עידן חדש בגן תניה

היום כבר השני בספטמבר, ואתמול אמה וסופי התחילו גן חדש, גן תניה. (שזה כמו טניה, אבל אחר).
אתמול הייתי שם איתן מהבוקר עד 12 בצהריים, והיום הן נשארו בלעדי מתשע ועד 12 וחצי כמעט. הן מאוד נהנו, ואנחת הרווחה שלי נשמעה מגן תניה ועד נתניה, לדעתי.
אתמול ילד חדש נוסף בגן בשם יונתן חילק לכולם עוגות גזר ובננה שהוא אפה עם אמא שלו. הן היו ארוזות בתוך מין גביעי מאפין צבעוניים נורא, ואחרי שאחת הגננות קילפה לסופי את הנייר, היא התבאסה ורצתה עוגה חדשה, בצבע אדום. לא הסכמתי, כי ידעתי שלא בעוגה היא מעוניינת, אלא רק בעטיפה, ואחרי כמה דקות של תסכול, אמה פתאום הציעה לתת לה את העוגה שלה, שהיתה נתונה עוד בעטיפה כחולה. היא היתה מרוצה והסכימה להתחלף. בערב סופי סיפרה את הסיפור: "אני בכיתי. הוהוהו. אני רציתי עוגה אדומה."
אני: "ומה אמא אמרה?"
אמה: "אבל אין עוגה אדומה, סופי!"
סופי: "זה מה שיש!"
אני: "ומה קרה אז?"
סופי: "אמה נתנה לי עוגה כחולה! עם נקודות כאלה!"

אחר כך הן אכלו חמשושים, שזה מין קרטיבים פצפונים בכל מיני צבעים שמגיעים בשקית של חמישה. אמיר ואמה קנו אותם במכולת.
סופי לאמה: את סיימת? את רוצה עוד אחד?
אמה: כן.
סופי (אלי): אנחנו רוצות ארטיק צהוב.
אני: רגע, בואו נעשה הפסקה קצת.
אמה(במהלך אסטרטגי מבריק): אבא, אתה רוצה להביא עוד ארטיק לי?
סופי: וגם לי. ארטיק צהוב.
אבא: אבל אם אני מביא אז לא מחליפים. רק צהוב וזהו.
אמה: רק צהוב!
אבא: לא אדום, לא כתום ולא חום.
אמה: רק צהוב.
אבא: בטוח?
סופי: לא. אני רוצה כתום.
(אבא חוזר עם צהוב אחד וכתום אחד. מחלק לבנות הנרגשות)
אמה: ארטיק צהוב!
סופי: איזה ארטיק חמוד מאוד! הוא ג'ינג'י!