אמה וסופי בטירוף של האסופית. משחקות בזה בלי הפסקה, ממציאות תרחישים. אנחנו לקראת אמצע הספר ואני שמחה לגלות שהן אשכרה מקשיבות לכל הפרקים הארוכים האלה כשהן חוזרות על פרטים קטנים מהתיאורים. כמו היום, כשאמה ביקשה ממני שאהיה מרילה ואבקש מאן שתחזור כבר לעשות את עבודות הבית.
אני: "אן שרלי, תחזרי מיד הביתה לסיים את מלאכת התפירה שלך!"
אמה: "אבל אני לא אוהבת לתפור! אין בזה דמיון!"
באמבטיה הן היו עסוקות בשאלה מהותית:
האם מותר להביא בנות ים לרפת.
סופי אמרה שכן. אמה עמדה על כך שלא.
אמה: "החלבן מסכים שמביאים דגים לרפת אבל בנות ים לא, כי הן מעצבנות אותו."
סופי: "אבל אפשר להביא אותן באקווריום כי אז הן לא יכולות לצאת לבד והן לא מעצבנות!"
אני: "אן שרלי, תחזרי מיד הביתה לסיים את מלאכת התפירה שלך!"
אמה: "אבל אני לא אוהבת לתפור! אין בזה דמיון!"
באמבטיה הן היו עסוקות בשאלה מהותית:
האם מותר להביא בנות ים לרפת.
סופי אמרה שכן. אמה עמדה על כך שלא.
אמה: "החלבן מסכים שמביאים דגים לרפת אבל בנות ים לא, כי הן מעצבנות אותו."
סופי: "אבל אפשר להביא אותן באקווריום כי אז הן לא יכולות לצאת לבד והן לא מעצבנות!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה