emma and sophie

emma and sophie

יום שישי, 25 בדצמבר 2015

קולטורה

אמה: בפעם הראשונה שהיה גשם השנה את היית עם כפכפים.
אני: אה, כן? הכי מתאים לי להתקע בגשם עם כפכפים.
אמה: את צריכה לכתוב במקום פרנסוס על גלגלים, גשם עם כפכפים.

סופי: ״בציור שותת האבסינת, היא נראית ככה כי היא שותה את האבסינת או כי דגה שתה?״

יום שישי, 18 בדצמבר 2015

שיבושים של מקס שאני מסרבת לתקן

״אמא, אני סוחר במים!" (שוחה באמבטיה)
״מקס קיבל מכה בברז!״ (בברך.)

יום שלישי, 15 בדצמבר 2015

פילוסופיה לחנוכה

שיחה ארוכה על דת, אמונה והאנושות הביאה את סופי לחפירה עמוקה ויסודית בכל הנושא של: כל אחד שרוצה שיהיה לו טוב-אבל מה זה טוב-לכל אחד יש רעיון אחר של מה טוב, עד שבסוף היא זיקקה הכל למשפט אחד מאורגן, וסיכמה: ״אמא, הבנתי שמלחמות הן לא בין אנשים אלא בין רעיונות על העתיד.״
סבבה. עכשיו מה עושים עם זה?

יום ראשון, 13 בדצמבר 2015

מורי

סבתא יעל: ״של מי אני סבתא? סבתא של מקסי?״
מקס: ״לאאאא!״
סבתא: ״סבתא של יולי?״
מקס: ״לאאאא!״
סבתא: ״אז של מי?״
מקס: ״סבתא של מורי!״

יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

קבלת האחר

הכיתה של אמה קיבלה משימה לחופש חנוכה, לכתוב סיפור שלוקח השראה מהספר ׳משהו אחר׳ בנושא קבלת השונה. הנה מה שאמה החליטה לעשות:


שלחתי את הסרטון למעיין המורה, שמאוד התרגשה, ואמרה שהיא רוצה לשאול את אמה למה בחרה דווקא בדמות של אמא. שאלתי אותה. היא אמרה: ״רציתי להעביר את הסיפור דרך רגש, ולאמהות יש את הרגשות הכי חזקים.״

יום רביעי, 9 בדצמבר 2015

במקרה בעצם

אלה שתי המילים המהודרות שסוגרות כמעט כל משפט או בקשה של מקס, יחד או לחוד.

״אמא, אתה רוצה ללכת לגינה במקרה בעצם?״
״יש לך קקי במקרה.״
״זה טעים מאוד הדייסה הזה בעצם.״
״אתה רוצה לראות מיקי מאוס במקרה.״
וכו׳ וכו׳

וכשאמא של תינוקת שאלה אותו אם הוא רוצה ללכת לשחק איתה בכדור, הוא אמר: ״אני חושב משחק בחול עכשיו. במקרה.״

הוא גם נותן שם חיבה להכל ולכולם. סבאל׳ה, סבתאל׳ה, סופיל׳ה וצ׳אמפיל׳ה (הכלב של רינתי), וכל דבר בעצם. מה שמוביל למשפטים כמו: ״אמאל׳ה, בוא, בוא. צריכים סנדביצ׳ל׳ה במקרה.״

יום שבת, 21 בנובמבר 2015

שריון

אמה: ״אני מרחמת על צבים. הם והילדים שלהם אף פעם לא יכולים לחיות באותו בית.״

יום שלישי, 17 בנובמבר 2015

עדכונים

המון זמן לא כתבתי פה. הבנות הספיקו לעלות לכיתה ב׳ ודיברו על זה אצל יעל דן:



מקסי התחיל גן חדש, עברנו תקופות חגים ארוכות, ולבסוף, לפני יותר מחודש, אמיר נסע למדריד להקים את סאמה סאמה. נסענו אליו לשבוע, ובילינו עם בר והילדים, וגם חזרנו. מחר תהיה הפרמיירה של סאמה סאמה, וסבתא ריטה ואופירה נסעו לשם בהמשך הוא סוף כל סוף יחזור הביתה.

לי ולבנות היה פרוייקט אינסטגרם בשם מירור סיסטרס, בו צילמתי אותן בבגדים זהים על רקעים שונים. בינתיים אנחנו עושות מזה הפסקה, אבל אולי הוא עוד יחזור, אין לדעת. עוד תמונות באינסטגרם.



מקסי החמוד גדל כל הזמן, ומצחיק רוב הזמן. בימים האחרונים יש לו התקפי זעם שונים ומשונים. לפני יומיים היינו בגינת קריית ספר וקראתי לו לאכול קלמנטינה. הוא מיד קם, הכריז: כן! יש! בהתרגשות, והתיישב לידי. ברגע שנתתי לו את הקלמנטינה התחילו לרדת לו דמעות של צער ואז כעס, והוא צעק: ״אתה רוצה טחינה!״ המסכן היה בטוח שהצעתי לו טחינה. שום דבר לא הרגיע אותו. הלכנו למצוא את אמה וסופי, וחזרנו הביתה לאכול טחינה. יום קודם, בזמן שהוא אוכל סנדביץ׳ עם גבינה, הוא בכה: ״אתה רוצה סנדביץ׳ עם עוגת יומולדת!״

הקטע הקולינרי חזק בבית, הבנות מכינות המון דברים וסופי אופה עוגיות פעמיים בשבוע. לפני כמה ימים שאלתי מה תרצה בסנדביץ׳, והיא אמרה: שוקולד וגרדת תפוז. אמה בטירוף של פטריות. במטוס ממדריד היא אכלה את הפטריות מארוחות הבוקר של כולנו. בכלל, היא עפה על האוכל של הטיסות ולא הפסיקה להתפעל ממנו. היה כיף מאוד לטוס איתן, הן הלכו לבד לשירותים, היו עצמאיות ואפילו מקסי היה בסדר.

וגם:

איתמר: ״האופניים של מקס ורודים. הוא כנראה חושב שהוא בת.״
סופי: ״הוא ממש לא חושב שהוא בת, פשוט אמא שלנו לא מגדרית.״

קצת מדריד:






יום שבת, 22 באוגוסט 2015

הקייטנה להגשמת חלומות

החופש הגדול בעיצומו. היום מקסי יסיים את הגן של אורלי ובעוד בערך שבועיים יתחיל גן חדש. הבנות איתי בבית כבר לא מעט זמן, מאז שנגמר ׳בית הספר של החופש הגדול׳ שהיה מעולה, וקצת מתחילות לטפס על הקירות. אמיר בהמון נסיעות, שרק יתגברו לקראת הפתיחה של סאמה סאמה בנובמבר, אבל בינתיים הוא הספיק לפתוח פה את תערוכת הצינורות המהממת שלו במוזיאון המדע בחיפה.

בינתיים בר ואני כתבנו ספר לילדים קוראים, בעזרתם האדיבה של הבנות ושל סוסו, שחיכו בציפייה דרוכה לכל פרק, הביעו דעות ועזרו המון. סוסו והבנות, למשל, כולם התרעמו כשכתבתי את דמויות התאומים כמרגיזים מאוד, ונדרשתי לשפר אותם. לפני שהתחלנו לכתוב, ורק עבדנו על הסיפור עצמו, סיפרתי לבנות את מה שהיה עד אותו רגע, (היינו אז תקועות עם העלילה), ושאלתי את אמה על מה בעצם מדבר הסיפור. היא חשבה רגע, ואמרה: על הגשמת חלומות. זה ממש זיקק לנו את הרעיון, ואפילו יצר את שם הספר: הינשופות: הקייטנה להגשמת חלומות״

שונות מהזמן האחרון:

מקס קורא לחתולים בצמרת ׳חתלתולים בצינורות׳ ושר את כל השירים. הוא גם שר את דו רה מי ב׳אנגלית׳ מההתחלה ועד הסוף. כשהוא מוצא שערה הוא מיד צועק שזאת שערה של סופי, למרות שהוא לט מבדיל ביניהן. יום אחד הן עלו במדרגות וסופי נפלה ובכתה. הוא אמר: ״אמה לקום! אמה ילד גדול!״

דיברנו על החזרה הקרובה ללימודים. הן סיפרו שהן תמיד משתתפות, אבל לאלה שלא משתתפים המורה קוראת בלי שיצביעו. אמרתי להן שיש הרבה ילדים שיושבים בכיתה אבל הם לא באמת שם, ושככה אני הייתי רוב השנים בכיתה. אמה אמרה: ״רוב הילדים שיושבים ליד החלון, זה קורה להם. המח שלהם ניתלה על העצים.״ 

ראינו קליפ של הביטלס. 
סופי: ״ג׳ון נשאר?״
אני: ״לא. הוא הראשון שנפטר. רצחו אותו.״ 
אמה: ״אני אוהבת שאומרים הלך לעולמו. זה יותר רך מבחינתי.״

יום ראשון, 12 ביולי 2015

שלום וביי כיתה א׳

זהו, הסתיימה לה כיתה א׳ בשמחה גדולה. ביום האחרון של הלימודים הבנות התארחו בתוכנית של יעל דן כדי לסכם, ומיד החלו בקייטנה של בית הספר, הנקראת גם בית הספר של החופש הגדול, שם הן נהנות עד הגג ושם גם חזרה למחוזותינו האובססיה ל׳הקוסם מארץ עוץ׳. אני עדיין בשוק מזה. הן שוב בוחרות שמלות כחולות ונעלי דורותי, מסתובבות עם כלבים וסלים, ואמה קראה בשלושה ימים את הספר המקורי.



ברכת סופשנה מאמה למורה מעיין

סופי מספרת לי על ילד שמפריע בכיתה, לא יודע לקרוא ומציק לה לא מעט (אבל לפעמים גם נותן לה פיתות עם זעתר.)
אני: ״אנחנו אף פעם לא יודעים מה הסיפור של מי שלידנו.״
סופי: ״טוב, נכון. הוא עבר משהו מאוד קשה.״
אני: ״מה?״
סופי: ״נכנסה לו נמלה לעין פעם!״

ויש מצב שמקס רואה יותר מדי דיסני. באמבטיה הוא שותה מהברז הפתוח ואז אומר: ״מממ... טעם של עוף!״ (הקונה מטאטה/מלך האריות), ואתמול כשעלינו הביתה הוא דפק על הדלת ואמר: ״אלזה?״

מקס עוצר את הגולשים ביומולדת 50 לרינתי
הציורים ממשיכים כל העת, ולכבוד יום ההולדת המשותף של טליה ושלומית הבנות ציירנו שלושתנו ציורים שהודבקו על בלוקים מעץ שמצאנו מחוץ לגן של מקס.

סופי מציירת


שלומית ויולי של אמה

קריאה בקריית ספר

יום רביעי, 17 ביוני 2015

7

הזמן עובר ואני לא מספיקה לעצור ולעדכן. מהון להון הגיע חודש יוני והביא איתו את כל ימי ההולדת. מקסי החמוד היה בן שנתיים והבנות בנות שבע. חגגו להן בשני ימי הולדת כיתתיים-קבוצתיים מקסימים. בשל סופי היה אקרובט קרקסי כזה שעשה ג׳אגלינג עם אש, התהלך על קביים והפך ילדים באויר. בשל אמה היה קוסם שהשכיב אותם על מיטה מרחפת והוציא יונים מכל מיני מקומות. בגן של מקס קראתי לילדים את ארץ יצורי הפרא, ומקסי היה מאושר לגמרי. מאז הוא בטוח שיש לו יום הולדת כל הזמן, ומחפש מתנות בכל מקום.
הוא מפטפט ושר כל הזמן, ושניים מהמשפטים האהובים עליו הם: ״אמה, לא פייר!״ ו״סופי, די!״ לא תמיד הם מופנים כלפי הילדה הנכונה.

הבנות קיבלו מאיתנו המון המון פימו וכלים לפיסול והכנת דברים שונים, אבל הבקשה הרצינית שלהן הגיעה שבועיים ומשהו קודם. ״אמא, אולי זה גדול עליך, אבל אני וסופי חשבנו שליום הולדת אנחנו רוצות לצאת לקמפינג,״ אמה בישרה, ואמיר הסכים. אחרי לא מעט בירורים ושופינג קיצוני של אמיר בהום סנטר, יצאנו עם אוהל משפחתי של עידו לחוף הבונים. היה מדהים. מקס התרוצץ בעירום רוב הזמן, חוץ מבערב, כשנעשה קר. ישנו על מזרנים מתנפחים והתכסינו בשקי שינה, אמיר בישל לנו ארוחות סופר שוות על הגזיה, בערב, בבוקר ובצהרים, ואפילו זכינו לביקור של סבא ראובן ודליה ושל רינתי ואריאל. ראינו מדוזה אחת קטנה, השתזפנו לא מעט, התמלאנו בחול וחזרנו מותשים ומאושרים.

ביום שבין היומולדת של מקסי לזה של הבנות הן הצטרפו לסבתא יעל, שקיבלה מנשיא המדינה רובי ריבלין את אות הנשיא למתנדב עבור העמותה שלה, אליפלט. כל המתנדבים וכמה מילדי הגנים ששרו שיר נסעו יחד באוטובוס מיוחד, והבנות התרגשו, התגאו ונהנו מאוד.

סוף השנה כבר בפתח, מחר הבנות משתתפות בטקס הסיום של כיתות ט׳. הן מברכות עם עוד שני ילדים את הטיתניקים, ושבוע אחר כך יגיעו מסיבות הסיום שלהן ובאמת נוכל להגיד שלום כיתה א׳, וגם להתראות.

סופי ואבנר האקרובט


סופי וברי, שחגג שבועיים קודם בר מצווה




שולחן יומולדת


הקוסם, ילדי יומולדת ואמה שמצאה זמן מצויין לקריאה

חליפת החול של מקס בשקיעה





יום חמישי, 14 במאי 2015

גנוב עלאה



אני: מאיפה הפלסטלינה הזאת? היא נורא רכה וריחנית.
סופי: אה, זאת ההמצאה של אמה. היא ערבבה פלסטלינה עם שלושה מסטיקים.


ואחד על מקס, כי הוא נהיה יותר ויותר מצחיק, שכתבתי בפייסבוק:


חמש בבוקר. בפינה הימנית: מקס שור הזועם. בפינה השמאלית: אמא הישנה. מקס מתעורר ובוכה אמא אמא. אמא אמא מדדה אליו ומחזירה אותו לישון. ככה עוד פעמייםבחמש וחצי הוא מחדש כוחות, אוחז בסורגי הזירה ובוכה: רוצה לצאת! רוצה לצאת! אמא אמא מסרבת בנימוס. מקס הזועם בוכה: מה קרה? מה קרה? השניים מתחילים להיאבק. אמא אמא מרתקת אותו פעם אחר פעם, והוא מצליח להשתחרר, לקום ולקרוא: אמא חיבוקי, מה קרה למקסי, רוצה לצאת. לבסוף, כשהוא שוכב מותש, הוא שולף את האסים: ״כואב! כואב!״ ואז את הג׳וקר: ״אין לךָ אמא! אין לךָ אמא!״

בכיתות א׳ לומדים על לאה גולדברג. אמה החליטה לעשות פורטרט שלה.
וזה הקליפ של שלומית שצולם ביום אחרי הבחירות:


יום שלישי, 28 באפריל 2015

בגזרה הספרותית

אמה: שחר זה הילד הזה שתמיד נראה כמו חולצה שתלויה על קולב. מתוח למעלה ורפוי ועקום למטה. אני רוצה לכתוב עליו אבל לא בא לי להמציא סיפור. אני רוצה לכתוב ספר שהוא כמו פאזל כזה של כל מיני סיטואציות מעניינות. ויהיו בו הרבה דימויים. אוי, זה גם היה דימוי. 

יום שלישי, 21 באפריל 2015

ידיעות קיטוריות

אחרי ארוחת ערב עם כל משפחת פירסטנברג המורחבת יומיים לפני מסיבת החתונה הכפולה של אורי ורון, חזרנו מאוחר הביתה. זו היתה מסכת ארוכה ומפרכת עד שהבנות הואילו בטובן להכנס למיטות, ואני התיישבתי לידן לכתוב כתבה.
אני: ״אוי, קר לי.״
אמה: ״תלונות בערב. נשמע כמו שם של עיתון.״

יום חמישי, 16 באפריל 2015

החושך

סופי: אני לא שומעת את המוזיקה.
אני: תכבי את האור, תשמעי יותר טוב.
סופי: מה, באמת?
אמה: כן. החושך משקיט. הוא עושה שקט. הרבה מורים משתמשים בזה. זה ידוע.

תופעות הזקנה

רוני צוף: ״הקטשופ שלכם עושה פלוצים.״
סופי: ״זה בגלל שהוא זקן.״

יום ראשון, 12 באפריל 2015

פוליאנה



חופש פסח מאחורינו. אני הייתי בניו יורק לשבוע, ראיתי את חני ב׳קברט׳ בברודוויי וחזרתי לעוד שבוע חופש עם כל הילדים בארץ, וישר לתוך סדר פסח אצל אופירה. הבאתי לבנות המון מתנות, אבל האהובה מכולן היתה ללא ספק הספל של אליס בארץ הפלאות שכשמוזגים לתוכו מים חמים, החתול הצ׳שיירי נעלם ונותר ממנו רק חיוך.

מאז שחזרתי מקס אומר לי בעיקר: ׳חיבוקי אמא׳ ו׳אמא חמודי׳, אבל גם דברים כמו ׳טרקטור יפהפיה׳, ואמש הוא עבר לישון בחדר עם הבנות בשעה טובה, וסופי מיד הוסיפה את השם שלו לשלט של החדר.



בחופש היינו במערת הנטיפים (ואז באבו גוש לחומוס פלוס חמץ). היה מקסים, ואמה התלהבה נורא מזה שהמערה תמיד משתנה. קבענו שנחזור לשם בעוד עשר שנים.

הבנות קוראות לא מעט. סופי עמלה על איזה ספר על ילד בלש של גלילה רון פדר, ואמה, אחרי שסיימה את כל אייבי ובין, וקראה את נסיכת הגלידה המקסים, נמצאת באמצע של פוליאנה, ומאוד אוהבת את הספר. הבוקר מקס חזר סוף כל סוף לגן ולהן יש יום חופש אחרון. ֿ

אני: ״אני לוקחת את מקס לגן. זה נראה לי זמן מושלם עכשיו בשביל לקרוא פוליאנה.״
אמה: ״אבל אני לא מושלמת עכשיו בשביל לקרוא פוליאנה.״













יום רביעי, 25 במרץ 2015

אין לדעת



מקס: ארנף קטן חמוט!

אני: יש לו מבטא גרמני.

סופי: נקווה שהוא לא נאצי.


ואחרי תקופה בה רק אמה ציירה, סופי חזרה לזה בכל הכח. נוספה לזה העובדה שבחורה נחמדה ביקשה מהן לצייר עבור חברה שלה, שמתה על הציורים שלהן באינסטגרם, ציורים לרגל הולדת תינוק. הפורטרטים של הזוג צוירו בהתלהבות, ובתמורה הבנות קיבלו צבעי אקריליק הכי שווים שיש. דיל מצויין.


בהמשך אותו השבוע הבנות הצטלמו לקליפ מהתקליט החדש של שלומית. היה יום ארוך ומפרך, זה היה היום אחרי הבחירות. האווירה היתה לא פשוטה, אבל הן נהנו מאוד בצילומים.
ציור לזוג מסופי

ציור לזוג מאמה

ציור לניתאי סתם ככה מסופי

עוד ציור סתם ככה של סופי
האקריליק הראשון של סופי

האקריליק השני של אמה, פרידה.

יום חמישי, 5 במרץ 2015

סיאם

סופי: ״תאומים סיאמיים, מה הבעיה? שהם לא יכולים לעשות הפתעות אחד לשני!״ 

יום שני, 2 במרץ 2015

אמא נחמה

אני: ״הצרה היא שכינה אחת יכולה להטיל איזה מאה ביצים.״

אמה: ״נכון, הן מאוד אימהיות.״

יום חמישי, 19 בפברואר 2015

הפואטיקה של שוריסטו

אני כותבת את הטקסט לספר הבא שלי ושל הבנות, וכבר כמעט השלמתי את הדראפט הראשון. סופי עוזרת לא פעם עם חרוזים, היא טובה בזה וכמה חרוזים שלה נכנסו כבר לטקסט.
הערב קראתי להן שוב את כל מה שיש עד עכשיו, והסכמנו ששתי השורות האחרונות לא נשמעות כמו סוף. החרוז האחרון היה אתה/משיטה. סופי ניסתה למצוא רעיונות ואז פרשה והלכה להמציא מנגינה על הפסנתר. אמה נשארה לידי וחשבה, ואז אמרה לי: ״החרוז האחרון צריך להסתיים בהברה סגורה או בשווא, כי כשיש בסוף הברה פתוחה יש הרגשה כאילו עומד לקרות עוד משהו. אלא אם כן אני אפסיק את זה, זה לא יגמר לעולם.״

יום רביעי, 18 בפברואר 2015

ריקודי שורות

בדרך הביתה מהגן של מקס, סופי אמרה: ״הוא כל כך חמוד שאני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות אם הוא לא היה.״
אני: ״אני חושבת שהייתן מסתדרות, אבל בהמשך נראה לי שזה יהיה ממש חשוב שיש גם אותו.״
אמה: ״נכון, כי זה טוב שיש גיבוי.״
אני: ״מה זאת אומרת?״
אמה: ״אם מתעצבנים על מישהו, או שצריך מישהו שישחק את הנסיך, או את האבא... אמא, אם תעשי עוד ילד נוכל לרקוד יש לנו תיש!״

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

תעודות ראשונות

ט״ו בשבט הגיע, חג לתעודות. אחרי שביקרנו אצל ניבה וראינו את התעודה שלה יום לפני שהבנות קיבלו את שלהן, היתה התרגשות גדולה, וגם חשש. אצל ניבה היו עמודות עם ציוניום שונים, כשבכל מקצוע סומן ׳וי׳. במקרה של ניבה כל הסימונים היו בעמודה המצטיינת. אמה הביעה חשש מה אם אצלה זה יהיה אחרת, ואמיר כבר שלף את נאום ה׳תעודות זה שטויות׳ שלו, כך ששמחנו נורא לגלות שהתעודה הראשונה באמנויות היא מכתב אישי ומפורט מהמורה לילד, אותו קראו המורות בפרטיות לכל ילד וילד. המכתבים המרגשים תויקו ונסרקו:

התעודה של סופי


התעודה של אמה
 חוץ מזה סופי התחילה לכתוב סיפורים במחברת. הם עוסקים בילדה שהיא לא היא ובבעיות אוניברסליות. יש שם סיפור על ילדה שמקבלת אח חדש ומעפן שלא עושה כלום וסיפור על ילדה שיש לה חברה שמרביצה ואמא שלה לא מאמינה לזה, והפאנץ׳ ליין הוא שבסוף הילדה אומרת לאמא: אני לא בוחרת לך את החברות אז את אל תבחרי לי. חוץ מזה היא קורעת בהפסקות את החברות בדמקה, גם את אלה מכיתה ב׳, ומסבירה: ״היא מסתכלת רק על מה שהיא מזיזה במקום להסתכל על כל הלוח! ואמרה שעכשיו כשהיא מסתכלת על בלטות על הרצפה היא רואה לוח דמקה וחושבת על מהלכים.

אמוש מציירת המון ואפילו קיבלה הזמנה מיוחדת לצייר את הליצן אפצ׳י שהיינו בהופעה מהממת שלו לאחרונה, לכבוד פלאייר חדש.


בבית הספר אסרו על חגיגות ימי הולדת אישיות, וכדי שהכל יהיה יותר שוויוני עורכים יום הולדת כל פעם לכמה ילדים שנולדו בחודשים קרובים. אמה התבאסה כשחברה שלה רוני צוף סיפרה לה שהיא ערכה יום הולדת בבית אבל לא יכולה היתה להזמין אותה. דיברנו על זה והסברנו למה עושים את זה. סיפרתי שעד היום אני זוכרת כמה זה היה לא נעים כשמישהו עשה יום הולדת ולא הזמין את כולם.
אמיר: ״אז עד איזה גיל עושים את זה?״
אמה: ״אולי עד הגיל שילדים מפסיקים להיעלב.״

יום ראשון, 1 בפברואר 2015

דמקה

סופי קורעת אותנו בדמקה. זה התחביב החדש שלה, לקרוע אותנו. אחרי הפצרות רבות, סבא ראובן הגיע לשחק מולה. היא ניצחה. לפני שהוא הלך, אמה אמרה לו: ״אולי בפעם הבא תשחקו עם ויתורים.״
סבא: ״מה פתאום. אני לא צריך לוותר לה, היא מצויינת.״
אמה: ״לא, התכוונתי שסופי תוותר לך.״

מקס הרגיש לא טוב והוא ישב עלי וצפה בטלטאביז. אמה ישבה לידינו וסידרה ניירות בקלסר שלה כשקרה משהו בעלילה, ואני אמרתי: ״אוי, לא.״
אמה: ״את כאילו חולקת את הדרמה עם מקס, נכון אמא?״

והיו כמה ימי הולדת החודש שזכו לציורים שווים מאמה: