ערמומית דמיקולו

בלילות סופי מתעוררת ורצה אלי, רוצה לישון איתי במיטה. יש לנו על זה הרבה עימותים ודיבורים, ואתמול לפני שהיא הלכה לישון השבעתי אותה שתגיע אלי רק כשבחלון יהיה אור. היא הסכימה. כמובן שלפנות בוקר היא באה, החזרתי אותה לחדר, הרדמתי אותה שוב במשך כשעה, ואחרי עוד שעה היא הגיעה שוב. ויתרתי. היא ישנה איתי. בשש וחצי התעוררתי כי שמעתי צעדים, וראיתי אותה רצה מחוץ לחדר. לא הספקתי אפילו לעשות פרצוף מבולבל והיא שוב נכנסה לחדר, דוהרת בשמחה ואמרה: "אמא, תראי! ישנתי עד הבוקר בחדר שלי!!!"

ניצלנו את ההשכמה המוקדמת ודיברנו עם אמיר שבדיוק התכונן ללכת לישון בפרו. ראינו גם יוטיובים ישנים שלהן. היא נקרעה מצחוק עד שהגענו לסרטון בו רואים רק אותה, בת כמה שבועות, מביטה במראה. פתאום היא התחילה נורא לבכות, ואמרה: "אני לא רוצה שהיא תהיה לבד! אני רוצה שאמה תהיה איתה!!! אני רוצה לשמוע את הקול של אמה!!!" עברנו לסרט אחר. כשאמה הצטרפה אלינו הראינו לה גם סרטים, וסופי אמרה: "אבל לא נראה את הסרט שהתינוקת סופי לבד כי זה מאוד מעציב אותי."