יום בסל

הבנות ישנו אצל סבתא מורי, העבירו לדוידי וסבא פיסקה שיעור בלט בו הענישו את דוידי כמה וכמה פעמים והעמידו אותו בפינה, ונהנו מאוד, אבל מרגע שחזרו לידינו הן היו קשות-קשות. הלכנו לאופירה, ובין בכי לקיטור היו גם כמה רגעים חביבים, למשל כשהן הכינו פיצות עם אבא, או כשהן הופיעו מול כולם עם כתרים ממפיות.

אפילו הפיצה של אמה היתה אגרסיבית הערב וניסתה לנשוך אותי. "לפיצה יש מצברוח."
אני: "איזה מצברוח?"
אמה: "נורא. היא בועטת ונושכת כל היום."
אני: "למה?!"
אמה: "כי היא מפחדת ממך."
פרויד, לטיפולך.

באמבטיה, בבית, היא היתה קצת יותר מרוצה מהחיים, נגעה לעצמה בשיער הרטוב, הרימה אותו ואמרה: "שיער כל כך אסוף וכל כך יפה! שיער מפואר! ממש מפואר!"