החותך

אמה וסופי לא ממש מבינות איך משתמשים במילה הכה-נפוצה פה בבית - 'אחותך'.
אמה: "אבל אני רוצה לשבת ליד החותך שלי!"

ניתאי היה פה יום אחד, וסיפר שהיתה להם בבית לטאה על התקרה, והוא נאלץ לרדוף אחריה עם מטאטא כי טליה נכנסה להיסטריה מוחלטת. אמה פנתה אליו, הרימה שתי ידיים בתנוחת עורכת הדין המפורסמת שלה, ואמרה: "אבל היא מפחדת!" קייס קלוזד, כמו שאומרים.

היינו היום בקיבוץ, בסוכה של רינתי. זו הסוכה החמישית שלנו. יש את הסוכה שבחצר, שעופר בנה, יש את הסוכה בגן (שם היתה מסיבה, ודנה, אחת הגננות, אמרה לי לשים לב לבנות שלי שהן היחידות שאוכלות בורקס עם מזלג, מה שמשלים את הלוק הבריטי התקופתי שלהן), יש את הסוכה של אופירה שהיינו בה אתמול, ואת הסוכה שאמה וסופי בנו באמבטיה, מקלפים של דורה, ברווזים וכל מיני כלים. הן אמרו שיש גם ארבעת המינים, אתרוג ולולב וערבה. התביישתי שלא זכרתי מה המין הרביעי. עכשיו אני כבר יודעת שמדובר בהדס. בשנה הבאה לא יתפסו אותי לא מוכנה. הסוכה של רינתי היתה הכי מהממת, עם אורות קריסמס ומלא קישוטים. שרנו מלא 'והשמחה גדולה-לה-לה-לה', שיר הסוכות החביב על סופי, ו"הלוואי ש - " משלגיה, החביב על אמה. גם ניתאי וסבא ראובן היו, והבנות קיבלו מסבתא מרים בובות מדברות מדהימות.

הערב סופי סיפרה שבגן "תניה מרימה את אמה. היא משכיבה אותה ככה. כי היא בוכה."
אני: "למה בכית?"
אמה: (בפרצוף טראגי) "כי את הלכת. אני בכיתי והמון דמעות התגלגלו לי מהעיניים ואני רציתי אותך!"
אני: "תני לי חיבוק." (מחבקת אותה)
אמה: "תלכי מפה! תספרי לי סיפור!"