לני. סופי עשתה קקי, ואני ואמה עמדנו לידה. היא הורידה מים ואיחלה לו דרך צלחה לים.
אני: "אתן יודעות שפה הקקי הולך למקום אחר מאשר בבית?"
אמה: "נכון, לברצלונה."

רוח רוח

הסופה נמשכת. הבוקר, בשער של הגן, סופי אמרה: "יש רוח רפאים!!!"